למה חשוב לכתוב ספר בקצב מתון (ואיך לעזאזל לערוך אותו)

לכותבים חסרי ניסיון יש נטייה לשבת שעות בבת אחת כדי לכתוב את ספרם ולנסות ליצור פרקים שלמים בישיבה אחת. לא מומלץ לנסות לכתוב את כל הספר, אפילו לא את רובו, אפילו לא את חלקו בישיבה אחת או שתיים או שלוש. הרי כשמדובר בכתיבת ספרים לחץ כזה הוא מתכון לכישלון ולייאוש. אלא אם כותבים חוברת דקיקה, נניח פחות מ-10,000 מילים, סביר להניח שאף אחד לא יצליח להתחיל ולסיים את ספרו תוך שבוע או אפילו חודש. המפתח לצלוח פרויקט כזה בהצלחה הוא התחייבות אישית, כל אחת ואחד כלפי עצמם, להתקדמות מתונה אך עקבית.

לפניך שלושה טיפים קריטיים שסביר להניח שכל סופרת וסופר יסכימו איתם:

חשיבות כתיבת ספר באופן מתון אך מדוד:

אני מאמין גדול במכסות, ז"א ביכולת מעקב מספרית אחרי ההתקדמות בכל סשן כתיבה, נניח תוך ספירת המילים או עמודים שכתבת בישיבה אחת, הן על בסיס יומי והן בסך הכל. ספירות שכאלה ממלאות אותך באחריות כלפי ההתקדמות של עצמך, בזמן שהמספר הכולל מאפשר לך לקבל תמונה גדולה יותר. בספר ממוצע יש כ-250 עד 300 מילים לעמוד, כך שכולם יכולים לעקוב בקלות אחר התקדמות ספרם, למשל על ידי מחשבה על כך שכל 1,000 מילים שוות לארבעה עמודים, בערך.

כסופר צללים צעיר וחסר ניסיון, כשכתבתי את ספר הביוגרפיה הראשון עבור לקוח, כיוונתי ל-1,500 מילים ביום, בהשראת העובדה שסטיבן קינג סיפר שהוא מנסה לכתוב שישה עמודים בכל יום. כמובן שלא הצלחתי לעשות זאת באופן מושלם, אבל ככה… הצלחה פה, כישלון שם… הצלחתי לסיים טיוטה בת ​​118,000 מילים (קצת פחות מ 500 עמודים) בערך בחמישה חודשים.

זה קצת מופרז לחשוב שרובנו יכולים לכתוב 1,500 מילים ביום… 750 זו הנחה ריאלית יותר, במיוחד עבור אלה שיש להם גם יום עבודה לצד הכתיבה, המולת חיים, משפחה, ילדים קטנים או מאה דברים אחרים שגוזלים משעות יומם. אבל 750 מילים ביום זו משימה אפשרית עבור כולם, לו רק יכוונו למטרה/מכסה מוגדרת ויקפידו לדאוג שהמטרה הזו תושג לעיתים קרובות ככל שיוכלו. מניסיוני, זו הדרך הבטוחה והיעילה ביותר לכתוב ספרים.

נתקענו? עוברים לחלק אחר בספר, מנסים לערוך משהו שנכתב אתמול או קופצים לכתיבת סצנה אחרת לגמרי. הנתקעים יכולים גם לערוך מחקר לפרקים נוספים שרוצים לכתוב בהמשך, העיקר שלא לוותר, להמשיך לכתוב ולהתקדם.

ואז חשוב לערוך את הספר:

כבר כתבתי מאמרים ואינספור הערות על כך שמלכת הכתיבה היא העריכה. למעשה העריכה היא המלכה של כל תהליך יצירתי. לא תמיד הרגשתי ככה. כשלמדתי בבית הספר שנאתי לחזור ולערוך דברים שכתבתי. זה היה משעמם וגזל יותר מדי מזמני הפנוי, שמאז ומתמיד הערכתי כיקר. הרי סיימתי ליצור את החיבור הזה, מה אני צריך עכשיו להעביר את מוחי למצב חשיבה טכני ואובייקטיבי יותר? יותר מזה… זה היה תהליך קצת מאכזב, כי המילים מעולם לא נראו טוב על הדף כמו הדרך בה הרגישו בזמן שכתבתי אותן…

אבל עובדה היא שעריכה משפרת כל טקסט לאין ערוך (לא טעות כתיב). אי אפשר להדגיש את זה מספיק – חשוב מאוד לערוך כל יצירה. והנה הסופר סם סייקס פרסם בטוויטר, בבדיחות הדעת, שבעה שלבים שעוברים על סופר במהלך כתיבת ספרו: 1) זה טוב! 2) זה בסדר… 3) זה רע! 4) אני רע!! 5) אני הכי גרוע שיש!!! 6) אלוהים עשה נס והרוג אותי בלי שארגיש 7) הגזמתי… הספר בסך הכל בסדר.

כנראה שלעולם לא נרגיש טוב עם ספר שכתבנו כמו בפעם הראשונה שכתבנו אותו. הטיוטה הראשונה ההיא הופכת לנוסטלגיה ספרותית דביקה. זה לא אומר שהטיוטה הראשונה הזו היא הטובה ביותר שנצליח לכתוב. כדאי לזכור שג'יי קיי רולינג זוכרת ומתענגת על הפעם הראשונה בה סיימה דראפט ראשון של הארי פוטר, למרות שהדפים האלה, שמילאה בלחשי קוסמים, לא היוו את הגרסה הסופית. אפילו לא קרוב לגרסה הסופית.

רק בהדהוד שקול לאחור ניתן לראות שהביצוע של הרעיון המילולי שלך לא ממש מתיישב עם הדימוי המפואר שהיה לך בראש. אפשר להתקרב לחזון ההוא רק באמצעות הקדשת עצמך לשיפור ולעריכות. יש הרבה משאבים שבהם ניתן להשתמש בכדי ללמוד עוד על עריכה, ותוצאת כל עריכה, ככל הנראה, תראה קצת שונה מקודמתה. ישנם סופרים שנדרשים לארבע טיוטות שונות לפני שהם מרגישים מספיק בטוחים בכדי להגיש את יצירתם לסוכני ספרות כאלה ואחרים.

זה מה שהם עושים עם הטיוטות שלהם, על מנת להגיע לתוצאה מוגמרת:

כותבים את הספר מההתחלה ועד הסוף: נשמע כאילו סיימו את הספר, אבל לא. למרות שכתבו הכל (כביכול) עדיין אין להם סיפור טוב כמו שהיו רוצים. הרי ההתחלה לא תואמת את הסוף עליו חלמו והדמויות עדיין לא נראות ממש אמיתיות. אבל, זה השלב בו הם בוראים את העלילה ואת הדרך בה הדמויות החשובות בסיפור צריכות לתקשר זו עם זו. כעת הם מוצאים את הפורמט של הספר ואיך הסיפורים הנפרדים מתמזגים בסופו של דבר, גם אם התוצאה עדיין לא מושלמת. בכל פעם שהם נתקעו או היו מתוסכלים מהטיוטה הראשונה, הם בחרו להמשיך ועל פי הצורך להשאיר קטע ריק או פרק ריק.

עוברים על הספר פעם שניה ויוצרים פירוט נוסף: כעת קשה להם במיוחד להבין איך להעביר במילים עימות חשוב בעלילה, או לטפל בקונפליקט מרכזי, כי במהלך הטיוטה הראשונה הם פשוט לא יודעים מספיק על הדמויות שלהם ועל הספר שהם מנסים לכתוב. אז הם עוברים עליו פעם שנייה, מבינים טוב יותר את המטרות שלהם, וההבנה הזו מאפשרת להם לכתוב בביטחון רב יותר. הם ממלאים ​​את כל המקומות הריקים שהשאירו בספר ויוצרים סיפור שלם יותר, אך עדיין ארוך מדי. הטיוטה הזו ארוכה מהראשונה. ייתכן שארוכה מדי.

גוזרים מילים ומחדדים את הספר: עכשיו כשיש להם את הסיפור המלא על דף, כל שנותר להם לעשות הוא לספר אותו באופן מדויק יותר. כמו פסלים שחורטים באבן, כך גם הסופרים נפטרים ממילים מיותרות ומעצבים טוב יותר ביטויים ריקים. הם מעזים והורגים חלקים שלמים בספר, אולי אפילו חלק מהדמויות, ובעיקר את אותם קטעים בספר שהיו חשודים כמעניינים אבל לא הוסיפו לסיפור כלום. הם עוברים פרק אחר פרק, שורה אחר שורה, וגוזרים לעתים 55,000 מילים (בערך 220 עמודים). הם לא מוחקים אותן לגמרי, אלא מכניסים את המילים והחלקים המיותרים למסמך נפרד. והנה יש להם דראפט שלישי קצר ומהודק יותר.

מראים לאחרים את הספר: לא משנה כמה הם טובים בכתיבת ספרים או בעריכתם, סופרים מנוסים יודעים עד כמה חשוב לקבל משוב מקוראים אחרים. הקוראים האלה יציינו דברים שלעולם לא היו חושבים עליהם לבדם. חלקים שנראים להם ברורים ומושחזים היטב עשויים להיות מבלבלים לקוראים שלא פגשו את החומר לפני כן. קטעים שתוכננו לצאת קומיים הופכים למעצבנים. הטיוטה הרביעית שנוצרת להם הודות לביקורת הבונה של קוראים חיצוניים אולי דומה מאוד לשלישית, גם בתוכן וגם באורך, אבל זו גרסת סיפור טובה יותר בגלל עזרה חיצונית וביקורת בונה.

לקבל את הספר של עצמך:

ברור מאליו הא? לא! דווקא שלב זה יכול להיות הצעד הקשה מכולם ונקודת הכשל שתפיל ספרים שלמים. כל כך הרבה אנשים הם פרפקציוניסטים שרוצים להגיע לשלמות בכל דבר. מאחר שחלק מהסופרים הם גם אנשים (…) כדאי מאוד להיזהר. אם אתם רוצים שהספר שלכם יפורסם בהוצאת ספרים מסורתית, ואין לכם ניסיון רב או ספר קודם שכבר הוצאתם, סביר שתרצו לייצר את אפקט ה'וואו' בקרב הקהל החדש שלכם. עם זאת, אם תעברו על אותו משפט שוב ​​ושוב ושוב ושוב כנראה שזה לא מה שיעשה את ההבדל. מגיע שלב בחייו של כל אמן בו הוא מבין ששלמות ויצירה לא הולכים ביחד. על כל סופרת מתחילה להבין, בשלב כלשהו, שהספר שלה כנראה לא יהיה מושלם (זה נכון גם לסופרים). לא כולם יאהבו כל חלק בספר שלך. כפי שאמר קינג בספרו, 'על כתיבה': "אתה לא יכול לרצות את כל הקוראים כל הזמן; אתה לא יכול לרצות אפילו חלק מהקוראים כל הזמן, אבל אתה צריך לנסות לרצות לפחות חלק מהקוראים בחלק מהזמן".

הרשמה לניוזלטר כתיבה שיווקית של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות, מחקרים, מדריכים ונגיעות של הומור מעולם הכתיבה השיווקית והמדיה החברתית

הרשמה לניוזלטר-ספרים של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות מעולם הספרים וכתיבתם, ביקורות ספרים, מדריכים ונגיעות של הומור על ספרים, כתיבה, סופרים, סופרי צללים ולקוחותיהם

רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך