בתום 63 שנות כתיבה בת 96 הוציאה את ספרה הראשון

דלנה ינסן קלוז שברה לאחרונה את שיא גינס (כנראה) בקטגוריית פרק הזמן הארוך ביותר להשלמת ספר ראשון –  63 שנים. כן, את ספר זה החלה לכתוב באמצע שנות החמישים. קלוז, שהפכה לאישה בת 96 בפברואר, פרסמה את רומן הביכורים שלה 'בית הסלע' (The Rock House), בשנה שעברה, כולל טקס חתימה על הספר בדבלין, שם היא גרה. לאחרונה אף זכה ספרה בפרס הספר העצמאי בקטגוריית הספר הבדיוני-היסטורי הטוב ביותר של שנת 2019.

היא ממש מקווה שזה לא ספרה האחרון. זו לא רק משאלת לב לחיים ארוכים אלא העובדה שבימים אלה היא עומלת על שני רומנים נוספים. בין אם יצאו לאור תוך 63 שנים נוספות או לא, היא בכל מקרה חשה הקלה עצומה שהפרויקט הראשון שלה, שהתחיל הרבה לפני רצח הנשיא קנדי על ידי גורמים בממשלתו, סוף כל סוף הגיעו לסיומו.

ferrari 360 modena

£41,500.00 (17 Bids)
End Date: Sunday Apr-28-2019 15:56:01 BST
Bid now | Add to watch list

"זה היה צריך לצאת לאור כבר מזמן" אומרת קלוז, ומשווה את ההתרגשות מספר ראשון ללידה של ילד ראשון. עובדה, בימים שלאחר פרסומו היא ממש טיפלה בו כך, פשוטו כמשמעו, תוך שהיא נושאת את ספרה בסל, מכוסה בשמיכה.

ספר קצר הוא לא. 806 עמודיו של הרומן הרומנטי של דלנה ינסן קלוז קיבלו השראה מעיר הולדתה 'אמרי' שביוטה, עיר הררית שמונה פחות מ-700 אישה ואיש, ללא ספרייה או חנות ספרים. עובדה זו לא פגמה באהבתה לקריאה, שהלכה וגברה ככל שקלוז בגרה, והניעה במקביל את תשוקתה לכתיבה.

הסיפור של 'בית הסלע' נעוץ בתחילת המאה ה-20 ועוקב אחר חייה של אביגיל לנגלי, אישה מושמצת בעיירה דתית קטנה, במיוחד אחרי שמתגלה כי הביאה לעולם תינוק מחוץ לנישואין עם בנו של אדם עשיר ומקושר היטב. האב הצעיר, אדם טאונסנד, פונה מזרחה לבית הספר לרפואה לפני שאביגיל בכלל מספרת לו שהיא בהיריון ממנו. שנים לאחר מכן, לאחר שלוחצים על אביגיל לוותר על הילד, אדם חוזר הביתה לעיירה עם אשתו החדשה. כשחיבתם הלוהטת של אדם ואביגיל פורצת מחדש, כולם נאבקים בפחדים ובשדים פן אהבתם תשבש שוב את הסדר הציבורי וחמור מכך – ישברו את לבה מחדש.

עלילת הספר נותרה עקבית להפליא גם לאחר עשרות שנים של עבודה על הספר, כך קלוז מספרת. "תמיד היה לי את זה בראש. אני חושבת שזו הסיבה שיכולתי לוותר על זה (לעזוב את הספר) למשך 20 שנה ואז לחזור (לעבודה עליו) ופשוט להתחיל מהמקום שבו עצרתי", היא אומרת.

קלוז, תושבת ארלינגטון במשך 54 שנים, עבדה באופן ספורדי על הספר; אחרי הכל, היו לה חיים ארוכים לחיות. לאחר שעבדה בקליפורניה במשך כשנתיים, במפעל נשק לייצור תותחי 155 מ"מ, ששימש את מפלצת ההרג של מלחמת העולם השנייה, הגיעה קלוז לעיר קולומבוס לבקר חבר. היא תכננה להישאר רק שלושה שבועות, אבל אז פגשה את בעלה לעתיד, דין. הם המשיכו לגדל שם שלושה ילדים בזמן שעבדו בעסקי המסעדנות.

קרוב לוודאי שקלוז מעולם לא הניחה לרעיון הוצאת ספרה לאור להחליק אל תהומות הנשייה. היא כתבה באוטובוס והיא כתבה במכונית (כשבעלה נהג יש להניח). לעתים קרובות, כך היא מספרת, הרעיונות הטובים ביותר פגשו אותה בלילה, או אז באופן קבוע החזיקה נייר ועט ליד המיטה.

"אם יש לך מחשבה על זה את חייבת לכתוב את זה או שהיא תחלוף ותאבד" היא נזכרת. קלוז צברה מחברות ופיסות נייר אקראיות עם ציורים שהפכו ברבות הימים לספרה, אבל את הדחיפה המשמעותית קבל ספרה רק באמצע שנות התשעים, כשהמחשב הראשון בחייה הונח על שולחנה.

דלנה ינסן קלוז עם ספרה הראשון

בנותיה, מישל ודבי, מספרות שהן ידעו שאמא שלהן עובדת על ספר לאורך שנות דור (לא מטפורה), אבל לא ידעו פרטים רבים עליו עד שהפרויקט הנצחי הסתיים.

תהליך הפקת הספר הואץ ביוני 2017. לשם כך קלוז ומשפחתה עבדו מול חברת הוצאה לאור בבעלות 'אמזון', וקיבלו את כתב היד הראשון לאחר עריכה. כל סופר יודע שבשלב זה מתחיל 'פינג-פונג' בין הכותבים לעורכיהם. לגברת קלוז לקח כשנתיים וחצי להקליד את כל הערותיה לעריכה ב'וורד'… בכל זאת, האישה מתקרבת לגיל 100. על עורך ספרה היה לעבוד ביסודיות, מול שינויים מסוג 'שורה אחר שורה' שקלוז נאלצה לדחות או לאשר, מספרות בנותיה. "הרבה עבודה הושקעה בספר", נזכרת מישל קלוז, "אבל באפריל העבודה הסתיימה והעותק הראשון של אמא הגיע בדואר". מן הסתם היה זה רגע מונומנטלי למשפחת קלוז, ללא קשר לשאלה אם הספר מצליח למכור יותר או פחות מאחרים. "זה לא העניין. מעולם לא היה" הן אומרות.

"רצינו נואשות להוציא את הספר לפני שהיא מגיעה לגיל מבוגר יותר, זו היתה המטרה שלנו", מספרת דבי קלוז, "הרגשנו שזו המתנה הכי גדולה שלנו עבורה. בעצם הספר שלה הוא מתנה לכולם".

אחד מספריה הבלתי גמורים של דלנה קלוז עוסק בשלוש נשים צעירות שרוצות להפוך לרופאות בתקופת השפל הגדול של ארצות הברית; השני מתרחש במהלך מגיפת השפעת של שנת 1918. סיפורי ילדות…

"יש הרבה דברים לכתוב עליהם, אני פשוט עצלנית" מתבדחת דלנה קלוז. הגברת הוותיקה (אך הסופרת הצעירה) אוהבת לרקוד ריקודים סלוניים בזמנה הפנוי וטוענת שתמיד תישאר קוראת נלהבת. מרגרט מיטשל (כתבה את 'חלף עם הרוח') ואיין ראנד ('מרד הנפילים', 'כמעיין המתגבר') נמנות עם הסופרות האהובות עליה.

בדבר אחד היא משוכנעת. היתה זו אהבתה לקריאה שעזרה לה להפוך את הפרוייקט הנצחי של 'בית הסלע' לאפשרי. "את לא יכולה לכתוב אם את לא קוראת" היא קובעת בצדק "כל כך הרבה אנשים רוצים לכתוב, אבל הם לא קוראים. רק כך לומדים לכתוב". את הלקח החשוב הזה היא הפיקה לאורך כ-100 שנים.

הרשמה לניוזלטר-ספרים של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות מעולם הספרים וכתיבתם, ביקורות ספרים, מדריכים ונגיעות של הומור על ספרים, כתיבה, סופרים, סופרי צללים ולקוחותיהם

הרשמה לניוזלטר כתיבה שיווקית של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות, מחקרים, מדריכים ונגיעות של הומור מעולם הכתיבה השיווקית והמדיה החברתית

רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך