ביקורת הספרים של טלי | אהובתו של פרויד | קארן מאק וג'ניפר קאופמן

תקציר: "אהובתו של פרויד", שנכתב על ידי מפיקת הטלוויזיה והקולנוע קארן מאק והעיתונאית והסופרת ג׳ניפר קאופמן, הוא ספר שהופך תיאוריה על שמועה לרומן רומנטי. התיאוריה שעומדת בלב הסיפור לא עוסקת בפסיכואנליטיקאי המפורסם בתבל זיגמונד פרויד, אפילו לא בכתביו המרתקים, אלא במינה ברנייס, אחותה של אשתו, שגרה עם פרויד ועם אשתו במשך 42 שנים, לא התחתנה ולא היו לה ילדים. בספר ברנייס היא בחורה צעירה שלאחר פיטוריה הפתאומיים מוצאת את עצמה מובטלת וחסרת כל, ולכן פונה לעזרת אחותה. לאחר שהיא נענית בחיוב היא עוברת לגור עם בני הזוג ובכך מפעילה את חרושת השמועות שהופכת לספר. ביתו כאוטי, פרויד שקוע במחקריו, אשתו עסוקה, טרודה ודיכאונית, היא לא מתעניינת במה שהוא עושה ובכך משאירה פתח לאחותה הצעירה, שנפעמת מהאיש, לחלחל אל ליבו. היא נכנסת אל ביתם ותוך שימוש הדדי באלכוהול ובקוקאין היא מפתחת איתו שיחות על מחקריו והופכת להיות אשת סודו. הסיפור מופרה הודות לעידודה של ברנייס את פרויד להמשיך ולחקור, ובמהרה היא הופכת להיות מושא המחקר שלו, על משמעויותיו השונות…

לב הביקורת: בשנת 1957, שמונה עשרה שנים לאחר מותו של זיגמונד פרויד, סיפר הפסיכיאטר קרל יונג, תלמידו לשעבר, כי גיסתו של פרויד, מינה ברנייס, התוודתה בפניו כי ניהלה רומן עם גיסה, אבי הפסיכואנליזה. לא צריך לקבל את דבריו לאשורם, שכן פרויד ויונג הסתכסכו קשות עקב תיאוריית המיניות של פרויד שהצליחה לקומם, שלא לומר לעצבן, גם את יונג. ואז הגיעו המחברות מאק וקאופמן, התלבשו על פרט הרכילות העסיסי הזה והפכו אותו לספר. האם אפשר לסמוך עליו ועל המידע שמופיע בו? אני בספק. לא רק אני, גם הסופרת הקנדית מרגרט אלינור אטווד אמרה פעם שביוגרפים, כמו סופרים, בונים נראטיבים, אבל עם כללים טיפה שונים. מאחר שמחברות הספר הן לא בדיוק ביוגרפיות, ולמעשה לא התכוונו ליצור ביוגרפיה, לא היו בידיהן ראיות של ממש ומתבקש שהפעילו את דמיונן. אבל כמו בסרטים הכי טובים ש"מבוססים על סיפור אמיתי" כך גם "אהובתו של פרויד".

מעבר לסיפור האהבה העסיסי, שבדוי ממוחן הקודח ומליבן הרותח של המחברות, נדמה ששאר הספר מסופר מספסל ציבורי השוכן בגינה מטופחת, ומשקיף על וינה של פעם. הוא כולל תיאורים מרתקים של היסטוריית המעמדות, מסביר איך התקבלה תיאוריית הפסיכואנליזה של פרויד, שמשפיעה על האנושות עד היום, ומיטיב לתאר גם את העובדה שבמקרים רבים התאוריה נדחתה על ידי הציבור. כשקראתי את הספר ידעתי שהוא סיפור עלילתי שמבוסס על עובדות, וזה הספיק לי. אהבתי את הסיפור שנרקם בשיטת What if, ובעיקר את העובדה שהספר פשוט מרתק.

אהבתי בספר: אהבתי את התיאורים של וינה, את ניחוח שטרודל התפוחים, את הטיסה לאחת מערי הבירה היפות בעולם מבלי לעבור בצ׳ק אין ואת העובדה שנחתי עדנות בנופיה ובסיפוריה. כזאת אני, אוהבת סיפורים על תקופות אחרות, במיוחד כשהם מבוססים באותנטיות, ובמקרה זה במאבקים פרוידיאניים מרתקים. גם התרגום והכתיבה הטובים עשו את שלהם והפכו את הספר ליצירה ואת היצירה לעונג.

פחות אהבתי בספר: הרחמים העצמיים של פרויד הפריעו לי. אולי הוא באמת היה כזה, אולי לא, אבל זה טיפה הציק לי. אני יודעת, זו פחות ביקורת על הספר ויותר ביקורת על פרויד, לכן הציון הגבוה לו זוכה הספר בסולם העונג.

שורה תחתונה: כל מי שאוהבת את סגנון הרומן ההיסטורי תתאהב ב"אהובתו של פרויד" לפחות כמו שהוא התאהב בה. קל ללכת לאיבוד בין עמודיו, לשקוע בחלום וינאי ולהתעורר רק כשהספר מסתיים. חובבי היסטוריה? חובבי פרויד? חובבי פסיכולוגיה? לכולכם מובטחת קריאה מענגת. אבל יש עוד קבוצה אחת שמובטחת לה הנאה צרופה – חובבי קריאה.

5 מ 5 בסולם העונג של טלי.

הרשמה לניוזלטר-ספרים של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות מעולם הספרים וכתיבתם, ביקורות ספרים, מדריכים ונגיעות של הומור על ספרים, סופרים, סופרי צללים ולקוחותיהם

הרשמה לניוזלטר כתיבה שיווקית של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות, מחקרים, מדריכים ונגיעות של הומור מעולם הכתיבה השיווקית והמדיה החברתית

רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך