הקהל שלך הוא המפתח לכתיבה שלך

בין אם את יזמית להוטה למימון או אתה מנהל שחייו מתנהלים במייל, כתיבה טובה או כתיבה שיווקית טובה חיונית להגדלת ההשפעה שלך. הבעיה היחידה היא שכתיבה משובחת שכזו אינה קלה להשגה. לאורך שנים של מתן שירותים בעולם הכתיבה אני רואה אנשי מקצוע מתחומים שונים שנאבקים כל יום בכתיבה מבולבלת, נמרחת, ארוכה מדי ולא ברורה. למרבה המזל הדרך לשיפורה היא קצרה. בליבה עומד כלל פשוט: כתיבה שיווקית טובה מתמקדת אך ורק במה שהקהל שלך צריך. לא יותר, אבל גם לא פחות.

עבור רבים שלמדו לכתוב 'משוכלל' במכללה, באוניברסיטה או בבית ספר מקצועי כלשהו קורה דבר מעניין –  הכתיבה שלהם הפכה לכלי להפגנת חוכמתם ו-או הבנתם את החומר. "לשים את הקהל שלי במקום הראשון" לא היתה מנטרה שמישהו שם ליבו אליה במוסדות הללו. זה דורש תרגול, נכון, אבל לא מסובך.

אפשר להתחיל בלהקל על הקוראים שלך למצוא את הנקודה העיקרית שברצונך לדבר עליה בכתיבה על ידי פתיחה עם המידע החשוב מיד בהתחלה, כנהוג לומר בקול ישראל "והרי החדשות ועיקרן תחילה". את ה'חדשות העיקריות שלך' יש להעלות גבוה יותר בטקסט, ככל הניתן, ממש אל בין הפסקאות והמשפטים הראשונים. זה אולי יביך אותך לכתוב כך, אבל יש לזכור שבמרחב המקצועי אליו הפנית את הטקסטים הללו הקהל שלך די עסוק. אין לו זמן או חשק להתאמץ ולחפש מה באמת רצית לספר לו. לכן עליך להזיז את שורת המידע החשוב שלך למעלה. הרבה למעלה.

דרך נוספת להפגין אמפתיה בפני הקהל שלך היא לכתוב קצר. כל משפט שלך אורך כארבע שורות? יש לקצר אותו מיד. אפשר גם לשפר את תמציתיות דבריך ובהירותם על ידי כתיבה שמשתמשת ביותר פעלים. כתיבה אקדמית היא פסיבית ומרחיקה ואילו כתיבה אמפתית ומלאה בפעלים מפתה להמשיך לקרוא. ביכולתך להעריך עד כמה הכתיבה שלך פסיבית על ידי חיפוש כמה 'להיטי שפה' שגורים בפי כל כמו "הייתי רוצה ל" שיהפוך ל"אני רוצה ל", או "ביכולתו לפעול" יהפוך ל"הוא פועל" או "המכשיר שלנו לא יפגע ביכולתך ל" יהפוך ל"המכשיר שלנו ישפר את יכולותיך ב". לאחר שמוצאים את המילים והמושגים האלה יש לכתוב מחדש את המשפטים בהם הם מתבוססים, כדי לדרוך את הטקסט באנרגיה ולהגדיש את הסאה בפעולות חיוביות (סליחה). לא… זה לא יעבוד כל הזמן, אבל זה פועל מספיק פעמים על מנת לשפר טקסטים, לשכתב משפטים ולמקד מסרים בעיקר ובקצר.

על מנת להפוך את הטקסט השיווקי שלך לנגיש עוד יותר לקהל עדיף להימנע משפה גבוהה ומז'רגון מקצועי מדי, רק כדי להראות כמה ידע יש לך או לעסק. הבוס שלך (קהל היעד) אולי מכיר את כל המונחים וראשי התיבות, אבל מה קורה כשהוא לא? עדיף לכתוב תמיד עבור "קהל חכם אבל חסר ניסיון" – קהל אינטליגנטי באופן כללי אבל כזה שלא תמיד יודע למה התכוונת… באופן ספציפי. להימנע מראשי תיבות וממונחים ספציפיים מדי בא לשרת מטרה אחת – שהקוראים שלך לא ירגישו מטופשים אם הם לא מכירים את השפה שלך, ויתחילו לחפש אלטרנטיבות או תשובות ברורות יותר ברשת. כי יתכן שהם לא יחזרו.

אם יש לך היכרות טובה עם הקהל שלך – הכתיבה שלך תהיה טובה יותר. אבל אם לא, כדאי להקפיד ללמוד עליהם יותר. אם, למשל, הם מורכבים מקהל מתעניין אבל עסוק, שנושא הכתיבה שלך מעניין אותם אבל נמצא נמוך ברשימת המשימות היומית שלהם, יש לקצר את הטקסט ככל הניתן ולתמצת אותו לעיקרי הדברים. אם, למשל, הם חברי פרלמנט שטוענים כי אכפת להם מזכויות אדם אבל לא יישמו את העניין בפועל, עליך למצוא פריט או שניים מתוך דבריך שהם הנתונים המשכנעים ביותר שישפיעו עליהם. לא יותר מזה.

המעבר הזה, אל מה שאני מכנה "כתיבה ממוקדת קהל", לוקח זמן ומאמץ. עליך ללמוד לשנות את הקול שלך לפעיל יותר, לכרות מילים ומשפטים ארוכים מדי ולפשט אותם. אבל בעיקר דורש את שינוי הלך הרוח שלך ככותב/ת; מכיוון שכתיבה מקצועית ושיווקית טובה היא אמפתית לקוראים היא גם סוג של כתיבה שמתאימה יותר לקריאה, קלה יותר לסריקה ובאמצעותה ניתן ליצור את השינוי שכל הכותבים השיווקיים חפצים בו.

במילים אחרות, תפקידך בכתיבה הוא להתחבר אל מה שהקהל שלך יודע, דואג לקיומו, מעורר בו פחד או מצית בו תקווה – ולכתוב לאותה נקודה, עבור אותו קהל, באופן קצר, ברור ותכליתי. הצלחת ולו באופן חלקי? בידך מונחת כתיבה שיווקית הרבה יותר טובה מאשר היתה לך אי פעם.

הרשמה לניוזלטר-ספרים של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות מעולם הספרים וכתיבתם, ביקורות ספרים, מדריכים ונגיעות של הומור על ספרים, כתיבה, סופרים, סופרי צללים ולקוחותיהם

הרשמה לניוזלטר כתיבה שיווקית של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות, מחקרים, מדריכים ונגיעות של הומור מעולם הכתיבה השיווקית והמדיה החברתית

רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך

ביקורת הספרים של טלי | עד שיום אחד

"שני ילדים בני שבע שוכבים על הגג. ילד וילדה. האחד הוא שלומי, השנייה היא אֵלה. הם שוכבים בין דודי השמש ורואים איך מוציאים גופה מהחלון. זה הרגע שבו מתחיל מוחו של שלומי לרשום" – כך מתחיל ספרו הנפלא (והראשון!) של שמי זרחין, 'עד שיום אחד'. מזל ששלומי התחיל לרשום, וכל כך חבל שבשלב כלשהו הפסיק.

'עד שיום אחד' הוא ספר מפעים, שמורכב מאלפי פיסות ותיאורים על משפחה, שהמושג משפחה מתרחב בה לממדים של 'משפחברים' – בני משפחה שאין להם קשרי דם אבל יש להם קשר ערכי. אלה קשרים אינטימיים וחמים בין אנשים שונים שהספר סוגר עליהם זום רב עוצמה, עמוק בתוך שכונה טבריינית רבודה ברגשות אנושיים כשמחה, אושר, עצבות, געגועים, התבגרות, זקנה ועוד שלל צבעי הקשת של הרגש האנושי, והכל מחולק לארבעה חלקים: פרולוג, ועוד שלושה פרקים שפותחים את הסיפור בסוף שנות השישים וסוגרים אותו אי שם בשנות השמונים.

אהבתי בספר: לא רק "אהבתי בספר" אלא "התאהבתי בספר". אהבתי ששמי זרחין מתחיל את סיפורו במשפחה שלו וכמו עלי כותרת של פרח מלבלב הסיפור נפתח לעוד ועוד סיפורים, ובשלב כשלהו הסיפור מתרחב לערים נוספות, ולארצות אחרות וליבשות רחוקות.

'עד שיום אחד' עושה את כל זה כל כך טוב, מקסים ולא משעמם. נעים וטעים ליהנות מהצוף הסיפורי שלו, שמשאיר טעם קריאה מתקתק. בכל התפתחות נרטיבית חבויים עוד ועוד דברים, ואנשים, ופרטים שמשתלבים בסיפור הגדול. למרות כל הפרטים הספר מצליח לא לשעמם אף פעם. אולי כי הוא מספר על יחסים בין אנשים, על משפחות, בתוך משפחות, בין משפחות ועושה את זה אנושי, וחם וקולח. אולי מפני שהוא לא מתיימר לדבר בשפה גבוהה, אלא שם דגש על ניסוח קולח. אולי מפני שהוא פוקח עיניים ומבהיר עד כמה החיים שבריריים ומיטיב לתאר איך אנשים יכולים להפוך להיות חלק משמעותי כל כך, האחד בחייו של חברו. לא זוכרת שקראתי ספר שהכניס אותי כה יפה לתוך משפחה לא שלי, ועדיין הרגשתי כל כך בבית.

זה סיפור על כולם, על האנושות, על תרבות, על כך שאם רק מתאמצים קצת להתמקד באדם, באמת מתמקדים בו, מגלים המון סיפורים מרגשים, מצחיקים, מפעימים, ולמעשה רואים באמת שכל אדם הוא עולם ומלואו.

'עד שיום אחד' הוא ספר עשיר. עשיר בסיפורים, ברגשות, בתובנות, בתיאורים קסומים. כך הופך ספר לחיה נדירה בג'ונגל הספרים שאני מתהלכת בו מאז התחלתי לקרוא. הוא מסוג הספרים שמשאירים ואקום כשהם נגמרים. הייתי חייבת להתחיל לקרוא ספר אחר במהירות, ולו רק להקל קצת על קשיי הפרידה.

פחות אהבתי: אין.

רגע השיא בקריאה: 462 עמודים יש בספר ורק הרבה אחרי החצי מופיעות 3 המילים 'עד שיום אחד'  שמבהירות את המסר המרכזי שהספר מבקש להעביר, גם אם מחברו לא התכוון לכך – אין "עד שיום אחד", יש עכשיו! למה זה רגע השיא בקריאה שלי? שאלתי את עצמי את אותה שאלה. יתכן שזה בגלל שגם אני נמצאת בתקופה של כמיהה והרהורים אחר איזה דבר מה לא מושג. אולי כי גם אני פותיתי אחר האשליה שעלי לחכות למימוש, אבל אחכה רק 'עד שיום אחד' אוכל לממשם.

שורה תחתונה: ספרים מושלמים מתאימים לכולם. וזה ספר מושלם. אם בכל זאת לפלח את ההמלצה עליו אז הוא מתאים במיוחד לאוהבים להיסחף אחר ספרים שמנתקים אותם לחלוטין מהמציאות של עצמם. פשוט גורמים להם לנטוש את חייהם בזמן הקריאה, לצוף לעולם אחר, עשיר ברגש, לרחף מעל מקומות ואנשים שלא ביקרו, ולנחות רק כשסגרו את הספר.

חמישה כוכבים מתוך חמישה אפשריים בספר הכי מושלם… עד שיום אחד אגלה, אולי, ספר טוב ממנו

הרשמה לניוזלטר כתיבה שיווקית של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות, מחקרים, מדריכים ונגיעות של הומור מעולם הכתיבה השיווקית והמדיה החברתית

הרשמה לניוזלטר-ספרים של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות מעולם הספרים וכתיבתם, ביקורות ספרים, מדריכים ונגיעות של הומור על ספרים, כתיבה, סופרים, סופרי צללים ולקוחותיהם

רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך

איין ראנד טענה שכולם יכולים לכתוב ספרים לא בדיוניים – כולם

כתיבת ספרים נתפסת לעתים קרובות כמלאכה שמיועדת לבעלי כישרון מולד, לא כיכולת נרכשת. אנשים חושבים שלסופר יש את "הקסם" או שלא. אבל לאחר שלימדה במשך עשרות שנים כתיבת סיפורת לא בדיונית, כגון ביוגרפיות, ספרי עיון וספרים אחרים שמבוססים על דמויות אמיתיות ופרטים מציאותיים, הסופרת איין ראנד ז"ל ('כמעיין המתגבר', 'מרד הנפילים') טענה שראתה יותר מדי פעמים את ההשפעה הנרחבת וההרסנית של ההשקפה המיסטית על כתיבת ספרים, וביקשה לתקנה.

לפני שממשיכים לקרוא את הפוסט הזה, להלן אזהרה קטנה – זה מקבץ מילים פילוסופי למדי, שנוגע יותר בתיאוריות על כתיבת ספרים מאשר נכנס מתחת למכסה המנוע של הכתיבה. הסולדים מגישות פילוסופיות אודות כתיבת ספרים מוזמנים להמשיך לעסוק באופנת הקורונה…

ממשיכים. כותבים מתוסכלים רבים מאמינים, לפחות באופן מרומז, שאם הם לא זוכים לביקור קבוע של 'המוזות' ומסוגלים להראות, חדשות לבקרים, פרוזה מושלמת ללא מאמץ, הם נידונים לחוות כתיבת ספרים כתהליך של ייסורי גיהינום. "שום דבר לא יכול להיות רחוק יותר מהאמת", טענה הסופרת, "הכתיבה היא מיומנות שניתן ללמוד. זה לא עניין מסתורי ולא חייב להיות כרוך בעינויים".

על פי ספרה The Art Of Nonfiction’ מדריך לסופרים ולקוראים, כל אדם שיש בפיו דקדוק שפת אם יכול ללמוד לכתוב סיפורת שכזו בשפת אימו. בספרה ראנד מסבירה את "שיטת החשיבה המסודרת" הנדרשת לכתיבה, שצמחה מתוך התנסותה כסופרת וככותבת סיפורים רבים, שהיה המוקד העיקרי בקריירה שלה לאחר שסיימה את הרומן שלה 'מרד הנפילים' ('אטלס התנער ממשאו' באנגלית).

כתיבת סיפורים אינה קשה, היא טענה, כי המדובר במיומנות טכנית. מה שצריך כדי לכתוב ספרים לא בדיוניים הוא מה שצריך לחיים בכלל: חשיבה מסודרת. אם יש לך בעיות בעניין הזה, הן יאטו אותך בשני התחומים. אבל כתיבה היא פשוטה כמשמעה המיומנות של הנחת מחשבות מסודרות על נייר, או קובץ, במונחים ברורים.

המעניין בגישה של ראנד הוא העומק הפילוסופי שהיא מביאה לנושא. כמו בכל סוגיה אחרת בה דנה, גישתה תמיד היתה לחתוך לעיקרי היסודות שביקשה להעביר ולהגדיר את העקרונות הבסיסיים הכרוכים בכל דבר. כתוצאה מכך הספר שלה, כמו גישתה לחיים, מתובל בתובנות פילוסופיות ופסיכולוגיות ייחודיות.

לדוגמה, כך ניתחה את נושא חשיבות יצירת המתווה בכתיבת ספרים: "מתווה הוא תוכנית של פעולה נפשית. כל פעולה אנושית דורשת תוכנית – שהיא השלכה מופשטת של הדברים. אנשים נוטים להיות מודעים לכך בתחום הפיזי, אבל מכיוון שהם מאמינים שכתיבה היא כישרון מולד, הם חושבים שכתיבה אינה דורשת תוכנית אובייקטיבית. הם חושבים שכתיבה נולדת רק מתוך השראה. עם זאת לנסות לכתוב ללא מתווה קשה עוד יותר מאשר לנסות לבצע פעולה פיזית ללא תוכנית".

מה השורש האולטימטיבי של הצורך במתווה? ראנד מאתרת אותו במושג האריסטוטלי של 'סיבתיות מעשית': "בסיבתיות אריסטו התכוון לקבוע מראש מטרה ואז את הצעדים הנדרשים לשם השגתה. זה תהליך הסיבתיות שפועלת בתודעה האנושית. כדי לעשות כל דבר עליכם לדעת מה אתם רוצים להשיג. לדוגמה, אם תחליטו לנסוע לשיקגו, הכבישים שתבחרו, כמות הדלק וכו' ייקבעו על ידי מטרה זו. אך כדי ממש להגיע לשם, תצטרכו להתחיל בתהליך של סיבתיות תועלתית, הכוללת מילוי מיכל הדלק, הנעת המכונית, היגוי וכדומה. אתם תעקבו אחרי חוקי הדברים הדוממים… כל התהליך יהיה שרשרת פעולות שבחרתם בכדי להשיג מטרה מסוימת, כלומר במקרה זה להגיע לשיקגו".

ובמילים אחרות היא בעצם אומרת שכמו שלהגיע ליעד פיזי לא צריך השראה, כך גם בכתיבת ספרים.

בשום פעילות אנושית אין סיבתיות חשובה יותר מאשר בעבודה יוצרת, במיוחד בכתיבה. כדי לקבל מתאר טוב, ובהמשך ספר טוב, עליכם ליזום תהליך של סיבתיות מעשית. כשאתם בספק לגבי המתווה שלכם, זה המבחן. אתם קובעים לעצמכם מטרה מוגדרת – כלומר מציינים במפורש את הנושא שלכם – והוא זה שקובע באיזה חומר, סיפורים, מילים, פרקים לבחור כדי להגיע למטרותיכם. הסיבה הסופית היא שקובעת מה לכלול גם במתווה וגם בעבודת הכתיבה ובכלל בספר שלכם.

מי חוץ מאיין ראנד היה יוצר קשר בין השקפותיו של אריסטו על סיבתיות לבין תפקיד המתווה בתהליכי כתיבה? זו הגישה המושכלת והפילוסופית בנושא שמאפשרת לראנד לפוצץ את בועת מיתוס הכתיבה כתהליך מיסטי ש"נשען על השראה". במקום זאת היא מציעה מסגרת רעיונית שמבהירה כיצד ניתן לפתח את המיומנות של כתיבת סיפורים באמצעות אימונים ותרגול.

לדוגמה, היא טוענת כי "כשאתם מכינים מתווה וכשאתם עורכים טקסטים אתם מתפקדים בעיקר באמצעות המוח המודע שלכם" אבל "כשמדובר בכתיבה בפועל, התת מודע שלכם חייב להיות במושב הנהג". לעיתים קרובות המאבקים בהם נתקלים הכותבים כאשר הם מתמודדים עם בעיות כגון 'מחסום כתיבה' הם תוצאה של בורות בתחום הניווט בין ההבדלים של שתי שיטות שונות אלה. שתי שיטות שונות של תפקוד נפשי.

על ידי הסברים מפורטים את הנדרש בכל שלב בתהליך הכתיבה ראנד מבהירה כיצד ביחד השלבים השונים מסתכמים לשיטה אחת של תכנון וביצוע כתיבת ספרים לא בדיוניים. התוצאה היא טיפול יסודי ב"תיאוריית הכתיבה". כשכותבים מצוידים בידע על העקרונות והשיטות הללו מלאכת כתיבת הספרים הלא בדיוניים הופכת לקלה באופן מפתיע. אכן, תלמידי השיטה מדווחים כי הם חשים משוחררים מההשקפה המיסטית על הכתיבה, וכמהים להמשיך במסע פיתוח כישוריהם באמנות כתיבת ספרים לא בדיוניים, כמה שיותר מהר.

גישה מעניינת, לא?

הרשמה לניוזלטר כתיבה שיווקית של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות, מחקרים, מדריכים ונגיעות של הומור מעולם הכתיבה השיווקית והמדיה החברתית

הרשמה לניוזלטר-ספרים של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות מעולם הספרים וכתיבתם, ביקורות ספרים, מדריכים ונגיעות של הומור על ספרים, כתיבה, סופרים, סופרי צללים ולקוחותיהם

רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך