ביקורת הספרים של טלי | הזקן בן המאה ואחת שחשב שהוא חושב יותר מדי

"אני יוּנָס יוּנָסוֹן, ואני מרגיש שאני רוצה להסביר את עצמי. לא הייתה כל כוונה להוסיף המשך לסֵפֶר על הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם. רבים רצו ספר המשך כזה, ובעיקר הגיבור עצמו…" כך נפתחת ההקדמה לספר עם השם הכי ארוך שפגשתי, "הזקן בן המאה ואחת שחשב שהוא חושב יותר מדי", במעין התנצלות שבהחלט ראויה ובמקומה. מיד אסביר, אך לפני כן אספר שזה ספר עם כוונה להצחיק, על שני חברים מבוגרים, אלן ויוליוס, שיוצאים למסע בכדור פורח, מכלים בדרך שלושה בקבוקי שמפניה ולא מצפים לנחיתת החירום שמצפה להם בלב ים. או אז הם ניצלים על ידי ספינה צפון קוריאנית ונכנסים לשלל צרות מטורפות שאנשים בגילם מעולם לא חוו, ובוודאי לא צעירים בהרבה מהם, קבוצה הכוללת את רוב קוראיה של הקומדיה המאולצת הזו.

כאמור בפתיחה, אלה לא בדיוק גיבורים מקוריים אלא המשך של דמויות מספרו הקודם והמוצלח של הסופר השבדי יונס יונסון, 'הזקן בן המאה שיצא מן החלון ונעלם'… שגם הפך לסרט קומדיה מוצלח למדי.

אחד הספרים הקודמים של יונסון, 'האנאלפביתית שידעה לספור', זכה לביקורת חיובית ממש כאן ב'בלוג טוב'. הספר ההוא לצד הספר 'הזקן בן המאה…' הקודם הם ספרים הורסים מצחוק ומאלפים ברמת השנינות שהם מייצרים. ומאחר שיש לי נטייה לחזור ולקרוא ספרים של סופרים שהתרשמתי מכתיבתם, גם כי כתיבתם עושה לי חשק לקרוא עוד וגם מתוך סקרנות לגלות איך יצא ספרם הבא, התיישבתי לקרוא גם את הספר הזה, וכמעט פרצתי בבכי…

אהבתי בספר: ישנן הבלחות של הומור וזרימה כמו בספרים הקודמים, ולזה הרי הייתי כמהה, כי זה הטייפ קאסט וזה הסופר הנכון לעשות את הדברים הללו. עצם הרעיון של הספר משעשע והזוי. הרי מה הסיכוי ששני קשישים ימצאו את עצמם בצפון קוריאה מבריחים אורניום? מה הסיכוי שסיפור כזה בכלל יצא לעולם ויימכר בחנויות?

פחות אהבתי בספר: עצרתי את הקריאה מלא פעמים, ולא מהסיבות הנכונות. יש פה קטעים טובים, שלא תבינו אותי לא נכון, אבל הם מעטים. ברובו הספר מתיש, לא זורם, לא מצחיק, השנון נעלם בין ערפילי עשרות העמודים המטרחנים והאכזבה? עצומה. כל כך ציפיתי לספר הזה ומצאתי תהום פעורה של כמעט כלום – כאילו הסופר יצא לחופשה והשאיר את כתיבת הרעיון לסיפור בידי העוזר הפחות מוצלח שלו.

עודף פרטים לא זכה לעיבוד הראוי בידי הסופר, כפי שעשה בספרים קודמים. אולי זה נראה טרחני כי הספר מלא בתיאורים של פגישות פוליטיות, שאני פחות מתחברת אליהם ואולי כי הפגישות הללו מפורטות יתר על המידה. אולי כי מעט מאוד פה באמת מעניין. אכזבה.

רגעי שיא בספר: למרות שפגישות פוליטיות לא מצחיקות אותי, פגישה אחת שמתוארת פה הפכה עבורי לשיא הספר, הלא היא הפגישה עם דמות המנהיג הכי הזויה שהצמיח העולם מאז משה רבינו. הפגישה עם דונלד טראמפ מצחיקה ברמות אחרות. לחילופין סיטואציה מטורפת נוספת, הפכה לרגע שיא, ובה מתוארים זוג הקשישים שעה שהם נכנסים לעסקים בתחום ארונות הקבורה, מתבלבלים ושולחים להלוויה של ניאו נאצים ארון קבורה וורדרד של ילדה…

שורה תחתונה: לצערי הספר הזה לא מצחיק ולא זורם כמו הספרים הקודמים של יונס יונסון. אפילו לא קרוב. עובדה, החזקתי אותו ליד המיטה כמו יצור חי בעל פוטנציאל צמיחה, שלא צמח ולא צמח עד שהתגלה כפגר. לא מומלץ לאנשים שמעוניינים לקרוא איכות.

שלושה כוכבי צחוק מאולץ מתוך חמישה של אכזבה שבדית

הרשמה לניוזלטר כתיבה שיווקית של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות, מחקרים, מדריכים ונגיעות של הומור מעולם הכתיבה השיווקית והמדיה החברתית

הרשמה לניוזלטר-ספרים של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות מעולם הספרים וכתיבתם, ביקורות ספרים, מדריכים ונגיעות של הומור על ספרים, כתיבה, סופרים, סופרי צללים ולקוחותיהם

רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך