ביקורת הספרים של טלי | למאטיס יש את השמש בבטן

לא בכל יום אני בוחרת לבקר ספר בן 25 (כמעט). זאת מפני שלא כל ספר בגיל הזה מדבר באמת אל כולם, מתאר אהבות נכזבות, כאלה שאינן יכולות להיות ממומשות, רגעי תשישות ועצמה אנושית ועושה זאת בחדות כמו ספרה של יהודית קציר 'למאטיס יש את השמש בבטן'. אז מה לעשות שחלפו כל כך הרבה שנים מאז יצא… אני כאן כדי להעיר את תשומת לבך ליצירות מופת שטרם קראת, לא רק לספרים שמונחים בערימת המבצעים מסוג קנה 4 קבל 1 של צומת סטימצקי…

והנה כשפותחים את הספר מגלים אישה צעירה שפוגשת גבר נשוי שגילו כפול משלה. הוא בכלל מרצה באוניברסיטה שמחזר אחריה. היא לא נענית לו בהתחלה, אבל הוא כמו כל דמות אב טיפוסית ושמנונית, מלאה בקסם אישי ובסקס אפיל של כאלה שהיו וראו את הכל, הקרחון שלה מתחיל להיסדק. בהתחלה היא לא אוהבת אותו, אחר כך היא כבר אוהבת אותו יותר מדי. הם נוסעים, הם חוזרים, הם מחפשים חניה, הם נפרדים…

ריבי, גיבורת הספר בשנות העשרים לחייה, נכנעת לבסוף לשוגר דדי שלה, הם מנהלים רומן לוהט, נוסעים יחדיו לחו"ל, מבלים בחדרי מלון עם מיטה אחת, אבל כמו כל בחורה שפויה במצבה היא לא בטוחה שהרומן הזה הוא מה שהיא צריכה בחייה.

נוסף לכל ריבי מתמודדת עם מציאות לא קלה. מערכת יחסיה עם אימה עלו מזמן על שרטון, במיוחד מאז שנישאה מחדש והביאה לעולם שני אחים קטנים לריבי, ובנוסף אימה גם גוססת מסרטן. אביה בכלל עזב את הבית כשהיתה בת שלוש-עשרה ולא חזר מאז. לאורך כל שנותיה היא מאשימה אותו בנטישה ובתגובה מחפשת כל מיני אהבות, רובן בלתי אפשריות, עד שהיא מגלה את הסיבה בגללה אביה עזב.

אהבתי: זה ספר נהדר על החיים באשר הם, על הלבטים שכרוכים ב'לחיות', על חרדות נטישה ואהבה 'בלתי אפשרית'. יש בו אמירות מאוד חדות על אהבה ועל מערכות יחסים שהחברה לא מקבלת אותן. אהבתי שזה ספר שמדבר לא רק על מערכות יחסים, אלא על החיים עצמם ונובע מהם. כי אתם מבינים, אהבות סבוכות קיימות בכל מציאות, בחייו של כל אדם ובנסיבות שונות. זה ספר שמדגיש כי אהבה קלאסית קיימת, על פיתוליה, עמקיה ושיאיה, גם בין ילדים להוריהם, בין בני אותו מין, בין אנשים לחיות וגם בין נשים צעירות לגברים שנולדו לפני הוריהן…

אני אוהבת לא רק את הספר, אלא גם את יהודית קציר שיודעת לתאר ים ולהשליך אותו על שקיעותיו, אוהבת את ריח מליחות המים שממלא עמודים חושניים, את חופי תל אביב וחיפה של פעם, ללא ספק העיר האהובה עליה (וגם עלי). אני אוהבת את מגוון הדמויות שמעטרות את הספר, חלקן מעולם האמנות, הקולנוע, הספרות והשירה, על מחשבותיהן ואורח חייהן. אוהבת לטעום דרכו תיאורים מעוררי תיאבון של אוכל ושתייה, דרך טיולים בפריז, ברומא, בברצלונה ואפילו במצרים. באמת שזה יופי של ספר.

פחות אהבתי: הרגשתי לפעמים שיש בו יותר תיאורים ממה שצריך, פירוט יתר של רגעים מסוימים, סצנות מפורטות מדי, שטיפה מכבידות על הקריאה. גם לא ממש אהבתי שאין בספר פרקים, אלא סיפור רציף שמדי פעם נקטע רק בגלל רווחים בין פסקאות. שיטת עריכה שכזו יכולה להביא לחנק מסוים בקרב הקוראים, במיוחד בקרב קוראים שגם יש להם חיים משל עצמם, ונאלצים לקטוע את הקריאה פה ושם באופן מתודי, כמעט אגרסיבי.

רגע השיא בספר: לקראת סופו של הספר ריבי מבינה מי האהבה הגדולה שלה באמת, ולומדת לחיות עם יתרונותיה וחסרונותיה. התובנה הזו שמחלחלת אליה מחלחלת גם אלי וממלאת אותי בתחושת מיצוי נעימה של כל מה שנכתב וסופר עד אותו רגע.

שורה תחתונה: יהודית קציר היא סיבה מספקת לקרוא גם את הספר הזה. כמו ספריה הנהדרים 'סוגרים את הים' או 'הנה אני מתחילה', גם ספר זה לא יורד באיכויותיו. הכתיבה קולחת, הסיפור סוחף, והאמת שבוקעת מכל סיטואציה הופכים כל יצירה שלה לחובת קריאה. בעיני כל מה שיהודית קציר זה טוב, כמו גם 'למאטיס יש את השמש בבטן'.

ארבעה כוכבים מתוך חמישה של מערכת יחסים עם סופרת וספר נפלא על החיים

הרשמה לניוזלטר-ספרים של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות מעולם הספרים וכתיבתם, ביקורות ספרים, מדריכים ונגיעות של הומור על ספרים, כתיבה, סופרים, סופרי צללים ולקוחותיהם

הרשמה לניוזלטר כתיבה שיווקית של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות, מחקרים, מדריכים ונגיעות של הומור מעולם הכתיבה השיווקית והמדיה החברתית

רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך