חמישה שיעורי כתיבה (שיווקית) שנכתבו בדם

"מכל מה שנכתב אני אוהב רק את מה שנכתב בדם" אמר פעם ניטשה, כאילו התכוון לפוסט הזה. לאורך כעשור וחצי אני עוסק בכתיבה שיווקית ובעריכה, ומתוך הניסיון הזה אני כותב את הדברים הבאים. האמינו לי, הגרתי דם עד שהגעתי למסקנות הללו. אהרון מגד אמר פעם משפט שנכון גם לכתיבה שיווקית: "הכתיבה היא מונולוג, אך היא מונולוג המקווה להיות דיאלוג". כמה חשוב ליצור מעין דיאלוג דווקא בכתיבה שתפקידה למכור, יודע כל מי שאי פעם מכר עם מילים.

אז בלי להתמהמה יתר על המידה, להלן חמישה שיעורים, שנמצאים בלב הכתיבה השיווקית, ושיצאו ממחזור הדם של קופירייטר וסופר צללים די וותיק…

Ferrari 599 gtb

£50,500.00 (4 Bids)
End Date: Saturday Dec-14-2019 20:12:07 GMT
Bid now | Add to watch list

לשמור על 'תוכן טרי' כל הזמן

כתיבה שיווקית נהדרת היא דבר נפלא, אבל אסור לנוח על זרי הדפנה אחרי שמילאת את האתר או את דף המכירה שלך בכתיבה טובה. "ההשפעות של ההצלחה הן זמניות" אמר דון דרייפר בסדרה 'מד-מן' וצדק. המפתח לאופטימיזציה אמיתית של תכנים שיווקיים היא לשמור עליהם רלוונטיים ומרתקים כל הזמן. תוכן חדש ומתחדש מגדיל את הסמכות הנתפסת של אתרים ושל הצעות שיווקיות באשר הן, מעניק לך יותר הזדמנויות למילות מפתח, שמשפיעות על תוצאות החיפוש, ושומר על קהל מתעניינים חי.

לא לשעמם

מובן מאליו, הא? רק שהוותיקים שבינינו יודעים כמה זה קשה. גישה בריאה בעולם הכתיבה השיווקית קובעת שעליך להניח מראש שהקוראים שלך עניים בזמן, כלומר עליך להגיע ל'פואנטה' מהר – אבל לא מהר מדי! הטריק הוא לכתוב מרתק, אבל תמציתי. אל תבינו אותי לא נכון, לכתיבת טקסט שיווקי מפורט יש מקום, לא הכל חייב להסתכם בשורה אחת, אבל אם ברצונך למכור מוצר או שירות עם מילים, יש לך כמות מוגבלת של זמן כדי למשוך את תשומת הלב של הקוראים לפני שהם משתעממים ועוברים האלה.

אם לסכם את העצה הזו בשלושה טיפים מהירים, זה הולך ככה:

כדאי להציב את עצמך בנעליים של הקהל שלך.

כדאי לשקול מהו המידע שברצונך לקרוא, אם היית מבקר/גולש/קורא באתר של עצמך.

ואז לכתוב בדיוק את המידע הזה בדף הנחיתה, באתר או בכל מקום בו יש לך כוונה למכור…

לכתוב, לשנות, לערוך

בטח שמעת את זה הרבה פעמים, אבל יש לזה סיבה טובה. טיוטת הטקסט הראשונה שלך תמיד דורשת שיפור. כך גם הטיוטה השנייה שלך. הטיוטה השלישית כנראה כבר מונחת יותר טוב לאורך הקווים הנכונים, אבל עדיין לא ממש שם. אין בושה בעריכת הכתיבה שלך, אבל יש בושה בלא לערוך אותה בכלל. מאחר שהמלכה האמיתית של עולם הכתיבה היא העריכה, כל הסופרים הטובים ביותר יספרו לך בדיוק את אותו הדבר – אסור שהטיוטה הראשונה שלך תהיה הטיוטה הסופית שלך. כל הכותבים הטובים יודעים שכוונון הטקסטים שלהם כל הזמן, ממש כמו תיאום כוונות בנשק, היא הפעולה שמעניקה להם את הכוח לשכנע, לייעץ, או לתאר מוצר או שירות כמיטב יכולתם.

מאחד הציטוטים המפורסמים ביותר של דון דרייפר יכול ללמוד כל מי שמתיימר לכתוב את הטקסטים השיווקיים של עצמו: "אתה טוב. השתפר".

לא לקחת ביקורת ללב

ביקורת אפשר לקחת, אפילו ללמוד ממנה, אבל לא לקחת אותה ללב. כל כותבת וכותב חוו את זה לפחות פעם אחת. הם כתבו את היצירה המושלמת, או לפחות חשבו ככה, עד שבא מישהו וקרע אותם לגזרים עם איזו הערה מחודדת היטב. לא משנה כמה טוב כתבת, כאשר כותבים (ובמיוחד כשכותבים עבור אחרים) כדאי לצפות לביקורת, אחרת היא תגיע בהפתעה.

משובים מגיעים עם כל עבודה, ובמיוחד עם עבודת הכתיבה. לפעמים זו ביקורת בונה ולפעמים היא לא. כל מה שאפשר לעשות הוא להקשיב להערות ולהשתמש ביכולת השיפוט הטובה ביותר שלך בכל הנוגע לתיקון הטקסט שלך וליישום ההצעות.

להסתכל על הביקורת שקבלת כאפשרות להפגין את הכישורים שלך טוב יותר, הן בתחום הכתיבה והן כ'שחקן צוות', היא הדרך הבריאה להתמודד איתה. מעל הכל יש להישאר רגועים ולא לקחת ביקורת על הטקסט שלך באופן אישי. למרות שכולנו אשמים בזה מדי פעם בפעם, בעיטות נרגזות במשובים שליליים היא לא תכונה אטרקטיבית עבור כותבים בכלל, וקופירייטרים בפרט.

חמישה שיעורי כתיבה (שיווקית) שנכתבו בדם

לקדם את נקודת המכירה העיקרית שלך (USP) בלי להתבייש

אם כתבת כדי למכור מוצר או שירות, אפילו אם כתבת את זה מצוין, אף אחד לא באמת יודע למה עליו לקנות דווקא ממך ולא ממישהו אחר שמוכר את אותו מוצר, אלא אם כן הדגשת למה. נקודות המכירה הייחודיות שלך (Unique Selling Proposition) היא תמצית כל הצעה שיווקית, והיא המרכיב שהופך אותך, את השירות או את המוצר שלך לייחודי. אצל האחד זה יכול להיות המחיר, אצל אחרת בלעדיות ואילו בקרב משווקים אחרים ה-USP יכול להופיע בשלל צורות, אבל חובה לזהות את ה-USP ולהדגיש אותו.

להשוואות למיניהן יש מקום בכתיבה שיווקית. לכתוב שהמוצר שלך עדיף על אחר שמתחרה בו זה בסדר, אבל תמיד עדיף לשים דגש בדיוק על מה המוצר או השירות שלך יכול לעשות, שאף אחד אחר לא יכול. אסור להתבייש או להצטנע בנושא הזה, ואולי הכי חשוב, להציג את גאוותך במוצר או בשירות שלך בלי להתבייש, כאילו החיים שלך תלויים בזה.

הרשמה לניוזלטר כתיבה שיווקית של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות, מחקרים, מדריכים ונגיעות של הומור מעולם הכתיבה השיווקית והמדיה החברתית

הרשמה לניוזלטר-ספרים של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות מעולם הספרים וכתיבתם, ביקורות ספרים, מדריכים ונגיעות של הומור על ספרים, כתיבה, סופרים, סופרי צללים ולקוחותיהם

רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך

ביקורת הספרים של טלי | כל הדברים הטובים

"מכל הדברים הטובים שהיו בי אי־פעם, אַת הראשונה והטובה מכולם. כל חלק וחלק ממך, החל בתנוכי האוזניים הנעימים כל כך לליטוף ועד לתקווה המקופלת בבהונות רגלייך. תזכרי את זה". כך נפתח אחד הספרים הטובים והמנחמים ביותר שקראתי בחיי.

זה סיפור על בת' בת העשרים שמספרת את סיפורה לאחור. וכי למה לא? יש לה הרבה זמן לעשות את זה. בכל זאת היא אסירה בכלא. כשמופיעה העובדת הסוציאלית שלה, אריקה, ומבקשת ממנה להכין רשימה של כל הדברים הטובים בחייה, בת' חושבת שזה רעיון ממש גרוע ולא מאמינה שתצליח למצוא אפילו משהו טוב אחד בחיים הדפוקים שלה. אבל אריקה היא לא עוד עו"סית, היא מצילת חיים שלא מוכנה להרים ידיים מתוך תפיסה שמעשיה של בת', בגללם נכנסה לכלא, הם תוצר מובהק של נסיבות חייה. העו"סית טוענת שבת' הביאה את עצמה לכלא למרות שבת' טוענת שלא תמיד הבחירה היתה שלה. האמנם?

אז בת' מנצלת את זמנה הפנוי בבית האסורים, וכמו אהוד אולמרט או אדולף היטלר, מתחילה לכתוב את סיפור חייה מאחורי סורג ובריח, ומשתלבת בספר משובח שאסור להחמיץ…

אהבתי: יש כל כך הרבה מה לאהוב בספר הזה. למשל, היכולת של הסופרת, קלייר פישר, לשמור את קוראיה במתח כל הזמן, ועדיין לעשות זאת בלי להתיש. יש בו אותנטיות מרתקת, של אמריקה קשת היום, של המאבקים היומיומיים, של אנשי השיכונים הדלים, של מוכי הגורל. הוא מלא בתיאורי חיים דוקומנטריים ובמסרים חדים על עולם הסמים, הזנות, ההפקרות המוסרית, ומצד שני על אנושיות מחממת לב של האנשים החמים שסבבו את בת'. ובעיקר זה ספר מלא בתובנות על החיים.

מכירים את זה שאתם נחשפים לאמירות או למשפטים נכונים וחכמים כל כך עד שהם מהדהדים בכם, גם אם לא הייתם במלוא תשומת הלב? ובכן, 'כל הדברים הטובים' מלא ברגעים שכאלה, ובאמיתות שמצלצלות נכון בלב. לפעמים נדמה שבת', אסירה מספר כלשהו, היא בכלל משוררת אמרות רחוב כל כך מדויקות עד שאי אפשר שלא להניח סימניה במקום בו קלטת את הרגע הטהור הזה, ולו רק כדי לחזור אליו אחר כך.

חלק ממה שעושה את קריאת הרומן הזה לכל כך מעניין הוא שניתן להבחין בקלות בטעויות שבת' עושה בחייה. לאורך הסיפור יש קטעים ממש מכעיסים שבא לך לצעוק לה "הלו! צאי מזה!!", ואז קלטתי… אני מדברת אל עצמי… משוחחת עם דמות ספרותית. האם יש עדות טובה מזו לכך שהספר מתעורר לחיים עם קריאתו?

פחות אהבתי: סליחה על הקלישאה, אבל פחות אהבתי שהספר נגמר.

רגע השיא שלי בקריאה: התובנה כי עצם העובדה שאת מרגישה נחותה בעולם ולמעשה נדמה לך שאת כלום ושום דבר, לא אומרת שבזה תם הסיפור, כי תמיד יש אנשים בחוץ שיכולים לגרום לך להרגיש כמו מלכה. יש הרבה תובנות בספר הזה, אבל התובנה שעשתה לי את הספר מתרחשת כשבת' מבינה, אט-אט, שלא הכל בה רע, ושהיא אדם שווה לא פחות מכל אדם אחר.

שורה תחתונה: אין אדם עלי אדמות שהספר הזה לא יכול להתאים לו, כי אין אדם עלי אדמות שלא הרגיש, לפחות פעם אחת, כמו אפס בתוך אפס. אמנם הספר מדבר על דברים שלא אוהבים לדבר עליהם, כמו רגשי נחיתות, או כמו עד כמה קל לדרוס אנשים שמרגישים שקופים כמו האוויר שהם נושמים, אבל זה נכון עד שמגיע המושיע. מבחינתי המושיע הזה הופיע בצורת 'כל הדברים הטובים' שקרו לי עם הספר הזה.

חמישה כוכבים מתוך חמש השראות, בסולם רוממות הרוח של טלי. מושלם!

הרשמה לניוזלטר כתיבה שיווקית של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות, מחקרים, מדריכים ונגיעות של הומור מעולם הכתיבה השיווקית והמדיה החברתית

הרשמה לניוזלטר-ספרים של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות מעולם הספרים וכתיבתם, ביקורות ספרים, מדריכים ונגיעות של הומור על ספרים, כתיבה, סופרים, סופרי צללים ולקוחותיהם

רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך

"כתבתי רוצחת סדרתית ואני גאה בה"

"מה שבאמת ריתק אותי באלמנות השחורות היה שהזכרים לא הופכים לטרף עד שהנקבות רעבות, ואם הן לא רעבות, הזכרים יכולים להמשיך לחיות". אויינקאן ברייטווייט (Oyinkan Braithwaite) הוא לא שם של רוצחת, אלא של סופרת שכתבה ספר על אחת, וזכתה בגינו בשלל שבחים, וביניהם בתואר 'ספר האינדי של 2018'. "אחותי, הרוצחת הסדרתית" (My Sister, the Serial Killer), מספר על אישה שהורגת גברים כשבא לה, ועל אחותה שמנקה אחריה את הדם ומטפלת בגופות שאחותה משאירה בשובל ההרס שלה. הרומן זכה גם לכינוי "הספר העכשווי האידיאלי", כנראה בשל הצגתן של נשים לא אהודות במיוחד, שהחליטו לחסל כמה גברים פוגעניים, או אם תרצו ה'אפטר אפקט' של קמפיין me too.

"סיפורים אפלים באים לי בטבעיות, אבל לא רציתי להכניס לספר מסרים פמיניסטיים מעמיקים או מוסר" מסבירה ברייטווייט, "רק רציתי לספר סיפור ממש טוב, אז הייתי צריכה לכתוב את זה קל. ובמקום הזה גם הופיעה הקומדיה". באמצע הספר הגיבורה איולה חוזרת הביתה מטיול בדובאי שערכה עם אחד ממאהביה, שעה שסיכת ראש חדשה, עשויה יהלומים, נעוצה בראסטות שיערה. "איך היתה הנסיעה שלך?" שואלת קורדה את אחותה, "היה בסדר… הוא מת".

במונולוג המרתק הבא הסופרת ברייטווייט מסבירה איך יצרה והגדירה את הרוצחת הסדרתית שלה, ואיך הצליחה לכתוב את אחד הספרים המרתקים של 2018.

Ferrari 599 gtb

£50,500.00 (4 Bids)
End Date: Saturday Dec-14-2019 20:12:07 GMT
Bid now | Add to watch list

"ההשראה שלי לאיולה היתה 'האלמנה השחורה'. בפעם הראשונה שנתקלתי בעכבישה הזו חשבתי שהיא מרתקת: העובדה שנקבה מזדווגת עם זכר, ואם היא גם רעבה והזכר עדיין לידה, היא פשוט אוכלת אותו, ריתק אותי. מאז אני משחקת עם הרעיון. לפני שנים כתבתי שיר על אלמנות שחורות. זה היה על שתי חברות, האחת מושכת, השניה לא. הראשונה מתחתנת עם גברים עשירים, ואז בשלב מסוים מרעילה אותם ומשיגה לעצמה את כל עושרם. חברתה הטובה ביותר, זו הלא מושכת, היא גם היחידה שיודעת זאת, ובסוף השיר שתיהן רודפות אחרי אותו גבר. אחר כך כתבתי קומדיה קצרה על שתי אחיות שיוצאות לסדרה של פגישות עם אותו בחור. הן מסכימות לכלל אחד – שהטובה ביותר תנצח – אבל הן לא בדיוק שומרות על החוקים – כל אחת מהן מקפידה להרוס את הדייט של השניה, ואז הפרשה הופכת למסוכנת יותר, עד שהבחור שלהן מת בשריפה. פעם גם כתבתי פנטזיה על שבט של אלמנות שחורות… אולי עוד אחזור לזה.

"מה שבאמת ריתק אותי באלמנות השחורות היה שהגברים לא הופכים לטרף עד שהנקבות רעבות, ואם הן לא רעבות, הזכרים יכולים להמשיך לחיות. זה גם מה שאהבתי באיולה – מעשיה לא תמיד מגיעים ממקום של כאב, נקמה או הגנה עצמית – לפעמים היא רוצחת פשוט כי היא יכולה. כי בא לה. יש בזה משהו משחרר. היא לא הנקבה השבורה ההיא שפועלת ממקום של מצוקה. אין לה שום אהדה לקורבנותיה, אין לה שום חרטה, שום תחושת תובנה מעצם המעשה. היא פשוט עושה את מה שהיא רוצה לעשות, כשהיא רוצה לעשות את זה. בין כל הדמויות בספר, היא זו שבאמת נהנית מהחיים.

"לא שאבתי שום השראה מרוצחות סדרתיות, לא מהחיים ולא מהספרות. כשאני חושבת על זה עכשיו, מעניין שיצרתי רוצחת סדרתית שאפילו מעוררת קצת סימפטיה, וזה כי כנראה היתה לי בעיה עם 'דקסטר'. כשצפיתי בסדרה מצאתי שיש בעיה בכך שיצרו שם רוצח סדרתי חביב. יש משהו לא בסדר בזה ברמה המוסרית. אבל אז הלכתי ועשיתי משהו דומה. איולה עושה דברים איומים, אבל היא גם די ילדותית. יש בה תמימות. בגלל זה, אולי כמעט אפשר לחבב אותה, למרות הדברים הנוראיים שהיא עושה.

אויינקאן ברייטווייט

"אני לא כותבת פשע במובן המסורתי. לא היה חשוב לי לחקור רציחות, או לחקור קורבנות כמו שהיה חשוב לי לחקור את הדינמיקה הזאת בין שתי האחיות. גם איולה וגם קורדה הן קורבן לנסיבותיהן, והן מזינות זו את זו. איולה היא ילדותית כי קורדה תמיד שם כדי להגן עליה, וקורדה מרגישה שהיא תמיד צריכה להגן על אחותה מפני שהיא ילדותית. שתיהן ממלאות את חלקן, ולמרות שקורדה שונאת את התפקיד שהיא נאלצת לשחק בחייה של אחותה, היא כמעט לא יכולה להסתדר בלעדיו. רציתי להשתמש ברצח סדרתי ככלי שמאפשר לחקור כיצד איולה משתמשת ביופייה על מנת לתפוס את הגברים שלה בהפתעה גמורה. הם ממש לא מצפים ממנה לרצוח אותם. הם לא רואים את זה בא. רציתי לחקור למה הגברים האלה מוותרים על מערכת ההגנה שלהם. מצאתי שהרבה מאיך שאנחנו מעריכים או שופטים אנשים אחרים קשור לאיך האדם נראה וכיצד הוא מתנהל. אם אתה מתנהל עם סוג מסוים של ביטחון, אנשים יקנו את מה שאתה מוכר, וזה משהו שאיולה הבינה.

"לא תכננתי את כל העלילה כשהתחלתי לכתוב. אני אוהבת לגלות דברים לאורך הדרך. מכיוון שאיולה היא רוצחת סדרתית, ידעתי שהיא צריכה שיהיו לה לפחות שלושה קורבנות. (השתמשתי בגוגל כדי לגלות את זה…) לא רציתי שיהיו לה יותר מדי קורבנות, כדי שתהיה קצת אמינות בזה שעדיין לא חושדים בה. לנשק של איולה בחרתי בסכין. דמיוני ככל שהסיפור מתפתח, ניסיתי לשמור אותו כרוך במציאות. לנשק חי לא כל כך קל להגיע בניגריה, אבל לסכינים? אף אחד לא באמת שם לב אם השגת אחד. רציתי שהסכין יהיה מורכב ויפה. זה לא עוד סכין מטבח. זה סכין שאת יכולה להביט בו בהערצה. רציתי לתת לאיולה לא רק סכין יפה, אלא היסטוריה ואישיות משלה במידה מסוימת.

"אני לא בטוחה אם יש משהו פמיניסטי ביסודה של רוצחת סדרתית, אבל אני מאמינה מאוד ביכולת של אישה לעשות את כל מה שהיא מגדירה לעצמה. הדמויות הנשיות בספר הן חזקות, כנראה חזקות יותר מהגברים. חשוב לנשים לדעת ולהכיר את הכוח שיש בידיהן, ואני לא מתכוונת בהכרח לכוח שמבוסס על העובדה שהן נשים, אני מתכוונת רק לכך שיש להן כוח, נקודה. יש להן את אותו כוח שיש לגברים, וגם את אותו מוח. פעמים רבות אנחנו מגבילות את עצמנו. קורדה מגבילה את עצמה משום שהיא מאמינה באטרקטיביות שלה ובתפקידה כאחות המבוגרת יותר, ושמה לעצמה גבולות מסוימים, בזמן שלאיולה אין גבולות, ולכן היא מאושרת יותר מאחותה. זה מעורר מחשבה.

"יש נרטיב כזה בחברה – אישה תבצע מעשה מסוים רק אם היא הוכרחה לעשות אותו, בין אם זה מופיע בצורה של הישרדות או הגנה עצמית, ואני מניחה שרציתי לראות – מה אם זה לא היה ככה? מה אם אין לזה שום קשר לזה? יש עדיין אלמנטים כאלה בספר, אבל מצא חן בעיני הרעיון של להסתכל על שתי נשים שחוו את אותה טראומה, אבל הגיבו עליה בדרכים שונות לחלוטין… כי בואו לא נניח שאישה לא מסוגלת לעשות דברים מסוימים שמאפיינים גברים, כי אולי היא כן, ואולי כדאי להיזהר ממנה".

עד כאן דבריה של הסופרת הצעירה אויינקאן ברייטווייט. נשמע כמו ספר מרתק, ולא רק לנשים. לא מצאתי תרגום של 'אחותי, הרוצחת הסדרתית' לעברית, אבל אם מישהו מבין הקוראות (והקוראים) כן מוצא/ת, אשמח לדעת על כך.

הרשמה לניוזלטר-ספרים של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות מעולם הספרים וכתיבתם, ביקורות ספרים, מדריכים ונגיעות של הומור על ספרים, כתיבה, סופרים, סופרי צללים ולקוחותיהם

הרשמה לניוזלטר כתיבה שיווקית של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות, מחקרים, מדריכים ונגיעות של הומור מעולם הכתיבה השיווקית והמדיה החברתית

רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך