לא יאמן מה שכתיבת ספר יכולה ללמד אותך

אדם פחות רגיש אמר לי פעם שבכל אדם מסתתר ספר ושם בדיוק הוא צריך להישאר. אולי הוא צודק, למעט כמה חריגים בולטים כמו מארק טוויין, ארנסט המינגווי, עמוס עוז, אשכול נבו ויש כמובן עוד רבים וטובים אחרים שמזל שלא הקשיבו לו. זה לא שאני מכניס את עצמי לרשימה הזו, חס ושלום, אבל מצד שני אני גם לא-לא מכניס את עצמי לרשימה הזו. הרי לכולנו יש את האינטרסים ואת הדחפים שלנו, רק שממש לפעמים הכישרונות שלנו משתלבים במהלך חיינו ואפילו מסייעים להם להתרחש.

אז אני כותב ספר, ולא עוד ספר ביוגרפיה או מקצוע כפי שכתבתי לעשרות לקוחות בתוקף תפקידי כסופר צללים, אלא כותב ספר משלי, משוגע לחלוטין, רומן מדע בדיוני בו מככבת רובוטית שמשמשת כעוזרת בית בעתיד, בכפר עתיק, שיחד איתה מהווה את הגיבור הראשי של הספר. הסיפור שופע חייזרים מעולמות אחרים, בינה מלאכותית, שינויי אקלים, סוף עידן החומרה הקשיחה ותחילתה של תקופה טכנולוגית בה המידע זורם על 'לוחות אלקטרוניים' גמישים, והכל מתרחש במזרח תיכון רגוע ברובו (אמרתי שהספר הזה בדיוני). יש בספר מיסטיקה ואפילו מעט מעולם העיתונות. הוא מתרחש בעתיד הקרוב, 2047, ובוחן למה יכולה להפוך התרבות שלנו עשרות ואפילו מאות שנים מהיום, בהנחה שהאנושות תשרוד עד אז.

אז כן, הנה לכם סופר צללים שמקדיש את לילותיו האחרונים לכתיבת ספרים הזויים, ולו רק כדי לשרוט עוד קצת את הצבע שמכסה על האמת.

מה יוצא לי מזה?

חשוב לציין שאיני מעודד כאן שום דבר. לא אכפת לי אם מישהו אי פעם יקרא את הסיפור הזה שאני כותב. במילא פרסומו אינו סביר. זה סיפור פרוע מדי, שנוגע במקומות אישיים מדי, ויש לי יותר מדי בעיות כתיבה להתגבר עליהן במהלך כתיבתו, במקביל לעבודה על ספרים שכן מכניסים כסף הביתה. יש לי הרגשה שזה ספר שאפתני הרבה מעבר ליכולתי. אז מה?

חוץ מזה, אין כסף ברומנים האלה שמלבינים במבוכה עד שנעלמים אל מול מפלצות רייטינג כמו אלה של ג'יי קיי רולינג או סטפן קינג, ובכל מקרה ההוצאות לאור בוחרות לפרסם רק חלק זעיר ביותר מכל כתבי היד שנשלחים אליהן. הלוטו מציע סיכויים טובים יותר לזכות… בחיי שכבר עדיף להתפרנס כנהג של Uber במהלך סגר קורונה.

ובכל זאת, ואף על פי כן, ולמרות הכל… אם גם את או אתה כותבים ספר בשעות הקטנות של הלילה או בדקות הגדולות של היום, וזה הולך קשה, ספקות מנקרים בך, ונדמה לך שבזבוז השעות היקרות הללו עוד יעלה לך ביוקר, אני ממליץ להתעלם מכל המבקרים – במיוחד מזה הפנימי שלא דופק חשבון לכלום – ולעשות את האמנות שלך בדרך שלך ובאופן שלם, עם כל מה שיש לך. למה? בשביל מה? עבור הנשמה שלך, זה בטוח, אבל גם בשביל הכיף, בשביל להרחיב לעצמך את הידע, כדי לעשות תרגילי גמישות חשובים לשכל שלך, למתוח את יריעת דעתך עד קצה גבול היכולת, למען חשיבה מחוץ לגבולות שהצבת לעצמך עוד בילדותך, למען הגברת המודעות שלך לעולם הרחב ולמען עצמך.

אני עושה את זה כי אני לא יכול לא לעשות את זה. איך אני יודע? ניסיתי לא לכתוב את הסיפור הזה. בהתחלה, בבוקר קיץ אחד כשהיה לי זמן פנוי היה לי המון כיף לכתוב כמה פרקים. צחקתי עליהם אחר כך והנחתי אותם בצד. זה כל מה שנדרש בשביל שהמוזה תנחת ברכות על הכתף אבל אז תשקע, אט-אט, לשנת חורף עמוקה. ובמילא כבר לא יכולתי להתנער מזה. הדרך היחידה הייתה לכתוב את דרכי החוצה.

מהות עבודת החיים

גם אני לא למדתי בבית ספר לכתיבת ספרים. ובמילא נדמה לי שאין כזה. יש סדנאות כתיבה, אבל לא ממש בית ספר שמלמד באופן מסודר איך לכתוב ספרים. וגם אם יש ולא ידעתי – שיעור הכתיבה הראשון והיחיד שהיה לי התרחש בילדותי, כשבער בי להוציא החוצה רגשות ודעות. התגובות של האנשים סביבי למה שכתבתי והחיבור שלי למה שיצא תחת ידי היו העורכים הכי טובים שהיו לי. מאז אני מנסה להשתפר. לפעמים נדמה שאני מצליח, לפעמים נדמה ששוב התדרדרתי לאחור.

למדתי כתיבה מכך שעשיתי, כתבתי, טעיתי, שראיתי סרטים שריגשו אותי, שפגשתי אנשים שאכזבו אותי, שהתאהבתי בבנות ששימחו אותי, שקראתי מדי פעם ספרים שעניינו אותי ובעיקר על ידי כך שהרגשתי. משהו בער בי לבטא את עצמי בכתב ולא התלבטתי בין אם יאהבו את זה או לא. המבקר היה עוד בחיתוליו.

ידעתי, הודות לשנים שצברתי ולניסיון הכתיבה שבניתי, ששיעורי כתיבה מורכבים מלימוד הנושא לא פחות מכתיבת הסיפור. לספר את הסיפור בטעם טוב זה בהחלט שילוב בין יכולת וכישרון, אבל בלי הידע הנדרש לכתוב אותו לא יצא כלום מהיכולת ומהכישרון.

הדרישות בניסיון לכתוב סיפור בדיוני הולכות, מתרבות ומעמיקות הרבה יותר מהמתואר כאן. אותו מבקר שמתעורר בי ומנסה לכוון אותי בכתיבה על פי מה יתפרסם או מה ימכור זורק אותי למשחק אחר לגמרי ממה שאני מנסה לכתוב עליו כאן. אולי יום אחד דברים חומריים כאלה יעניינו אותי וישתלבו בכתיבה, אבל אני עוד ממש רחוק משם.

הרומן הלא אפוי שלי מלמד אותי דרכים חדשות לחשוב על מחקר, על כתיבה ומאתגר אותי למצוא טכניקות חדשות, או לפחות זוויות חדשות לביצוע המלאכה שנקראת 'לספר סיפורים'. אני מונע מעצם הצורך שלי ללמוד ולהתקרב לדמויות שבראתי, שחיות בראשי כאנשים אמיתיים, גם אם עדיין לא עלו על בלוק הכתיבה. אני לומד להדק את המיתרים על אירועים וסצנות שבונות את הסיפור ומכריח את הקוראים להפוך את הדף לעמוד הבא וחלילה לא להירדם באמצע. אני מנסה לעזור לקורא/ת הדמיוני/ת שלי להבין בעצמם מה מסתתר בין המילים שכתבתי, מהן אותן משמעויות שסוחפות את הסיפור לעבר אמת שכולנו חולקים.

אז נכון שזה לא החומר שממנו עשויה הפרנסה שלי, אבל זה החומר שיכול לשפר את חיי ודרך לא רעה להפוך לאדם טוב יותר. אם תשאלו אותי זו גם דרך מכובדת להפוך את חיי לפיסת אמנות או להפוך פיסה מחיי לאמנות. מה רע בזה?

הרשמה לניוזלטר כתיבה שיווקית של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות, מחקרים, מדריכים ונגיעות של הומור מעולם הכתיבה השיווקית והמדיה החברתית

הרשמה לניוזלטר-ספרים של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות מעולם הספרים וכתיבתם, ביקורות ספרים, מדריכים ונגיעות של הומור על ספרים, כתיבה, סופרים, סופרי צללים ולקוחותיהם

רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך