ביקורת הספרים של טלי | סימנים כחולים

"אבל אז בא האיש הזה. היא חשבה שהוא יפה כמו אלוהים, עם הצעיף שנכרך על צווארו ומבטו שלא מש ממנה. האיש שהיה לו שם פרטי בלבד. האיש שהיא רצחה", והיא לא סתם רצחה אותו אלא מפני שהוא אנס אותה ו… נשמע מעניין לא? הטקסט הזה שמתנוסס על השער האחורי של 'סימנים כחולים' נשמע באמת מרתק. הוא מספר על בחורה בשם איריס שבורחת לפריז לחיות את החלום, רחוק מישראל, חיה בפנטזיה למצוא את אהבתה המושלמת בעיר האורות, אבל במקום זאת היא נאנסת ומוצאת את עצמה בהיריון עם 'ילד חטאים' בבטנה, ואז גם נאלצת לשקר לכולם כי אינה מסוגלת לספר את האמת. לימים איריס מאתרת את החלאה, קובעת איתו פגישה ויורה בו למוות.

הסיפור כולו מעורבב היטב; קצת על תקופת חייה בישראל, על משפחתה פה, על עידן השפע שלה בפריז, על החיים במאסר שלאחר הרצח, העלילה כל הזמן מקפצת, וכמו עלילות מקפצות היא מבטיחה לעשות זאת מסיבה מאוד ברורה, הרי תפקידה להיות מעניינת, סוחפת, מרגשת…

אהבתי בספר: על פניו העלילה ב'סימנים כחולים' מעניינת. כששוטטתי לי כמוכת חלום ירח בעוד חנות ספרים ונתקלתי בו, גב הספר קסם לי ורעיון הסיפור נראה מבטיח. להיכנס לנפשה של נאנסת ולחקור אותה. לבחון את הלך הרוח של אישה שמחליטה להגן על שארית חייה דרך נקמה, אבל אז לאחר מותו בטרם עת כמובן שמתגלה בה רק ריקנות – הכל נשמע מעניין, אפילו נקרא מעניין… בחלקו. ובאמת היה מעניין לקרוא על המאבקים שלה מול מידת האנושיות של עצמה, בגלל כל מיני דברים שקרו עוד לפני האונס, ושהופכים אותה לטיפה רובוטית. למרות שנתקלתי בקשיים לא מבוטלים במהלך קריאת הספר הזה, סיימתי אותו כי הוא באמת סיקרן אותי.

לא אהבתי: לצערי לא אהבתי את רובו. לרוחבו ולאורכו של הסיפור ניסיתי להבין אם זו אני המקולקלת שנמצאת בהלך רוח לא מתאים לקריאת ספר שכזה, או שהספר פשוט כתוב רע. לדאבוני מצאתי שלא היה זה מקרה חד פעמי: התחביר, סימני הפיסוק, המשפטים הארוכים, היעדר עריכת לשון ועריכה ספרותית מספקת הרסו את החוויה. יש סיכוי לא רע שעם כזה סיפור אפשר להפוך את הספר לכליל השלמות, אבל כדי שזה יקרה הוא דורש עבודת עריכה הרבה יותר מוקפדת. לפעמים נאלצתי לקרוא כמה פעמים את אותם משפטים כדי להבין אותם בכלל. קיוויתי שזה בבואה למצבה הנפשי של הגיבורה, אולי השפה מתפתחת בספר יחד איתה? אולי הניסוח ישתפר? זה לא קרה.

יתרה מזאת, לא הצלחתי לקרוא פה סיפור מעניין מעבר לצפוי מסיפורים שכאלה. את הארוחה הזו כבר אכלתי יותר מדי פעמים. היה בסיפור ובעצם התפתחותו משהו מאוד בנאלי, רוטיני, לא סוחף. לצערי 'סימנים כחולים' כמעט פלט אותי החוצה לפני שסיימתי לקרוא.

רגע השיא בקריאה: למרות כל הנאמר לעיל הרגשתי את הגיבורה, ולקראת הסוף היה לי עצוב מאוד לגלות איתה שלמרות שהיא בדרך שמובילה מחוץ לכותלי הכלא, כבר לא משנה לה אם תשתחרר או לא.

שורה תחתונה: לא אמליץ לאף אחד לקרוא ספר לא טוב שכזה, למעט נפגעות אונס שכנראה ימצאו בו ביטוי לרגשותיהן ודרך נוספת לעבד את מה שעבר ועובר עליהן. במחשבה שניה – גם להן מגיע לקרוא ספרים שכתובים וערוכים הרבה יותר טוב.

2 סימנים כחולים מתוך 5 כוכבים של ציפייה דרוכה אך לא ממומשת

הרשמה לניוזלטר כתיבה שיווקית של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות, מחקרים, מדריכים ונגיעות של הומור מעולם הכתיבה השיווקית והמדיה החברתית

הרשמה לניוזלטר-ספרים של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות מעולם הספרים וכתיבתם, ביקורות ספרים, מדריכים ונגיעות של הומור על ספרים, כתיבה, סופרים, סופרי צללים ולקוחותיהם

רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך