פוקוס בזמן כתיבה

כך מתמודדים עם קשיי ריכוז בזמן כתיבה

קשה לך לשמור על מיקוד בעת כתיבה? אולי יעזור לך לדעת שרוב האנשים כאלה. כמעט כולם, כולל כותבים מנוסים, נאבקים כדי לשמור על מיקוד כשהם כותבים. רובם מרגישים מפוזרים ומתקשים להישאר על מסלול הכתיבה לאורך יותר מ- 15 דקות, אחרים נשברים כבר ב – 5 הראשונות מפני שהם לא רואים מנין יבוא עזרם.

לאחרונה קיבלתי מייל מאחד הקוראים שלי, שביקש עזרה או רעיון איך לפתור את הבעיה. הוא כתב: "אני נוטה לחשוב על מלא דברים לא קשורים כשאני כותב. לפעמים זה פשוט מרגיש כאילו חלק מהמוח שלי מפוזר לחלוטין על כל תחומי החיים, וזה משפיע לרעה על הכתיבה שלי… בלשון המעטה. איך לדעתך אני יכול להיפטר מהמחסום המעצבן הזה?".

סבלת אי פעם מבעיה דומה? הפתרון לפניך, גם אם לא במלואו, אבל בטוח שזה פתרון חלקי – מפני שלהכיר בבעיה שווה לפחות חצי מפתרונה.

הסיבה העיקרית שכולנו נאבקים לשמור על מיקוד במהלך כתיבה היא פשוטה: המוח שלנו מתוכנת להפרעת קשב וריכוז אחת גדולה – הוא מתבקש, עוד מילדותינו, לשים לב להתרעות מכל החושים, ובעידן שלנו אנחנו מוצפים בכל כך הרבה רעשי תקשורת עד שקל לקרוס: מספיק שקרני השמש שוזפות את שולחנך, קולות המכוניות שחולפות מטרידות את מנוחתך, הסלולרי מצלצל, הפוסט שהעלית בפייסבוק זכה לתגובה, ואם לא – למה לא? חשבונות שלא שילמת, התרעות שכן קבלת, לוחות זמנים שצריך לעמוד בהם או ריחות הפולים מבית הקפה הסמוך – כולם מסיחי דעת וכולם פוגעים ברצף הכתיבה.

אז איפה כל זה משאיר את קטע הכתיבה המסכן שניסית לכתוב? איזה קטע? זה שכתבתי כרגע… שניה, מה רציתי לומר…? או קיי: איך לשמור על מיקוד כשכותבים. זה פשוט. יש אנשים רבים שאומרים שסוג מסוים של מוזיקה עוזר להם. ישנו ברשת אתר שנקרא "פוקוס בכל זמן שתרצה" בתרגום חופשי מדי, או באנגלית מדויקת שמו הוא גם הלינק שכדאי לך לבקר בו:  Focus at Will– ניתן לקבל בו חשבון חינם ולהאזין למוסיקה שנבחרה במיוחד לשיפור הריכוז.

למעשה יש לא מעט מחקרים שמראים כי מוזיקה עוזרת להתמקד. אם להיכנס לפרטים, המדובר במוזיקה שנעה בקצב של 60 פעימות לדקה, פעימה כל שניה – היא מרגיעה ומכניסה לפוקוס בו ניתן להיות ממוקדים ויצירתיים בזמן כתיבה יוצרת, כתיבה עסקית או כל כתיבה אחרת.

למה כל כך חשוב לשמור על פוקוס ראשוני בזמן כתיבה? מפני שניסיוני מלמדני שאם שומרים על ריכוז במשך חמש דקות לפחות בתחילתו של סשן כתיבה, קל יותר להיכנס למוד בו אפשר לדחוף את גבולות היכולת שלנו למקומות חדשים. ואז? הקסם קורה.

אחרים, שטוענים שמוזיקה רק מפריעה להם, שומרים על סביבה דוממת ככל הניתן. ואם היא לא דוממת – יש שמשתמשים בלי להתבייש באטמי אוזניים כדי להצליח ולשמוע רק את המחשבות שלהם. אחרים מסתגרים בחדר עבודה שקט בו נמצאים רק הם ומשימת הכתיבה שלהם.

מה איתך? איך הצלחת עד היום לשמור על מיקוד בזמן כתיבה? אשמח לרעיונות נוספים כאן למטה או דרך טופס צור קשר.

מחקר מוכיח מהו שכנוע משכנע

מחקר קובע מהי צורת השכנוע המשכנעת ביותר

בעולם הקופירייטינג והכתיבה השיווקית יש משמעות עצומה לבחירת מילים. אם, למשל, רצית לכתוב באתר שלך, בפלייר שלך או בפרוספקט של העסק שלך הבטחה שגם תשמע משכנעת, איך עליך לעשות את זה? לחילופין, מהי הדרך הטובה ביותר לומר "לא"?

הדברים הבאים מבוססים על מחקר שנעשה אודות השפעת המילים "לא" ו לא יכול". החוקרים נתנו לקבוצת אנשים אחת פיתוי אסור כלשהו בזמן שהם התבקשו לומר "אני לא יכול לגעת בזה". קבוצה שניה התבקשה  לומר לנוכח אותו פיתוי אסור "אני לא נוגע בזה". מה לדעתך קרה? איזו קבוצה התפתתה לגעת ב'תפוח האסור' יותר מהשנייה?

על פי תוצאות המחקר, בקבוצת האנשים שהתבקשו לומר "אני לא יכול לגעת בזה" נכנעו לפיתוי 61% מהאנשים. בקבוצת האנשים שהתבקשו לומר "אני לא נוגע בזה" התפתו רק 36%.

מגניב? רגע, זה רק הולך ומשתפר. לאחר מכן החוקרים ערכו עוד מחקר באותה רוח. המשתתפים במחקר החדש התבקשו להציב לעצמם מטרה שקשורה בשיפור בריאותם, למשל – שיפור כושרם הגופני. כעת, כשהמוטיבציה שלהם היתה ברורה ומסומנת היטב הם שוב חולקו לקבוצות. המשתתפים בקבוצה אחת התבקשו לומר "אני לא יכול לפספס את האימון הבא שלי". משתתפי הקבוצה השניה התבקשו לומר "אני לא אפספס את האימון הבא שלי" ולקבוצה השלישית, ששימשה כקבוצת הביקורת, לא ניתנה אסטרטגית פיתוי והימנעות כלשהי, זאת אומרת הם לא התבקשו לומר שום דבר בנוגע ליעד שהציבו.

עשרה ימים לאחר מכן מצאו החוקרים את התוצאות הבאות:

  • 3 מתוך 10 חברי קבוצת הביקורת דבקו במטרתם.
  • רק 1 מתוך 10 חברי קבוצת "אני לא יכול לפספס את האימון הבא שלי" דבקו במטרתם.
  • 8 מתוך 10 חברי קבוצת "אני לא אפספס את האימון הבא" דבקו במטרתם!

מתברר מתוצאות המחקר שלא רק בחירת המילים "אני לא יכול ל…" היתה פחות יעילה מאשר "אני לא…", קבוצת ה"אני לא יכול ל…" נמצאה כפחות יעילה אפילו מקבוצת הביקורת, שחבריה לא התבקשו לומר כלום בנוגע למטרות שלהם.

ברור מתוצאות המחקר שבחירת המילים "אני לא" היא הרבה יותר משכנעת מאשר "אני לא יכול' מהסיבה הפשוטה ש"אני לא" אינו מותיר מקום לספק בזמן שמאחורי "אני לא יכול" יש שורה של סימני שאלה (מי לא זוכר את משפטי המחץ מהשירות הצבאי "אין אני לא יכול, יש אני לא רוצה").

כאשר אנחנו אומרים או כותבים "אנחנו לא יכולים" אנחנו משאירים לעצמנו 'דרך החוצה'. לעומת זאת, כאשר אנחנו אומרים "אנחנו לא" אנחנו נשמעים חזקים, נחושים, ואנחנו לא משאירים מקום לבחירה. הסיבה? על פי "אנחנו לא" מה שאנחנו עושים – או לא עושים – מבוסס על מי שאנחנו במקום על מה שאנחנו אומרים.

מה מהמשפטים הבאים משכנע או חזק יותר לדעתך? "אני לא יכול לתת לך הנחה על המוצר הזה" או "אנחנו לא נותנים הנחה על המוצר הזה". בלי להכיר אותך אני יודע מה ענית. הרי רוב האנשים שומעים "אני לא יכול" כמו אמירה שניתן לעקוף אותה, אבל כשאומרים "אני לא" נכנעים הרבה פחות לפיתויים או ללחץ. "אני לא" נשמע כמו קיר לבנים. זו בחירת מילים עוצמתית הרבה יותר, שמגיעה ממקום עמוק בתוכך. "אני לא" הוא חלק מהזהות שלך. זה מי שאתה. "אני לא יכול" הוא יותר דעה מאשר אמירה.

הרי ידוע שאנשים לא באמת שומעים את המילה לא. כשאומרים לך "לא לגעת" אתה מת לגעת. אתה יודע שב"לגעת" יש משהו מיוחד, אחרת לא היו אוסרים עליך לגעת. כשאומרים לך "לא לחשוב על פיל לבן" כל מה שאתה מסוגל לעשות הוא לחשוב על פיל לבן. ובכן, זה עובד גם הפוך.

עסקים רבים מבטיחים הצלחה וכותבים "אנחנו יכולים לעזור לך" או "אנחנו מבטיחים שהמוצר שלנו יכול לשנות את חייך". אם רק היו לומדים מהמחקר הזה היו מבינים שבמיוחד בכתיבה שיווקית צריך לשים לב לבחירת המילים. כתבו במקום "אנחנו נעזור לך" או "אנחנו מבטיחים שהמוצר שלנו ישנה את חייך" ותרוויחו יותר לקוחות.