ביקורת הספרים של טלי | פעמון הזכוכית

לפעמים נדמה ש'פעמון הזכוכית' הוא אחד הספרים הבודדים שמרתקים בזכות המציאות ששימשה לו כרחם, הרבה יותר מאשר בגלל העולם שהספר עצמו בורא. כך גם אני מצאתי שזה ספר מרתק הודות לסופרת סילביה פלאת, שמשתקפת בגיבורה שמככבת בו, אסתר גרינווד, הלא היא המדיום הספרותי דרכו פלאת מתארת את סיפורה הטראגי, כמעט במלואו. וסיפורה הטראגי כרוך בתיאור תופעה שרבים מדי מכירים באופן אישי – כיצד החיים מתגלגלים מסדרה של הבטחות אופטימיות למצב כאוטי של ייאוש מוחלט ואף חוסר רצון לחיות.

אומרים שהמציאות עולה על כל דמיון, ובדיוק כזה הוא סיפור הרקע של 'פעמון הזכוכית' ושל הסופרת שהגתה אותו. פלאת סבלה מדיכאון קליני לאורך רוב חייה. היא ניסתה להתאבד כמה פעמים, הפעם הראשונה התרחשה כשמלאו לה 20, ובעקבות אחד הניסיונות הבאים התאשפזה בבית חולים פסיכיאטרי ואף טופלה במכות חשמל. היא היתה נשואה לטד יוז, משורר וסופר ילדים אנגלי ידוע, שנבחר בשנת 84' לשמש כמשורר הממלכה המאוחדת והחזיק בתפקיד זה עד יום מותו בשנת 98'. מספרים שבתחילת דרכו המקצועית, אי אז בשנות החמישים, גם הוא לא היה בריא בנפשו במאה אחוז. מערכת היחסים בין פלאט ליוז לא היתה פשוטה והוציאה את שני בני הזוג מאיזון. כאילו לא די בכך גם אחד הילדים שלהם, ניקולאס, התאבד ב-2009, והמאהבת שלו, אסיה גוטמן, התאבדה גם היא עם ביתה, וזה עוד לא הכל…

סילביה פלאת

ידעתי שפלאת היתה משוררת, קראתי על סיפור החיים הנורא שלה, של בן זוגה ושל בני משפחתם, הזדעזעתי לשמוע שכמעט כל דבר בחיים עורר בה את הרצון למות, אבל גם הסתקרנתי. רציתי לדעת איך? למה? מה מביא אנשים למצב אובדני כל כך? כשגיליתי שספרה יצא בשנת 1963, ושהוא למעשה הרומן היחיד שפרסמה חודש בלבד לפני ששמה קץ לחייה בגיל 31 (בכך הייתה למשוררת הראשונה שזוכה בפרס 'פוליצר' לאחר מותה) ושספרה יצא לאחרונה מחדש עם תרגום חדש (הוצאת 'הכורסא'), 45 שנים לאחר שתורגם לראשונה לעברית, הייתי חייבת לצאת למסע קריאה מעמיק, ואולי, רק אולי להבין למה.

אפשר לכתוב עוד הרים של מילים על פרשת פלאת את יוז, שבתחילת שנות השישים עזבה אותו ועברה עם ילדיהם ללונדון, שמכריה האשימו אותו בכך שיחסיהם העכורים גרמו לפלאת' להתאבד, ואפילו הסירו כמה פעמים את השם "יוז" מהמצבה שלה. ב-2017 גם פורסמו מכתבים של פלאת', שנכתבו לפני מותה, בהם כתבה כי יוז נהג להכות אותה ורצה במותה. אבל די! כמעט שכחתי מהספר… אז הנה תקציר-התקציר מכריכתו האחורית: "אסתר גרינווד… זוכה בהתמחות קיץ במגזין מוביל בניו יורק. אך אסתר איננה נלהבת או נרגשת מהעיר הגדולה…להיפך, האירועים סביבה מאיימים עליה ומוציאים אותה מאיזון". אם קראת את הפתיחה הארוכה שהנחתי כאן, התקציר הזה ממש לא מפתיע אותך.

קברה של פלאת

אהבתי: הספר עוסק בהתגלגלותה של הגיבורה למוסדות פסיכיאטריים, במחשבותיה האובדניים, וברגעים של תקווה, בטיפולי ההלם החשמלי, בחברותיה שהיא מאתרת, אוהבת ומתאכזבת, בבחור שמיועד לה לחתונה ומה שמתרחש ביניהם, ובחברתה שמנסה ומנסה ולבסוף מצליחה להתאבד. זו בדיוק הסיבה שהספר ריתק אותי עוד לפני שקראתי את העמוד הראשון – ההתמודדות של אנשים אובדניים עם החיים, כל עוד הם פה. מרתק לקרוא על אישה צעירה שעל פני הדברים חייה טובים, יש לה חברים, יש לה מחזרים, היא נראית טוב, יש לה הצלחה יחסית – אבל אין לה את עצמה.

אהבתי שסיפור חייה של פלאת בא לביטוי בספר עצמו באופן מובהק. מתקבלת התחושה כאילו אני, הקוראת בעיניים פעורות ובסקרנות גדולה, מאושפזת ביחד איתה, לומדת איך פועלים מוסדות פסיכיאטריים, מהו היחס שזוכים לו החולים, מה באמת קורה בפנים. אהבתי גם שסוף הספר לא צבוע בגוונים של שחור או לבן, וכמו בחיים גם במוות יש משהו לא מוחלט.

פחות אהבתי: לא ממש אהבתי את התחושה שהתקבלה בי תוך כדי הקריאה, כאילו יש קפיצות לא ברורות בין נושאים, כמו שריטות על תקליט. הדילוגים הללו יוצרים קטיעה לא טבעית בין סיפורים ופעמים רבות אין השלמה של רעיונות. אולי זו בכלל טכניקה שבאה להוכיח עד כמה הגיבורה נסערת? אולי החמצתי כאן את המסר? אני באמת תוהה אם כך נכתב הספר או שהתרגום אשם.

רגע השיא שלי בקריאה: כשלמדתי מהו פעמון הזכוכית והבנתי שזו מטאפורה למצבה של הגיבורה בחיים. לא אגלה לכם, מוזמנים לגלות לבד ואולי לזכות ברגע שיא משלכם. שיא נוסף שחוויתי בקריאה מלמד משהו על איכותו של הספר – למרות ש'פעמון הזכוכית' הוא לא בדיוק ספר שמח, אהבתי מאוד והופתעתי מהרגע האופטימי בו הגיבורה מצליחה לחיות, אפילו במעט, את 'החיים הטובים', את הצלחתה, את המלגה לה זכתה ואת ההרפתקה שפרושה בפניה. אם רגע השיא של הגיבורה הוא רגע השיא שלי – ניתן ללמוד מכך על איכותו של הספר.

שורות אחרונות: ברבות השנים עמדו קוראים ומבקרים על חשיבותו ומשמעותו של 'פעמון הזכוכית' שהפך לקלאסיקה, ונחשב על ידי רבים לאחד הספרים הטובים ביותר שראו אור במאה העשרים. ובכן… לא יודעת בקשר לזה… אבל זה בהחלט ספר מרתק.

המתעניינים בסילביה פלאת' או בנושא אותו היא מייצגת ימצאו עניין רב בפעמון הזכוכית. כזו הצצה לנבכי הנפש הדואבת והכואבת של בחורה צעירה, שלכאורה יש לה את הכל, לא מתרחשת בכל ספר. מומלץ מאוד לחובבי הספרים המורכבים.

ארבעה מתוך חמישה כוכבים של חדוות קריאה מהולה באבל

הרשמה לניוזלטר כתיבה שיווקית של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות, מחקרים, מדריכים ונגיעות של הומור מעולם הכתיבה השיווקית והמדיה החברתית

הרשמה לניוזלטר-ספרים של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות מעולם הספרים וכתיבתם, ביקורות ספרים, מדריכים ונגיעות של הומור על ספרים, כתיבה, סופרים, סופרי צללים ולקוחותיהם

רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך

חמישה דברים שלא כדאי לעשות כשמתחילים לכתוב ספר

כדאי להתמקד בידע שפועם בך וברצונך להעניק לעולם, ובכמה שתמיד רצית לתת לאנשים ערך ממה שיש לך לומר. כי הגרסה האישית שלך היא המפתח לספר מוצלח. כשמתחילים לחשוב על כתיבת הספר, וגם באמצע העבודה, זו הדרך לכתיבת ספר מוצלח. כל השאר כבר יגיע מעצמו.

פעמים רבות אני פוגש אנשים שרוצים לכתוב ספר. הם אומרים לי "אני בטוח שיש בתוכי ספר", לפעמים מוסיפים "ניסיתי כל כך לכתוב את הספר הזה, אבל אני תקוע". כל מי שמספר לי את זה לא עושה זאת כי משעמם לו, אלא כי אני סופר צללים, וזה מה שסופרי צללים שומעים מלקוחות קיימים ומלקוחות אפשריים. ובכן, תנו לי רק להגיד את זה (גם אם זה נשמע קצת בוטה): העולם לא זקוק לעוד ספר, ממש לא, אבל בהחלט יכול להפיק תועלת מהניסיון האישי שלך, מהידע שלך, ומתובנות לגבי בעיות מסוימות שמאפיינות את המין האנושי, כשבידך הפתרונות. בדרך כלל אני כותב פה על מה כדאי לעשות כדי לכתוב ספר, הפעם אשתף מניסיוני ואספר ממה עדיף להימנע בתחילת הדרך.

ברוח זו, הנה חמישה דברים שלא כדאי לעשות כשמתחילים לכתוב ספר:

לא לחשוב על הגרסה הסופית – זה אולי נשמע כמו ההפך ממה שהאינסטינקטים שלך מורים לך לעשות, אבל חשוב לא לחשוב על הספר כספר כשמתחילים לכתוב אותו. זה אפילו יכול להיות גורם מכריע בתהליך כולו. במקום זאת כדאי לחשוב איך לספר את הסיפור שלך, ולמי הסיפור שלך מיועד – מי הקהל? כדאי לשאול את עצמך מי ייהנה מהידע שלך וממומחיותך שתהיה פרושה בין דפי הספר? כדאי לחשוב על איך המילים שלך ירימו אחרים לגבהים חדשים? איך רעיונותיך יתרמו לחייהם?

לשכוח ממבנה הספר – לא כדאי להתחיל למפות פרקים או לחשוב על המרכיבים המבניים של הספר כשרק התחלת לכתוב אותו. כשמתחילים לכתוב ספר כדאי לפתוח בחשיפת החוויות שלך על הדף, יחד עם נושאים שונים, סיפורים ואנקדוטות. בין אם הספר שלך נכתב כמו פעם, ביד על דף, או מוקש על מקלדת המחשב שלך, ובין אם בכוונתך להכתיב אותו לאדם אחר כמו סופר צללים – הטכניקה צריכה להישאר זהה – יש לשים דגש בהתחלה על החוויות, על הסיפורים ועל העניין, ובטח שפחות על המבנה.

לא לנסות להיות סופרים – לשאוף להיות עצמנו הוא הרעיון המרכזי גם בכתיבה, אולי בעיקר בכתיבה. לא כדאי לנסות להיות כמו סופרים אחרים, במיוחד בהתחלה. מה שהקהל שיקרא אותך רוצה הוא לא עוד סופר שמחקה סופר אחר. אנשים מצפים לשמוע את הסיפור ש-ל-ך, בקול ש-ל-ך עם הפגיעות ש-ל-ך. הם מצפים ממך לידע מעניין וסוחף, לא לסגנון, ובעיקר מצפים שהנשמה שלך תפציע בין המילים.

על אותו משקל, כל מי שינסה לכתוב רק כדי לקדם את הקריירה של עצמו צפוי להיכשל. מומלץ להשתמש במיומנויות ובכישרונות שלך לטובת הידע והחוויות של אחרים שיקראו אותך, ובטח שלא כדי לתת לגיטימציה להיותך איש או אשת מקצוע – זה כבר יגיע לבד.

אל תקשיב למבקר הפנימי שלך – כדאי לכבות את השופט הפנימי שחי בך וצועק פקודות ועלבונות. לעתים קרובות, כשמתחילים לשתף מידע דרך ספר או טקסט ארוך שדורש הידוק, אנחנו שופטים את העבודה של עצמינו ואת היכולות שלנו באופן קשה וחריף, שלפעמים גורם לנו להתייאש. פעמים רבות, במיוחד כשנתקלים בקשיים,  אנחנו חושבים לעצמנו "מי אני שאכתוב ספר בכלל? אולי אין לי מה לומר? אולי אני משלה את עצמי? הרי אף אחד לא יקרא את זה". אלה תוצרים של השופט הפנימי, הציני והסקפטי. קריטי להוציא את השופט הזה לחופשה ארוכה ללא תשלום בזמן הכתיבה, במיוחד כשהמדובר בכתיבת ספר ראשון, ולהחליפו בקול מעודד ותומך, שמכיר בערך של עצמך…

לא כדאי לנסות לעשות את כל זה בעצמך – במיוחד אם המדובר בספרך הראשון, וגם אם מדובר בספרך העשירי אבל אין לך זמן להתעסק בו כל הזמן, כדאי לשכור את עזרתם של מקצוענים. גם אם זה מאוחר יותר, או בשלב מסוים בכתיבת הספר, או לאחר השלמתו, כדאי לשכור עורך אותו ניתן לבחור בקפידה מתוך כמה ראיונות או שיחות עם אנשי מקצוע – מישהו שיכבד את הקול שלך ולא יתעקש להציב בספר את קולו. איש או אשת המקצוע שייבחרו על ידך יכולים לעבוד איתך כדי לערוך, לעזור לך ליצוק מבנה לספר, לעשות סדר בבלגן ולתת לך משוב מועיל על ערכו הסגולי. פעולה כזו תוסיף ערך רב גם לספר וגם לתוכנו. כדאי לזכור – עורך טוב לא יסולא בפז, או במילים פחות גבוהות – עורך טוב שווה זהב.

ולסיום מנת השראה: היוונים העתיקים האמינו שיצירתיות היא מוזה שמגיעה מממלכות עליונות אחרות. כנראה שזו הסיבה בגללה המשורר האפי הומר התחיל את כתביו בהעלאת המוזה. רבים מכירים את זה – במיוחד כשמתחילים לכתוב יש תחושה של בדידות, כאילו הפכת לאות בודדת על דף ריק. כדאי לזכור שאינך לבד בתחילת הכתיבה, רבים נמצאים בדיוק במצבך. זה גם הזמן לזמן את הכוחות היצירתיים הבלתי נראים שעובדים עם כולנו, בין אם אנחנו סופרים מנוסים או כותבים ירוקים בתחילת דרכם. כשמתחילים לכתוב ספר כדאי לדלג מעבר לדפוסי החשיבה הליניארית שמאפיינת את חיי היומיום.

האמינו לניסיוני – כששמחת הכתיבה מתחילה למלא אתכם, כשאתם הופכים לצינור לידע גבוה יותר ולחוכמה שזורמת דרככם – זו חוויה ממכרת. יש האומרים שזו החוויה הכי מאושרת ומתגמלת שיש בחיים על פני כדור הארץ. אולי הם מגזימים, אבל לא בהרבה. בכל מקרה אבקש להזכיר לך – גם אם "רק" אדם אחד ירוויח מכתיבה שלך, זה שווה את המאמץ.

הרשמה לניוזלטר כתיבה שיווקית של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות, מחקרים, מדריכים ונגיעות של הומור מעולם הכתיבה השיווקית והמדיה החברתית

הרשמה לניוזלטר-ספרים של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות מעולם הספרים וכתיבתם, ביקורות ספרים, מדריכים ונגיעות של הומור על ספרים, כתיבה, סופרים, סופרי צללים ולקוחותיהם

רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך

עורכת עיתון בינלאומי מציגה שיטה לכתיבה שמשפיעה על הקוראים

"במשך כמעט חמש שנים, כאחראית על עיתון כמו ה'ניו-יורק טיימס', מצאתי את עצמי שקועה בוויכוחים בלהט אדיר, ודנה ברעיונות שונים שהוגשו לי בעל פה ובכתב. פיקחתי על תריסר עורכים שקראו את ההגשות של כתבים בעלי שם וחדשים, כולם להוטים להשמיע את דעתם ולפרסם את כתביהם. שני עוזרים שלי, שבפועל חיפשו אבני חן טקסטואליות מבין המבחר העצום, טרחו על מאות כתבי יד שהגיעו מדי שבוע. גם אני קראתי רבים מהם, למעשה קראתי כל כך הרבה טקסטים עד שלא ספרתי אותם, פשוט כי לא היה זמן".

כעורכת לשעבר בניו-יורק טיימס, טריש הול ראתה הרבה טקסטים רעים שהוגשו לה בתקווה שתבחר לפרסם אותם. כנראה שראתה יותר מדי, כי לאחרונה החליטה לכתוב ספר מסוג "איך לכתוב" כתיבה משכנעת. בספר היא מסבירה איך לגייס אנשים לצד שלך ואולי אפילו להשפיע על דעתם. בראיון הבא שנערך עימה לרגל צאת ספרה, היא מדברת על טכניקות לשכנוע בכתב

"הייתי אסירת תודה על ההישג הזה, על ההזדמנות להכיר סופרים ועורכים שהדהימו אותי בידע שלהם ובמוחותיהם היצירתיים. אבל הופתעתי גם ממבול הכתיבה הנוראה שהגיעה דווקא מהכותבים המפורסמים והמצליחים.

"בתחילה, ים הדעת הזה, מאנשים להוטים, נואשים להביע את דעתם, להיכנס לזרם הוויכוח, היה קצת זר לי. תמיד הייתי עיתונאית בלי איזה טיעון משלי שחייב לנצח ולהישמע. בין אם הייתי מדווחת או כותבת או עורכת (ובמהלך השנים עשיתי את כל השלושה) תמיד הייתי שמחה לקלוט את המחשבות ואת הרגשות של אחרים. לא היה לי עניין להציג את נקודת המבט שלי. לעתים קרובות חשבתי שאין לי נקודת מבט, כי בשלב מוקדם זיהיתי נטייה מטרידה בקרבי –  להיות זיקית – להשתמש במה שנוח לי כדי ליצור קשר עם הנושא שלי.

"אם למשל ניסיתי ליצור קשר עם אמא ממעמד הפועלים שבדרום ארצות הברית, אז הייתי מדברת על התבגרותה בפנסילבניה הכפרית ועל האופן שבו לאביה החורג הייתה מלונה לכלבים, ושלא הצחיק אותה שהכלבים היו נובחים בכל יום בדיוק בחמש, כאילו הם מכריזים על שעת הקוקטייל הכפרית. אם ראיינתי פרופסור בהארוורד הייתי מזכירה שאבי קיבל את התואר השני שלו בהרווארד, עשר שנים לפני שעבר ללוס אנג'לס. אני יכולה להיות כפרית, עירונית או כל מה שמתאים למטרות העיתונאיות שלי.

"אף פעם לא היתה לי נטייה אקדמית או ניסיון-על בכתיבת כתבי עת ובהעלאת טיעונים מגוונים, כפי שהיה לאחרים. כל הנושא של 'דעה' היה עולם חדש בשבילי, ומפחיד בהתחלה. עם הזמן הבנתי כמה אני ברת מזל. עבודת העריכה נתנה לי הזדמנות להקשיב לרגשותיה ולמחשבותיה של אמריקה. אם רעיון מדבר אלי, בין אם מצד ימין או שמאל של המפה הפוליטית, או אפילו ללא פוליטיקה בכלל, כיום אני כבר בטוחה שהוא ידבר גם אל אחרים.

"בכתיבה שמטרתה לשכנע, ובאמצעות הספר הזה, אני מקווה להעביר את מה שלמדתי על כתיבה ועריכה. אני רוצה לעזור לאנשים להעביר את נקודת המבט שלהם בצורה משכנעת, בין אם הם מעצבי דעת קהל, כותבי מאמרי דעה, מגישים ניירות לפרופסורים בקולג', מנסחים דוא"ל בניסיון להתקבל לעבודה, או אפילו כותבים פתק לבני זוגם. אף על פי שהספר הוא בעיקר על כתיבה, אני נודדת לפעמים לפסיכולוגיה שעומדת בבסיס הגישות השונות. ההבנה של ההתנהגות האנושית היא שימושית ביותר ברגעים כאלה.

"אז אפשר לשאול האם יש בכלל כללים לוויכוח נכון, לשכנוע, האם ישנן דרכים להשפיע על דעתם של אנשים שמקשיבים לך? כן, בהחלט כן. למרות שזה מאתגר ליצור שינוי במוח של אדם אחר, ישנם יסודות שחשוב להכיר בכל הנוגע לשכנוע, ישנן טכניקות שמטרתן להביא אנשים אל הצד שלך, לא רק בכל הנוגע לטיעונים בכתב, אלא בחיים בכלל. וכמו בכל ניסיון לעקוב אחר כללים נוקשים, לפעמים זה לא כל כך מצליח. לכללים יש תכונה – הם נשברים בקלות. ניתן להפר את כל הכללים ומושגי השכנוע האלה ועדיין להצליח לשכנע מישהו לראות את נקודת המבט שלך. אבל אפשר גם להיות סמוכים ובטוחים כי שימוש בשיטות אלה, שדורשות מיומנות, טכניקה והבנה של הפסיכולוגיה האנושית, יגדיל את הסיכויים שלך לשכנע בהצלחה.

"אז הנה 15 עקרונות לכתיבה משכנעת, שאפשר להגיד שהקריירה שלי כבר מסתמכת עליהם:

1. הקשיבו לאנשים כדי לשכנע אנשים. חשיבות החשיבה על הקהל שלך עשויה להיות הנקודה החשובה ביותר שאני יכולה לדבר עליה. למרות תרבות ה-selfies, השכנוע הוא לא עבורך, הוא עבורם. בין אם אתם מנהלים שיחת 'אחד על אחד' או מנסים לשכנע את קוראיכם שהם צריכים להקשיב לכם, הצעד הראשון והקריטי ביותר הוא להקשיב להם. צריך לדעת מי הם וכיצד הם מרגישים כדי לשכנע אותם.

2. אנו מאמינים במה שאנחנו מאמינים. יש להבין שכולנו נאחזים בדעותינו, מכל מיני סיבות טובות. אם את אומרת לאנשים משהו שלילי על המועמד המועדף עליהם, הם עשויים לתמוך בו אפילו יותר. לא יעזור לך, הם כבר השקיעו בגיבוש הדעה הזו, ולא קל לגרום להם לסגת ממנה. האנשים האלה לא טיפשים. גם את לא, וגם את כזאת – את פשוט לא יודעת את זה. האם יש נקודה שבה פשוט כבר לא שווה לנסות להגיע לעמק השווה עם מי שלא מסכימים איתך? כמובן. כי לפעמים פשוט אי אפשר לשנות אנשים ודעות של אנשים, וצריך לקבל את זה.

3. לכבד את הקהל שלך. כדאי ללמוד להיות אמפתיים. לנסות להבין מהי ההרגשה להיות הם, איך זה לחיות את חייהם. זה לא קל, אבל זה חיוני כשרוצים לשכנע אותם.

4. לא להיכנס לקרבות, וזאת בעיקר מפני שוויכוחים לא עובדים לטובת שכנוע. אנשים מתגוננים או סתם מתנתקים. האנשים היחידים שעשויים להגיב בחיוב לחבטות ולבריונות מילולית הם 'עבדי שירות הלקוחות' שאין להם ברירה אלא לקבל את התוקפנות שלך. לא כדאי לכתוב דברים כמו "אתה טועה", או "אני צודקת ואתם יודעים את זה".

5. לשחק על רגשות. רגשות הם אלמנט חשוב, הרבה יותר חשוב מעובדות. כפי שאמר פעם ריצ'רד פרידמן, פסיכיאטר ופרופסור מניו יורק, "צריך להשתמש בעובדות באופן מדעי, אבל צריך להבין את המצב הנפשי והרגשי של הקהל שלך כדי לקבוע את המינון הנכון". כולנו מגיבים למידע לא בגלל המידע אלא כי הוא מרתק אותנו מבחינה רגשית.

6. להבין ערכים מוסריים של אחרים. ערכי המוסר שלנו מעצבים את הפרשנות שלנו את העולם. ניתן לקבל תשומת לב לנקודת המבט שלך רק אם התמקדת בערכים של הקהל שלך, לא בהכרח בערכים שלך.

7. להדגיש את הדמיון ביניכם, לא את השוני. אנשים נוטים יותר להסכים עם אנשים שדומים להם. אנשים נעימים, שיש חיבור נעים איתם, משכנעים יותר מאנשים לא נעימים. להיות חיובית, להיות נגישה, להודות כאשר את טועה, הם כלים עוצמתיים לשכנוע. תמיד מצאתי בחיי התנצלות או הודאה בטעות, ככלים שניתן ליישמם בזריזות, ביעילות ובעוצמה.

8. להשתמש בידע. לכתוב על מה שאת יודעת, ולהתעסק בתחום שבו המומחיות שלך היא ללא עוררין, היא טכניקה בטוחה לשכנוע. אם את טכנאית מחשבים, כתבי על החומרה או על התוכנה שבתחום המומחיות שלך. אם אביך גוסס, ואת זועמת על הדרך בה המערכת הרפואית מטפלת בו, כתבי על זה. תמיד יהיה משהו שאת יודעת או מרגישה יותר טוב מאחרים, ובזה כדאי להתמקד.

9. להפתיע את הקוראים. אינסוף מילים ודימויים מתחרים על תשומת לבנו. בין אם את כותבת מסה עבור פרופסור בקולג' או מבקשת לקבל משכנתא בתנאים מועדפים, את צריכה לבלוט כדי לשכנע. הרי מישהו צריך לקרוא את מה שכתבת. התפקיד שלך הוא לגרום לקוראים לאהוב את זה. אם את מנסה לפרסם טקסט כלשהו ברבים כדאי להוסיף רעיון חדש לשיחה, אחרת העבודה והתקוות שלך פשוט ילכו לאיבוד וחבל על המאמץ. עליך לעשות את הטקסט הזה רלוונטי ודחוף, בין אם זה נעשה בחמישים מילים או בחמשת אלפים.

10. להיות ספציפי. אם הקפדת להכניס צבע וחיים לדבריך, להוסיף טוויסט לשפה או להציג רעיון מדהים – אנשים יסבו את תשומת לבם אליך. כך יקטן הסיכוי שתאבד אותם. אם אתה כותב בהכללות ובאופן שהוא נטול טון אישי, נטול אופי וללא פרטים ספציפיים ומוחשיים, העבודה שלך תעוף לפח.

11. ספרי סיפורים. כולנו מגיבים לסיפורים. הם אמנם אינם תחליף לעובדות, אבל בלעדיהם העובדות נראות יבשות ויבשות…

12. לעובדות אין את הכוח לו ציפית. הגיע הזמן לומר את זה בקול רם – עובדות לא משכנעות אנשים. אנשים שומעים את מה שהם רוצים לשמוע, ואפילו העובדות הטובות והמושלמות ביותר בעולם לא ישנו את זה. אכן, אנו מסוגלים לתייג כל דבר שאנחנו לא רוצים לשמוע כ"חדשות מזויפות". אנחנו מטפלים בעובדות באופן סלקטיבי, לפעמים באופן לחלוטין לא מודע. אני מבטיחה לך, כולנו עושים את זה, ללא קשר לחינוך שלנו או לאמונות הפוליטיות. עובדות לא יכולות להיות משכנעות כמו שאת רוצה שהם יהיו. לעומת זאת, עובדה מפתיעה אחת יכולה להוות בסיס למאמר גדול או לטקסט משכנע.

13. עובדות שכן עושות את ההבדל הן הטעויות שלך. אם אתה עושה טעות בטקסט המלומד שלך, אתה יכול להיות בטוח שלא תחלוף שניה עד שמישהו יבחין בזה, יכריז על זה, והכתיבה שלך תהיה מושא ללעג, תושלך מכל המדרגות או גרוע מזה. מומלץ מאוד לבדוק את העובדות שציינת בזהירות רבה. העובדות היחידות שיש להן כוח להטביע אותך הן העובדות המוטעות שעשית בהן שימוש.

14. לנטוש את הז'רגון. כמה מהרעיונות החכמים ביותר שניתן להעלות על הדף נחנקים תחת מעטה ענני הז'רגון הסמיכים. אל תשתמשי בז'רגון מקצועי שלא לצורך. נקשי מהטקסט שלך עשבים שוטים כדוגמת קלישאות. הן מרגישות מאולצות ולקוראים יש נטייה לדלג עליהן.

15. לנקות את הטקסט באופן דקדקני. רוב האנשים משתמשים במילים רבות מדי כשהם כותבים. עליך להימנע מכך ולקצץ, לקצץ, לקצץ בכמות המילים. ספרים מצוינים רבים נכתבו על טכניקות כתיבה, כדאי לקרוא את הספרים האלה ורבים אחרים, כי כדי לכתוב טוב חייבים לקרוא טוב. מי שקורא הרבה הוא בעל נטייה גדולה יותר לכתוב בצורה קוהרנטית".

הרשמה לניוזלטר-ספרים של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות מעולם הספרים וכתיבתם, ביקורות ספרים, מדריכים ונגיעות של הומור על ספרים, כתיבה, סופרים, סופרי צללים ולקוחותיהם

הרשמה לניוזלטר כתיבה שיווקית של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות, מחקרים, מדריכים ונגיעות של הומור מעולם הכתיבה השיווקית והמדיה החברתית

רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך