כך תתמודד עם ביקורת על הכתיבה שלך

יש שתמייחסים לביקורת כמו אל פצצת אטום. בין אם אי פעם כתבת לאתר שלך, או שכתבת ספר, אתה בוודאי יודע שדחייה היא חלק בלתי נפרד מלהיות כותב. הרי כמעט כל מי שכותב מכיר את ההרגשה הזו. ללמוד להתמודד עם דחייה הוא חלק חיוני בסיכוי שלך להשתפר במשחק המטורף הזה. אבל זה אף פעם לא בא בקלות. מאחר וכולם למדו קרוא וכתוב, כולם מרגישים שהם מבינים בזה. ואז? ואז אתה נדחה על ידי הקוראים שלך, נדחה על ידי הלקוחות שלך, נדחה על ידי ביקורות שליליות, נדחה דרך תגובות ארסיות וכן הלאה.

וגם אם אי פעם תגיע לנקודה בקריירה שלך בה אתה באמת לא מקבל יותר הערות שליליות על הכתיבה שלך, תגלה שאתה נתקל בבעיות חדשות, כי בשלב זה, ככל הנראה אף אחד לא יעז להגיד לך שהטקסט השיווקי שלך ארוך או מסורבל מדי, או שהספר שכתבת בעמל רב עבר ב-100 עמודים את הרצוי.

דחייה היא ממש חלק מתהליך הכתיבה, בדרך זו או אחרת. אני מאמין שללמוד להתמודד עם תחושת הבטן הקשה שהדחיה גורמת לך, זהו תהליך שיהפוך אותך לכותב טוב יותר. אמא שלי פעם אמרה לי: "הדרך היחידה להתקדם בחיים היא ללמוד לקבל ביקורת, כי מחמאות לא יביאו אותך להצלחה" ומיד העבירה ביקורת על דבר נוסף שעשיתי… האמת צריכה להיאמר – דחייה וביקורות מקשיחות אותך ככותב ועוזרות לך להיות אובייקטיבי יותר בנוגע לכתיבה שלך.

שני הלכי רוח סותרים יכולים לעזור לך להתמודד עם כל הביקורת הזו:

כדי להיות כותב מוצלח של טקסטים שיווקיים, ספרים או תסריטים, כדאי לך לקיים שני הלכי רוח סותרים בראשך. מצד אחד אתה צריך לחשוב שאתה הכותב הטוב ביותר מאז צ'רלס דיקנס, ואתה הולך להדהים את כל העולם עם ברק הכתיבה שלך (אחרת  לא יהיה לך אומץ לכתוב אפילו ברכה לחתונה). מצד שני אתה צריך להכיר בכך שאתה כל הזמן לומד איך ליצור את הדבר הזה שנקרא "כתיבה", ושיש לך עוד טונות (או ליטרים) של מקום לשיפור. ותזכור תמיד שאתה רק כותב אחד ש"נאבק בכל העולם" בין מיליון כותבים אחרים, ושהם מכירים את התחושה הזו בדיוק כמוך.

התמודדות עם דחייה נערכת באזור הדמדומים שבין שני הלכי רוח סותרים לחלוטין שכאלה. זה להיות משוכנע לחלוטין שהטקסט שכתבת לאתר או לפלייר שלך צריך לזכות בפרס הקריאייטיב העולמי ושברגעים אלה ממש טובי משרדי הפרסום מחפשים את הטלפון שלך כדי לשכור את שירותך, בזמן שאתה מגלה שהקוראים בבלוג שלך לא נהנו מיצירת המופת שכתבת. עליך להכיר בכך שתמיד, אבל תמיד יהיה מי שלא יחווה את אותה התלהבות שהרגשת רגע לפני שלחצת Save וסגרת את הקובץ.

הדרך השפויה להתמודד עם דחייה, לפחות על פי הניסיון שלי, היא לא למשוך בכתפיך ולומר "האידיוטיים האלה לא זיהו את הגאונות יוצאת הדופן בכתיבה שלי!", ומצד שני גם לא לקחת ללב, להתפלש בספקות עצמיים ובאומללות עד שאתה לא מסוגל לכתוב יותר כלום. אף אחת משתי תגובות הקיצון הללו לא מומלצת.

במקום זאת, תן לספק שזרעו בך לעבוד לטובתך, הכר בכך שאין בעבודת הכתיבה שלך זוהר ללא גבולות. ואז חזור לטקסט שכתבת ובדוק מה יכולת לעשות טוב יותר. התמודדות עם דחייה היא עניין של שמירה על איזון שבין שיגעון הגדלות והביטול העצמי. והכל כדי שתהיה מסוגל לבדוק את המציאות. כי אם אתה לא יכול לקבל תזכורת עדינה שאתה לא גאון הדור בכתיבה ושאפילו שגיאות הלשון שלך הן התגלמות אלוקית, אז בסופו של דבר היקום יספק לך תזכורת הרבה פחות עדינה.

ותעשה לעצמך טובה, אל תיקח את זה אישית.

במידה מסוימת, לקבל דחיה הוא חלק מהתהליך החיוני (מאוד) שדורש ממך להפריד את עצמך מהעבודה שלך. נכון, סיפורים שכתבת, טקסטים שחיברת והיצירתיות באים מהראש שלך, מהבטן שלך וממפרקי הידיים הכואבים שלך, אבל הם לא הילדים שלך, למרות שלפעמים נדמה שכן. הרי לעתים קרובות, אנשים יצירתיים מדברים על דברים שכתבו כמו על התינוקות שלהם. רק שאם חושבים על זה, אם מישהו מהם היה שם את התינוקת שלו בתוך מעטפה ושולח אותה בדואר לכל רחבי הארץ, ולו רק כדי שתהיה מטופלת על ידי קוראים טיפשים ומקבץ עוזרים מיוזעים, הם כנראה היו עוצרים את הכל ומפסיקים לכתוב… או לשלוח תינוקות בדואר… על כל פנים, הכרת החשיבות שבהפרדה בין העבודה שלך לעצמך היא לא רק עניין של להתמודד עם דחיה, היא בעיקר פתיחת פתח לעבודת הכתיבה שלך להיות טובה כמו שהיא באמת צריכה להיות.

ברגע שהכתיבה שלך יוצאת החוצה אל העולם הגדול, מתפרסמת באינטרנט, בפייסבוק והופכת לנחלת הכלל, היא תקרא על ידי אנשים שמעולם לא פגשת, שמכניסים את המחשבות שלהם, את ניסיון החיים שלהם ואת הדמיון שלהם לתוך הטקסטים שלך, ומה שקורה שם, עמוק בתוכם, כבר אינו קשור אליך.

זו הסיבה בגללה מומלץ לקרוא מגזין לפני ששלחת אליו טקסט פרסומי. זו הסיבה בגללה חשוב להבין איך פייסבוק עובד לפני שהעלית בו פוסט וכן הלאה. למעשה, אחת הסיבות לחשיבות קריאת החומרים של המדיום בו תעלה את הטקסטים שלך, היא שמאוד יכול להיות שלא תוכל לסבול את מה שכתוב שם, ולכן לעולם לא תוכל להשתלב ביושר עם סגנון כתיבה וניסוח שונים לחלוטין מהאהוב עליך. בדיוק כמו שלא תוכל אף פעם ליהנות באמת במסיבה בה האנשים דוחים אותך, למרות שאתה נורא רוצה.

דרך טובה במיוחד להתמודד עם דחיה היא לדחות את עצמך. כן, ממש ככה. מי מאתנו לא ראה תמונה ישנה של עצמו וחשב שהיא מזעזעת? השיער, הבגדים, הפרצוף… לא נעים. אותו דבר קורה גם לכותבים שמוצאים טקסט עתיק שכתבו בצעירותם. לפעמים הוא מזעזע אותם באותה מידה. אם רק יביטו היטב במה הם לא אהבו בטקסט הזה, הם יגלו איזו כברת דרך עברו מאז, איך השתפרו ואיך עוד ניתן להשתפר.

שמע, זה נורמלי להיות נוירוטי בנוגע לעבודת הכתיבה שלך, במיוחד כשהיא אמורה להגיע לשיפוטם של המוני קוראים. רק שבמידה מסוימת, בדיוק כמו שצריך לשמור על שני הלכי הרוח שדברנו עליהם קודם, צריך לשמור על שני הלכי רוח סותרים נוספים: תחשוב על הכתיבה שלך כמצרך או מוצר שאתה מוכר לאנשים או לצרכנים, בזמן שאתה מכיר בעצמך כאמן שיוצר עבורם משהו ייחודי ואישי. נכון, זו חידה ענקית, אבל חידה שכל הכותבים נאבקים בה, ולהיאבק עם סתירות שכאלה הוא חלק עצום ממה שכותבים עוברים, כשהם כותבים.

שנאת את מה שכתבתי? לא רוצה לשמוע על זה! זה יהרוג אותי!! אהבת? אני מלך! הגב כאן למטה :)

מחקר: הסיבות בגללן אנשים משתפים בפייסבוק ובכלל

"איך אקבל יותר שיתופים לתוכן שלי?" היא שאלה נפוצה שאין לה תשובה נפוצה. מצד שני זו שאלה חשובה שאמורה לתת מידע משמעותי עבור כותבים ומשווקים שרוצים לעשות עבודה טובה יותר בהגדלת קהל הקוראים שלהם. הרי על ידי מתן תשובה טובה לשאלה "מדוע אנשים משתפים", ניתן להעריך טוב יותר את התוכן שלך ואת יכולתו לגרום לצמיחה משמעותית בתנועה לבלוג שלך, לאתר שלך ובכלל לעסקיך.

אמנם אין לשאלה הזו תשובה נפוצה, אבל אני מתכוון לתת לך ממש כאן תשובה טובה ולא מסובכת. זו תשובה שמבוססת על מחקר שבוצע במחלקת המחקר של ה'ניו-יורק טיימס'. במחקרם הם גילו שיש 5 סיבות עיקריות בגללן אנשים מקבלים החלטה לחלוק עם אחרים משהו שפרסמת ברבים. תוצאותיו של המחקר מבוססות על חוקים בסיסיים בפסיכולוגיה החברתית ולכן קל כל כך לאמץ אותן.

(ספוילר: הכל קשור למערכות  יחסים)

בתור קופירייטר וכותב שיווקי הזכרתי פעמים רבות שבדרך כלל אנשים קונים וגם משתפים תכנים של אנשים/עסקים שהם מכירים וכבר בנו אצלם אמון. הנתונים הבאים מראים כי הסבירות לשיתוף תוכן, קשורה יותר למערכות היחסים של הקוראים שלך עם אנשים אחרים מאשר למערכת היחסים שלהם אתך. הסיבות לכך די מפתיעות.

הנה תוצאות המחקר לפניך:

בידור וערך: 49% אומרים ששיתוף חומרים מבדרים ואו בעלי ערך מאפשר להם ליידע ​​אחרים על דברים שמבדרים אומעניינים אותם, שעשויים לשנות את דעותיהם או לעודד אותם פעולה.

הגדרה עצמית: כדי להגדיר את עצמם בפני אחרים, 68% משתפים חומרים מסוימים כדי לתת לאנשים תחושה טובה יותר לגבי מי הם, ומה שמעניין אותם.

מערכות יחסים: במטרה להגדיל ולהזין את מערכות היחסים שלהם, 78% משתפים מידע באינטרנט שמאפשר להם להישאר מחוברים לאנשים שהם לא יכולים לשמור אתם על קשר אמיתי בדרך אחרת. (או לא רוצים – ט.מ)

הגשמה עצמית. 69% משתפים מידע שמאפשר להם להרגיש מעורבים יותר בנעשה בעולם.

תמיכה במטרה כלשהי: רובם המכריע של הנשאלים (84%) משתפים מידע שמשמש עבורם דרך לתמיכה במטרות או בנושאים שמעניינים אותם או חשובים להם.

בנוסף נמצא שחלק מהמשתמשים משתפים מידע ברשת כאקט של "ניהול מידע". 73% מהנשאלים אמרו שהם מעבדים מידע באופן עמוק יותר, ביסודיות ובכובד ראש רב יותר, כשהם חולקים אותו.

והנה לפניך ההוכחה המחקרית שאנשים משתפים, או עושים Share כפונקציה של מערכות היחסים שלהם עם העולם, לא כפונקציה של מערכת היחסים שלהם אתך. כמובן שתמיד יהיה מי שלא ישתף תוכן שחשוב לו/מעניין אותו/מצחיק אותו רק מפני שפרסם אותו אדם או עסק שהם לא אוהבים, אבל מספר המקרים הללו זניח.

אז מה עושים עם כל זה? איך מחילים את תוצאות המחקר על התוכן שלנו? ישנן 5 דרכים טובות לזכות לשיתופים רבים יותר:

הענקת ערך לקוראים שלך, בכל זמן ובכל פרסום. אם נסכים שהקוראים שלך משתפים תוכן אמין, אהוב, שיוצר אמון, אז אחד ההיבטים החשובים ביותר של חיוניותו של התוכן שלך צריך להיות הערך שלו. "מה הקוראים שלי באמת מקבלים בתמורה לקריאתו?" צריכה להיות שאלה שמנחה אותך.

עזרה לקוראים להגדיר את עצמם. זה קשה הא? הרי מתי בפעם האחרונה שאלת את עצמך "איך התוכן שלי יגדיר את הקוראים שלי?", כנראה שהתשובה נעה בין "מזמן" ל"אף פעם לא". ובכל זאת, זה יכול לבוא לביטוי אפילו במשלב השפה, בשימוש בביטויים 'ארסיים' ולחילופין בביטויים 'מתוקים' ועד, כמובן, לבחירת הנושא אותו מפרסמים. למשל, כסופר צללים, אני מוצא שספרים פיזיים שכתבתי ושיושבים על המדף שלי מגדירים מי אני. הם אינדיקטורים חשובים של "איך אני מגדיר את עצמי". באותו אופן, גם התוכן שאני בוחר לשתף ברשת.

לחבר את הקוראים שלך לאחרים. יש לקוראים שלך צורך אינסטינקטיבי להתחבר עם אנשים אחרים. באנגלית קוראים לזה Bonding, הלא הוא הצורך הבסיס של בני האדם בקשרים מסוגים שונים. הרי זה בדיוק סוד ההצלחה של רשתות חברתיות כמו פייסבוק וטוויטר. אנשים מתנהגים כמו אנשים גם ברשת. גם בעולם שיווק התוכן, הקשרים הללו קשורים באופן ישיר לתוכן שאנחנו רוצים לשתף. הנה דוגמה קטנה – עובדה היא שרוב האנשים שמשאירים תגובה אוהדת לפוסט כלשהו גם משתפים אותו. זה Bonding. כדי ליצור את ה'בונדינג' הזה, הפוסט צריך להיות מרתק ומעניין באופן מיוחד עבור הקהל שלך. אחת הדרכים לעשות זאת היא לסיים את הפוסט בשאלה. אמנם רבים לא מגיבים לשאלה הזו, אבל זו עדיין שיטה שמשרתת מטרה חשובה אחרת: היא גורמת לקוראים לחשוב, להגיע בעצמם למסקנות ותחושת הסיפוק מכך מובילה לעיתים ללייקים ולשיתופים. אפשרות "נועזת" יותר היא ליצור פוסט שמסתתרת מאחוריו אמת שנויה במחלוקת. לדוגמה: "12 טעויות נפוצות במהלך קיום יחסי מין". ואם נחזור למשלב השפה ולבחירת המילים, אפשר גם "12 טעויות נפוצות בזיונים".

לגרום לקוראים שלך להרגיש בעלי ערך רב יותר: במחקר של הניו-יורק טיימס אחת המשיבות צוטטה כאומרת: "נהניתי מתגובות שקבלתי כששיתפתי מידע שהחברים שלי העבירו לחברים שלהם, כי זה היה מידע שהועיל להם. זה גרם לי להרגיש בעלת ערך". מגניב, לא? כך התוכן שלך יעזור לקוראים שלך להיתפס כמומחים גדולים יותר בנושא מסוים, ולהיראות כחכמים ושווים יותר בעיני חבריהם.

לגרום לקוראים שלך לאהוב אותך ואת תכניך: כמובן, הסיבה הטובה ביותר עבור הקוראים שלך לחלוק את התוכן שלך, היא פשוט מפני שהם אוהבים את מה שכתבת, ומאמינים במה שיש לך לומר. ברור שזה סוג של תשומת לב שצריך להרוויח לאורך זמן, אבל זה לא מחוץ להישג ידו של אף אחד. גם אני, באתר הזה וב'בלוג טוב', עובד ללא הרף כדי לוודא שהתוכן שלי תמיד באיכות גבוהה. אני לא אוהב לפרסם כל שטות שאינה ראויה לפרסום רק לשם פרסום. זו אמת מידה קשה, אבל טוב להגיע אליה.

ואם לסכם את הכל, אז יש אמת אחת גדולה מאחורי כל המילים האלה. אחת הדרכים הטובות ביותר לגרום לאנשים לשתף את התוכן שלך היא פשוט לייצר תוכן איכותי ומשמעותי שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ונדמה לי שהבהרתי את עצמי…