חמישה רעיונות קריאטיביים שהפכו לסרטונים ויראליים... עם דוגמאות

חמישה רעיונות קריאטיביים שהפכו לסרטונים ויראליים… עם דוגמאות

כל מי שחי במאה ה – 21 יודע עד כמה סרטוני וידיאו חשובים לשיווק. למעשה סקר שנערך השנה הראה ש – 94% מהמשווקים מתכננים בשנה הקרובה להוסיף וידיאו מ YouTube או Facebook למאמצי הפצת התוכן שלהם. זה נהדר, אבל יש לי שאלה. מה שווה וידאו רע? אין צורך לענות, אני כבר יודע את התשובה, יש לי שתי שאלות יותר טובות במקום – מה הופך וידאו לויראלי? מה הופך וידיאו לאמצעי להפצת התכנים והרעיונות השיווקיים שלך כמו מגיפה שאבקניה מופצים ברוח?

על פי ויקיפדיה 'סירטון ויראלי' הוא "סרטון שהפך פופולרי מאוד בתקופה קצרה כתוצאה מתהליך של שיתוף גולשים באינטרנט, בדרך כלל באמצעות אתרי שיתוף וידאו, באמצעות רשתות חברתיות מקוונות ובאמצעות דואר אלקטרוני. במקרים מסוימים מגיעים סרטונים ויראליים תוך ימים ספורים למאות אלפי ואף מיליוני צפיות, בכל רחבי העולם". וכאשר מבצעים זאת היטב הוויראליות של הסרטון השיווקי שלך יכולה להימשך ולהימשך לאורך זמן רב לאחר הפצתו.

כדי לרדת לעומקו של עניין אני מביא כאן חמישה סרטונים ויראליים בטירוף, ומסביר מתחתם איזה רעיון קריאטיבי גרם להם להיות יעילים כל כך. יש לשים לב שכמה מהם לא בדיוק מהשבועיים האחרונים… והם עדיין מצליחים, ולא בכדי. שנתחיל? קדימה.

חמישה רעיונות קריאטיביים שהפכו לסרטונים ויראליים

1) "הגורילה"

הסרטון הבא קרם עור וגידים כאשר מפקחת בגן החיות של דאלאס, אשלי אור, צילמה וידיאו של גורילה בשם 'זולה' טובלת בגיגית, ומישהו שחשב שהגורילה הזו מזכירה לו 'גורילה' אחרת מהסרט 'פלאשדאנס' הוסיף לו מוזיקה מתאימה:

בתוך פחות משבוע הווידאו הזה תפס את תשומת ליבם של אנשי רשתות שידור מובילות כמו CNN ו ABC ועוד מיליוני צופים אחרים. לסקפטיים שבין קוראי אני מציע את הדבר הבא: רשמו "ריקוד הגורילה" בגוגל ותראו שתגיעו אליה בעמוד הראשון, כנראה גם בתוצאה הראשונה.

למה זה ויראלי?

כמה פעמים צפית בסרטון וחשבת לעצמך "את מי זה מזכיר לי?". זה בדיוק מה שקרה כאן – לקחו סרטון שכבר היה חמוד נטו, ללא תוספות, והוסיפו לו אלמנט מוזיקלי פשוט שהפך אותו לויראלי. המרוויח העיקרי? כמובן שגן החיות של דאלאס, שבוודאי נהנה מיותר ביקורים ותרומות מאז הווידאו השטותי הזה הפך ל"מגיפה". כשמוח קריאטיבי מתבונן בסרטון שכזה לא נותר אלא לשאול "האם זה לא יהיה מצחיק אם…?" שיכול להוביל אותך לווידאו דומה שישרת אותך. אין לך גורילה? גם לי אין. אבל יש לך מוח.

2) מועדון גילוח בדולר

הסרטון הבא בן יותר מחמש שנים ובכל זאת, מתוך כל סרטונים של החברה הזו ביוטיוב, ויש להם יותר מ 50, הסרטון הזה נשאר המותג הפופולרי ביותר עם מעל 24 מיליון צפיות!

 

למה זה ויראלי?

כשמצמידים פנים למותג משפרים את סיכויי המכירה. אבל זו לא הסיבה שהסרטון הפך לויראלי. לא בגלל פניו הנאות של מייסד 'מועדון הגילוח בדולר', מייקל דובין, למרות שסקרים מוכיחים שעובדים בחברה, שמככבים בסרטוני החברה, יכולים להיות פופולריים עד פי 10 מסרטוני מותג ללא פנים.

הרעיון הקריאטיבי של הסרטון הזה, שכל כך מעטים מעזים למנף במותגים שלהם, הוא שהוא העז. הוא העז להיות שונה, הוא העז להביט ישירות בעיני הצופים כמו מהפנט מנוסה (ועשה זאת בביטחון של מנצחים), הוא העז להשתמש במילה שבעיני רבים נחשבת ל"אוי ואבוי" (Our Blades are fucking great), הוא העז להפתיע, הוא לקח את עצמו פחות ברצינות, פחות בכובד ראש, פחות משעמם, יותר מקורי, הוא העז להביא רעיונות קריאטיביים כמו ילדה שמגלחת את ראשו של אביה כי הרי זה סכין גילוח בטוח ויעיל, הוא העז "להיכנס במתחרים" (ג'ילט) שנורא גאים בכך שלסכינים שלהם יש כמה להבים, ועשה את זה בהומור, בחן וביעילות שהאירה את מוצרי ג'ילט (היקרים הרבה יותר) באור מגוחך. זה סרטון שהעז. הוא העז להשתמש בכותבים עם חוש הומור שהפכו עוד פרסומת מייגעת לאחד מסרטוני הפרסומת המצליחים בעולם, והוא עשה את זה בהשקעה של… לא הרבה יותר מדולר.

בעקבות ההצלחה של הסרטון הזה, דובין לא נעלם בין הצללים וממשיך, עד היום, להופיע באופן אישי ברוב המכריע של קטעי הווידאו הפרסומיים של החברה הזו, שהפך לסיפור הצלחה בזכות רעיון קריאטיבי והיכולת להיות שונה ולא בנאלי.

אני יודע, יש שקוראים את זה וחושבים לעצמם שלא לכל מנכ"ל יש זמן ופנים לפרסומות כאלה ולא כל מוצר מתאים לסוג ההומור הזה. נכון, אבל זמן אפשר לפנות, במיוחד אם הוא שווה כל כך הרבה כסף, וכל חברה יכולה למצוא את הצד הקריאטיבי בעשיה שלה, מבלי לפגוע באף אחד. כל חברה!

3) "ילד והאטום שלו"

לפניך וידאו נוסף שיכול להיות מוגש תחת הכותרת "ישן אבל טוב". "אפילו ננו-פיסיקאים צריכים לעשות קצת כיף" נכתב בכותרת הסרטון ביוטיוב. כל זה קרה כשחוקרי IBM השתמשו במיקרוסקופ מיוחד כדי לצפות ולשנע אלפי מולקולות של חד-תחמוצת הפחמן במטרה ליצור סרטון קריאטיבי שמורכב מפרטים קטנים כל כך עד שניתן לראות אותו רק כשמגדילים את פרטיו פי 100 מיליון. בעקבות הסרטון, IBM מחזיקה בשיא גינס על יצירת הסרט הקטן ביותר בעולם בשיטת Stop Motion. סרטון הפרסומת הויראלי הזה  של חברת IBM משרת את המגזר העסקי-שיווקי שמכונה באנגלית B2B (מעסק לעסק). מטרתו היתה לפרסם את שירותי אחסון הנתונים של החברה. איך הוא הוא עשה את זה? עם יותר משישה מיליון צופים ביוטיוב.

 

למה זה ויראלי?

אם קוראים שוב את תיאור הסרטון לעיל "אפילו ננו-פיזיקאים צריכים לעשות קצת כיף", מבינים שאפשר להחליף "ננו-פיזיקאים" עם מורים לתנ"ך בבית הספר, עם עובדי ניקיון בשירותי התברואה או עם קברנים בחברת קדישא. רעיון קריאטיבי יכול להתאים לענף שלך ויכול לחול על העבודה שלך, כי בינינו? כל המשווקים ראויים ל-קצת כיף. השאלה היא, "איך?"

סרטון כזה נולד מחשיבה קריאיטיבית שמקדישה יותר תשומת לב לשאלה כמו "לא יהיה מגניב אם…?" זה אלמנט חשוב במיוחד בעולם B2B, שבו יצירתיות ויכולת לתקשר בכיף מוצרים או שירות שווה הרבה כסף. IBM עשו בדיוק את זה. הם הפעילו את הצד היצירתי במוח שלהם והחליטו לעשות שימוש במחלקת ה R&D שגם ככה מתעסקת עם אטומים ומולקולות כדי להעביר מסר שיווקי ולקבע את שמם לנצח בספר השיאים של גינס.

אומר את זה שוב: אם כל אחד מאתנו ירשום את הרעיונות שלו לדברים מגניבים שאפשר לעשות עם הידע שלו, עם המקצוע שלו ואו עם תחום העיסוק שלו, נראה הרבה יותר סרטונים ויראליים שכאלה שיניבו רווחים עצומים למשווקים.

והנה בונוס קטן לכל מי שרוצה לדעת איך IBM  הפיקה את הסרטון יוצא הדופן הזה:

 

4) "נתינה"

יתכן שנתקלת בסרטון הזה כמה וכמה פעמים בחודשים האחרונים ואפילו לא שמת לב שהוא בכלל פרסומת שבאה לקדם את חברת TrueMoveH, ספקית תקשורת ניידת בתאילנד. זה סרטון שסחט דמעות למיליוני זוגות עיניים שצפו בו מאז 2013. עד כה, יש לו מעל 20 מיליון צפיות והוא ממשיך להכות גלים ולהיות הסרט הפופולרי ביותר של החברה ב YouTube.

 

למה זה ויראלי?

רגש הוא מונח כללי ונפוץ כשמדובר בפרסומות. פרסומות תמיד ינסו לייצר רגש, בין אם זה באמצעות דמעות של בכי או של צחוק. מותג שהצליח לייצר רגש הוא מותג בדרך להצלחה, את זה כל אנשי הפרסום יודעים. אבל איך לייצר פרסומת שסוחטת את המים המלוחים מהעיניים ונשארת פופולרית ומדוברת הרבה אחרי שהיא שודרה לראשונה? אמפתיה. יצירת אמפתיה מאוד משפיעה על החלטות בדבר קניה, במיוחד כשסיפור ערכי מעורב ביצירתה.

הסרטון הזה פשוט מספר סיפור. סיפור מרגש על אדם שהיה נדיב לאורך חייו ובסופו של דבר פורע את הקבלות ברגע הכי קריטי. החלק הכי טוב בסוג הפרסום הויראלי הזה – שם המותג לא מוזכר ולו פעם אחת לאורך הסרטון כולו – רק בסופו, ברגע הכי טוב מבחינתו – כשדמעות שוטפות את פני הצופים… ואז? אז מופיע הסלוגן "נתינה היא התקשורת הטובה ביותר, True Move H". וזה סלוגן של חברת תקשורת…

המדובר בסוג חשיבה קריאטיבית שמחושבת לאחור. מתחילים עם הסלוגן, להלן המסר המרכזי (כמו פרסומות טובות רבות) ומחשבים את הדרך המרגשת ביותר להגיע אל השורה הזאת. למעשה זו חברת תקשורת שנעזרה בצוות קריאטיב איכותי ובתסריט טלנובלות כדי לקדם את עצמה בדרך גאונית. הם חשבו על הסיפור שהם רוצים לספר ודאגו לכך שהוא יעורר אמפתיה. הפקה של סרטון כזה בוודאי עלתה להם כמו החשבון הרפואי שמוגש לפצוע הנדיב בסוף הסרטון אבל מחזירה את ההשקעה בה פי אלפים.

צריך להבין עיקרון חשוב נוסף בהצלחתו של הסרטון – הוא לא מופץ בגלל שם המותג, הוא מופץ למרות שם המותג. כשמסיימים לצפות בשלוש הדקות המרגשות הללו לא נותר אלא להעריך את החברה שעומדת מאחוריו. ווינר!

5) "שיחת ועידה מחורבנת"

ו… יש גם את הצד השני של אמפתיה – מהסוג שלוקח את החלק המעצבן ביותר של החיים העסקיים ומחיל עליהם הומור שקל להזדהות איתו. זה בדיוק מה שעושה הווידאו הבא, שממחיש את שיחת הועידה המחורבנת, שכל מי שהשתתף בה מכיר, וכל מי שהשתתף בה הוא קהל היעד של הפרסומת הוויראלית הזו.

 

למה זה ויראלי?

סרטונים שכאילו אומרים "אתה לא שונא את זה כשזה קורה לך?" ועושים את זה בהומור חד ומוכר כל כך, יצליחו תמיד. מן הסתם בסוף הסרט, ורק בסופו, מגיע הפתרון בדמות מי שמשלם עבור הסרטון הזה. חברת Zoom.

כדי להגיע אל הנקודה הזאת חשיבתכם הקריאטיבית צריכה לפנות לכיוון הבא: מהו המטרד הגדול ביותר שהלקוחות שלנו מתמודדים איתו? האם הם תואמים את הבעיות שהמוצר או השירות שלנו פותר? אם התשובה היא "לא" אז… טוב… יש לכם עוד עבודה לעשות, אבל אם התשובה היא כן תשיגו מהר תסריטאי, צלם ואולי שחקן מתחיל או שניים, כי כל שנותר לכם לעשות הוא למצוא את ההומור באותן בעיות, שממש לא מצחיקות כשהן קורות. כמו שחישב פעם מישהו חכם: "קומדיה = טרגדיה + זמן". אומרים ש"האמנות מחקה את החיים", לכן אסור לפחד להשתמש בתסכולים משותפים כאלה כדי ליצור תוכן מרתק. ותוכן מרתק, חברים שלי, הוא בעל סיכוי הרבה יותר גדול להפוך לויראלי מאשר תוכן צפוי או משעמם.

זהו. אלה היו חמישה קטעי וידאו ויראלי שממחישים את האפשרויות האינסופיות של מותגים לייצר תוכן דומה מהסוג שגורם לאנשים לדבר עליו במשך הרבה זמן אחרי שהם הופקו, ואולי חשוב יותר – זה תוכן שגורם לצופים בו לשתף אותו בשמחה!

הרשמה לניוזלטר כתיבה שיווקית של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות, מחקרים, מדריכים ונגיעות של הומור מעולם הכתיבה השיווקית והמדיה החברתית

הרשמה לניוזלטר-ספרים של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות מעולם הספרים וכתיבתם, ביקורות ספרים, מדריכים ונגיעות של הומור על ספרים, סופרים, סופרי צללים ולקוחותיהם

רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך

שעות הקטיפה | אליסון ריצ'מן | ביקורת הספרים של טלי

שעות הקטיפה | אליסון ריצ'מן | ביקורת הספרים של טלי

'שעות הקטיפה' (the velvet hour) מבוסס על סיפור אמיתי שמספר על דירה פריזאית מפוארת שננטשה ערב מלחמת העולם השניה. במשך שבעים שנה נשתמרה הדירה בזמן. היא נשארה כשהיתה, נעולה, עד לשנת 2014! עד כאן הפרטים האמיתיים שלקוחים מהמציאות הבלתי נתפסת, ומכאן לוקחת הסופרת אליסון ריצ'מן את הקוראים שלה למסע מרתק על כנפי הדמיון. זה סיפור על  מַרְתְ דֶה פְלוֹריאן, האישה שגרה בדירה ובאה מרקע של עוני ודלות אך טיפחה אורח חיים עשיר באמנות וביופי בזמן ששימשה כפילגש ממומנת (קורטיזינה) של גבר עשיר.

לב הביקורת: "בשנת 2014 שלחה לי חברתי היקרה קארה מנדלסון את הכתבה שעתידה להיות מקור השראה לספר זה. יורשי הדירה לא ידעו על קיומה עד שהוזכרה לראשונה בצוואה של סבתם שנפטרה לאחרונה ב 2014", כותבת אליסון ריצ'מן בשערו האחורי של הספר ומותירה פעור פה את כל מי שאינו מכיר את הסיפור האמיתי והמדהים הזה. ריצ'מן, מוכרת ומצליחה מאוד בארצות הברית, אינה סופרת שהתחברתי לכתיבתה אי פעם. היא זו שכתבה את "גן המכתבים" ואת "אהבה אבודה" שתורגמו לעברית, והיא זו שמצאתי את ספריה כקיץ' לא מעניין במיוחד וצפוי למדי. אבל שעת הקטיפה שלה הגיעה עם ספר זה. כל כך נהניתי לגלות שהיא הצליחה לרקום סביב הכתבה ששלחה חברתה סיפור עשיר, מעניין, שלם, מלא בפרטים שכביכול חבויים בפרטי הפרטים של הסיפור האמיתי. למעשה רק הדירה והדיוקן שהתגלה בה לקוחים מהמציאות וכל השאר פבריקציה מפוארת של סופרת, שבעיני לפחות, מגיעה בספר זה לשיא בשלותה.

אהבתי בספר: מי שקורא אותי כבר יודע שאני מתחברת לסיפורים על תקופות עתיקות, ובמקרה זה, סיפור עשיר בפרטים שמתרחש במהלך מלחמת העולם השניה. העניין הוא שלא כל סיפור תקופתי מצליח לעמוד בפני עצמו ככוכב נרטיבי שמאיר את השאר, וספר זה בהחלט מאיר את קוראיו. הסיפור מדהים בייחודיותו, מאוד מפורט ומאוד מפתה, ארוטי למדי ולא באופן זול. הוא כתוב בשפה טובה, קריאה ובהירה, ללא חזרות מייגעות על מילים ומושגים ומעל הכל לא משעמם ולו לרגע. אפילו עלילת הרקע לא נעלמת במהלכו, אלא תופסת תנופה ויוצרת סיפור שמורכב משתי עלילות מקבילות, שכל אחת מהן יכולה להפוך לרב מכר.

פחות אהבתי: אין. כלום. אהבתי את הכל. ככה זה כשספר עושה את עבודתו כאמצעי למסע בזמן ומספר סיפור מרתק מבלי להיות מאולץ.

שורה תחתונה: מומלץ ביותר לאוהבי הרומנים, ובאופן חד משמעי. גם אוהבי סיפורי האהבה וחובבי הרגעים ההיסטוריים (לתוכם משתרבבת השואה) ייהנו מאוד. הקוראים מרגישים כמו רוחות רפאים שמסתובבות עם מַרְתְ דֶה פְלוֹריאן בתוך דירת הרפאים ההיסטורית שלה, חווים את הצלחותיה ומרגישים את משבריה. לא נותר אלא לבקר בדירה האמיתית רגע אחרי שמסיימים לקרוא את הספר המענג הזה, למרות שנכון למועד כתיבת שורות אלה היא עדיין אינה פתוחה למבקרים. והנה רשמתי לעצמי יעד טיול עתידי לכשבעלי הדירה יתפכחו…

5 איתן מתוך 5 כוכבים בסולם ההנאה של טלי.

הרשמה לניוזלטר-ספרים של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות מעולם הספרים וכתיבתם, ביקורות ספרים, מדריכים ונגיעות של הומור על ספרים, סופרים, סופרי צללים ולקוחותיהם

רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך

הרשמה לניוזלטר כתיבה שיווקית של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות, מחקרים, מדריכים ונגיעות של הומור מעולם הכתיבה השיווקית והמדיה החברתית

כך כותבים גם כשלא בא

כך כותבים גם כשלא בא

אין כותבים שלא מכירים את זה – יש ימים שפשוט לא בא לך לכתוב. ההשראה שלך יצאה לחופשה ארוכה בחו"ל והרגשתך היא לא משהו, כאילו אין לך שום דבר חשוב לומר לעולם, אפילו לא לדף הריק שמונח לפניך. נדמה לך שקריירת הכתיבה שלך על גחלים לוהטות, ושהיא תיכף תישרף, והתסכול אוכל אותך כי יש לך כל כך הרבה דברים אחרים לעשות, דברים שקשורים להכל חוץ מכתיבה: העבודה שלך, הילדים שלך, החיים שלך, הצרות שלך…

יש אנשים שאומרים לעצמם "שטויות, נעבור את זה", אבל בפועל הימים חולפים, השבועות נאספים, אפילו החודשים עפים ולא הצלחת להקליד אפילו מילה אחת. איך יוצאים מזה? איך נותנים למוטיבציה פוש חשוב קדימה כשנדמה שהיא כבר לא שם?

מזלך שצברתי ניסיון אדיר בכתיבה ושנפלת על הפוסט הזה. לאורך השנים למדתי כמה טיפים, טריקים ודרכי חשיבה שאני משתמש בהם כשאני מרגיש בדיוק ככה. למעשה אני משתמש בהם ממש עכשיו, כי לא ממש בא לי לכתוב את הפוסט הזה… כמה טוב שאני יודע ליישם את מה שבכוונתי ללמד אותך על יציאה ממשבר הכתיבה.

לתפוס בעלות על מצבים בחיים

ישנם לא מעט ספרי השראה לחיים ולעסקים שכותבים בוגרי מלחמות, הלא הם אותם ברי מזל ששרדו את התופת. מה הפלא, אלה אנשים שראו את כל מה שיש לחיים להציע בפרק זמן קצר יחסית. הם חוו מוות, הם חוו שכול, הם חוו ניסים, הם חוו פציעות איומות, הם התמודדו עם משברים עמוקים ונדרשו להמשיך ולעמוד איתנים במשימותיהם הקשות, לעיתים תוך נשיכת שפתיים זבות דם. בוגרי המלחמות מכירים את עקרונות החיים כמו מעטים אחרים, והוורבליים שביניהם יודעים לשתף עם אחרים את שיעוריהם החשובים.

אחד מהם הוא לוחם מארינס אמריקאי בשם ג'וקו ווילינק (Jocko Willink), שכתב ספר על ניסיונו במלחמה בעיראק ובו הוא מספר על עקרונות המנהיגות שלמד במצבים של חיים או מוות. כמפקד הוא היה אחראי על חייהם של אחרים. אם הם נהרגו במהלך המשמרת שלו בגלל טעות שהוא עשה, וחלקם נהרגו, הוא היה צריך להפנים את זה, לגלות אחריות ולתפוס בעלות על עובדות שכאלה, לא לברוח מהן.

במהלך אחד מהראיונות שנתן שאלו אותו איך נותרה לו מוטיבציה לקיים קריירה מלאה ביצירתיות אחרי כל מה שהוא עבר. תשובתו היתה שלתפוס בעלות על סיטואציות בחיים היא פעולה רוחנית שלא משתנה בין אם זה במהלך קרב עקוב מדם או בשגרת החיים המונוטונית. "הספר לא יכתוב את עצמו" הוא ענה, "גם מברשת הצבע לא תרים את עצמה ותלטף את הבד. אתה הוא זה שצריך לעשות את העבודה גם כשקשה". כשנשאל מנין הכוחות ששאב לכתיבת הספר שלו ענה שגם אם אתה מצליח לכתוב רק 50 מילים מתוך 1,000 שהקצבת לעצמך, יש לך 50 יותר ממה שהיה לך לפני שהתחלת לכתוב, ושאלו 50 מילים שיכולות לשמש בסיס לכתיבת הרבה יותר מילים בהמשך.

מאוד אהבתי את התשובה הזו כי אני יודע בדיוק על מה הוא מדבר. הפסקתי לספור כמה פעמים כתבתי 1,000 מילים מחורבנות רק כדי למצוא בתוכן 50 או 100 מילים נהדרות. זה שווה את זה. ישנם סופרים שאומרים שעליך לכתוב מיליון מילים רעות לפני שתוכל לשקול בכלל לפרסם את הטקסטים שלך. כי ברגע שמבינים שכתיבת מיליון מילים מחורבנות הוא חלק בלתי נמנע מתהליך הכתיבה, אפשר לכתוב יותר ובביטחון גדול יותר.

כלל זה חשוב במיוחד כאשר רק מתחילים לכתוב. אין דרך להדגיש את המשפט הבא יותר ממה שאני הולך לעשות, אז נא להתרכז: אנשים שרק מתחילים לכתוב אמורים לכתוב רע. ממש רע. בדיוק כמו שילד לא מתחיל ללכת בלי ליפול.

כתיבה מתחילה ב"מה", לא ב"למה"

ישנם אנשים שמדברים על להתחיל משימות בחיים עם תשובה לשאלה "למה". למה עושים את מה שעושים. אבל כשמדובר בכתיבה תשובה לשאלה "מה" היא משמעותית יותר מ"למה". עליך לדעת "מה" יהיה נושא הכתיבה שלך, "מה" לכתוב כדי למשוך תשומת לב, ו"מה" היא ההרגשה שהקוראים אמורים לחוש כשהם קוראים אותך.

אם חיפשת עד עכשיו תהליך מפורט שבו אפשר להשתמש כדי שסוף-סוף יופיעו מילים על הדף שלך, הנה כמה שלבים שלמדתי על בשרי.

לדבר אל מישהו מוחשי

ישנם כותבים שיותר קל להם לכתוב כשהם יודעים אל מי הם כותבים. זה עוזר להם לקבל פוקוס. אם חיפשת כיוון לרעיון הכתיבה שלך, יצירת סוג של אווטר (דמות מייצגת), או כתיבה שמכוונת לאדם מוחשי נותנת כיוון ופוקוס חשובים להמשך הכתיבה. זה יכול להיות כל אדם שחשוב לך, ולא סתם חשוב לך, חשוב שיאהב את הכתיבה שלך, את הסיפור שלך, את המסר שלך.

אם זה לא אדם שמוכר לך, כדאי להיות מאוד ספציפיים כשמדמיינים את הדמות הזו. הנה דוגמה:

יניב הוא מנהל שיווק בן 31 בארגון ללא מטרות רווח. הוא נהנה מעבודתו, אבל הוא מרגיש שמשהו חסר לו. הוא רוצה לכתוב. במשך שנה הוא למד ספרות באוניברסיטה, אבל החליף כיוון אקדמי כי החליט ללמוד תחום שיביא לו פרנסה. באותם ימים בהם יניב למד, כתיבה לשם פרנסה לא נראתה כמו אפשרות ריאלית, אבל כיום, עם המפץ הגדול של הבלוגים וההוצאות העצמיות לאור, הוא סקרן הרבה יותר ושוקל לעסוק בכך. הבעיה העיקרית שלו היא חוסר זמן. הרי יש לו אישה, שני ילדים ודג זהב, והוא מרגיש אחריות כלפי משפחתו. הוא תוהה, אפילו חושש, שמא עיסוק בכתיבה יעמיד את משפחתו בסכנה. במקום להיכנס לכתיבה בכל הכוח, הוא מחליט להתחיל לאט, אולי לכתוב פוסט בבלוג משלו פעם בשבוע, ולו רק כדי לקבל קצת ניסיון.

אחרי שיצרת לעצמך דמות שכזו, הרבה יותר נוח לכתוב ישירות אליה. בעולם הקופירייטינג יש אמרה שמדייקת את המסר הזה: "אם כתבת אל כולם – לא כתבת אל אף אחד. אם כתבת אל אחד – כתבת אל כולם". זו בדיוק המטרה של "לדבר או לכתוב אל מישהו מוחשי".

כתיבה מכוונת מטרה

אנשים אוהבים תוצאות ואוהבים רווחים. ברגע שהתמקדת בקורא שלך, כדאי לחשוב על התוצאה ועל הרווח שלו מקריאת הטקסט שלך. אם נשתמש ביניב לעיל כדוגמה, נשאל מהן התוצאות החיוביות האפשריות לו מקריאת הפוסט הספציפי הזה:

יכול להיות שבזכותו היא יכתוב את 1000 המילים הראשונות בבלוג שלו. יכול להיות שהוא יכתוב יותר בקלות. יכול להיות אפילו שזה יעודד אותו לכתוב שבעה ימים ברצף. ברגע שיש לך כמה תוצאות אפשריות כאלה בראשך, אפשר לכתוב פוסט שיוביל לתוצאות שכאלה.

רק לשם הדוגמה, אפשר להפוך את התוצאות הללו לאחת מהכותרות הבאות: "המדריך האולטימטיבי לכתיבת הפוסט הראשון שלך", "חמישה צעדים פשוטים לכתיבה", "כתיבה במהירות האור – כך כותבים שבוע ברציפות".

למה צריך לעבור את כל שלבי הטרחנות הללו? כי עכשיו, כשיש כותרת, יש לך רעיון טוב על מה לכתוב. אבל, אם עדיין הכתיבה מרגישה לך תקועה, אפשר לנסות גם את הצעד הבא:

יצירת תכנית אב

לפעמים אני משתמש בטכניקה כזו לכתיבת הספרים שלי, אבל היא יכולה להיות טובה גם לכתיבת מאמרים או בלוגים.

תוכנית אב לכתיבה פועלת כך – לוקחים את הרעיון המרכזי לכתיבה, או אפילו כותרת לכתיבה, וכותבים את אחד מהם על דף או במחשב. לאחר מכן מוסיפים לרעיון המרכזי תת קבוצות קטנות יותר, שמורכבות מרעיונות שתומכים ברעיון הראשי או בכותרת. אם ניקח את דוגמת הכותרת "כתיבה במהירות האור – כך כותבים שבוע ברציפות", אפשר להציף רעיונות משנה כגון: "מהו הלך הרוח הנכון לכתיבה", "לכתוב כל יום בזמן מוגדר מראש", "למחוק מילים מיותרות מהטקסט שלך" ועוד…

בשלב הבא מקבצים את כל הרעיונות יחדיו לתוך מתאר, או תוכנית אב, או 'בלופרינט' (לא משנה איך קוראים לזה) ומתחילים לכתוב באופן הבא: [מבוא], [רעיון ראשי 1], [רעיון ראשי 2], [רעיון ראשי 3], [סיכום].

זה מבנה חיבור פשוט, אבל כזה שעובד אפילו כשכותבים פרק בספר. קסם הכתיבה מתרחש במהלך כתיבת התוכן למבנה הזה; בין המילים, כשמופיעות הדוגמאות, בין ציטוט לציטוט ובתוך משחקי המילים.

המפתח לשמירת מוטיבציה בכתיבה

איך אני שומר על מוטיבציה? אני מתמקד ב'כותב טוב', הלא הוא העסק שלי. אני יודע שאני צריך לייצר כתיבה זורמת בשבילו, אני יודע שהוא צריך את זה בשביל הקוראים והלקוחות הפוטנציאליים שלו ואני יודע שאני צריך את זה כדי להגדיל את מאגר הידע שלי… כי כתיבה היא דרך נהדרת ללמוד אפילו על הדברים שאני מלמד.

גם אם יש לך רק קורא אחד, חובה עליך לשמור עליו. לספק לו חומרים. לכתוב לו.  לכתוב עבורו.

יש לזכור שהמילים שלך משמעותיות. הן יכולות לעשות הבדל בחייו של אדם. במקום לכתוב על עצמך יש לכתוב תוך חשיבה על המסר שברצונך לשתף ועל האנשים שברצונך להפוך לקוראים הקבועים שלך. זה המתכון האמיתי להצלחה בכתיבה, ואין כמו הצלחה ליצירת מנה נוספת של מוטיבציה.

כי בסופו של דבר, ימי הכתיבה הטובים ביותר מתחילים בלדחוף את עצמך קדימה גם כשלא בא לך.

 

הרשמה לניוזלטר-ספרים של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות מעולם הספרים וכתיבתם, ביקורות ספרים, מדריכים ונגיעות של הומור על ספרים, סופרים, סופרי צללים ולקוחותיהם

הרשמה לניוזלטר כתיבה שיווקית של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות, מחקרים, מדריכים ונגיעות של הומור מעולם הכתיבה השיווקית והמדיה החברתית

רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך