ביקורת הספרים של טלי | ימיו ולילותיו של הדודה אווה

בשנות החמישים, כשירושלים היתה צעירה יותר ומסוכסכת פחות, גר ילד עם אביו, חסר יכולת התפקוד, ובלי אמו שנפטרה זה מכבר. כמו רבים אחרים בני התקופה, ימי הצנע אילצו גם אותם לחלוק את ביתם עם משפחה נוספת, בה האמא מתייחסת אליהם באימהיות מסוימת אבל מקפידה, בשל המחסור, לשמור את המעט שיש לה למשפחתה. הרי גם כך כל אחד מבני המשפחה הנוספת כואב את כאביו ונושא עמו שק מלא צער.

הילד מתנהל בעולם הזה כגלמוד מאם ומאב מתפקד, שמבקש אהבה בכל אשר יפנה, עד שבלילה גשום אחד מופיעה בבית גברת שפניה חבולים, מבטה מבועת ובלבה פקעת של סודות. "הדודה אווה", כך קורא הילד לטרנסג'נדר שהופך לבן בית, ונפשם נקשרת בעבותות של אהבה. "ימיו ולילותיו של דודה אווה", הוא הספר הלפני אחרון של אמנון דנקנר, שיצא בשנת 2013 טרם מותו הפתאומי מדום לב, בגיל 67.

הספר מתאפיין בשלושה רבדים עיקריים: הראשון הוזכר לעיל, וכרוך בסיפור היסטורי מעניין של תקופת הצנע והצצה מפורטת אל חייהם של האנשים שחוו את התקופה. הרובד השני עוסק בסיפורו האישי של דודה אווה המסתורי/ת, סופר/ת רומנים זולים. הרובד השלישי כרוך במערכת היחסים המעניינת בין "הדודה אווה" ששותה בצמא את דיווחיו של הילד על סרטי האהבה שהוא רואה בקולנוע, לבין ילד ששמו וגילו לא ידועים לאורך הסיפור כולו.

זהו ספר שלוקח את קוראיו למסע בחיים שבני ימינו מכירים, אם בכלל, רק מתמונות ומסיפורים, וספר שמאפשר הצצה לחיים של אנשים שחלקם הפכו לשטרות, חלקם לרחובות וכולם נקברו מזמן.

אהבתי בספר: את תרכובת מערכות היחסים בבית צפוף ועמוס אנשים, את סיפורו המעניין והמסתורי של דוד טרנסקסואל, דמות מורכבת מכל בחינה, שמעוררת הדים כיום, קל וחומר בתקופת הצנע העתיקה, ואת העובדה שדרכה/דרכו מתגלה בפני הילד התמים עולם של מיניות על סטיותיה השונות. לתבשיל העשיר הזה מוסיף דנקנר תיאורים מלאי פרטים וטקסטורה של שנות החמישים בירושלים, מערכות יחסים מעניינות ושלל גילויים ותגליות מרעננות. אהבתי במיוחד את עצם העובדה שהספר מסופר דרך עיניו של ילד פיקח ומלא רגישות.

הסיפור שוטף, הקריאה רציפה, וכפי שכתיבתו של דנקנר תמיד התאפיינה, דבר לא נותר בערפל וכל המסופר מובן ובהיר, למרות אורכו של הספר. בניגוד לסופרים מתוחכמים יותר, כמו למשל עמוס עוז, שאוהבים להתפלפל בשפה ובתיאורים, דנקנר לא מתחכם גם בספר זה, ואני מברכת על כך.

פחות אהבתי: זה לא שאני לא קוראת ספרים ארוכים, אני כן, אבל הספר ארוך מדי לטעמי האישי. יותר מ-550 עמודים אולי מאפיינים את "מלחמה ושלום", אבל בספר הזה ובסיפור הזה התחלתי להתעייף סביב עמוד 350. הרגיש לי כאילו בנקודה הזו אפשר היה לעצור ולעבור הלאה, אבל התחלתי ולכן אסיים… עוד 200 עמודים.

שורה תחתונה: הספר מעניין, הסיפור טוב, הכתיבה תמה והעולם בהיר למרות עננים כבדים שמכסים את שמיהן של דמויותיו. עם זאת, זה לא ספר שמומלץ לקוראים שרוצים את זה קצר ופחות מומלץ לנהנים ממסרים מתומצתים. הוא דורש אנרגיה, אבל מי שיש לו סבלנות ימצא בו קסם ועניין, במיוחד על רקע העובדה שהסיפור מבוסס במציאות.

שלושה וחצי מתוך חמישה כוכבים של ציפייה לסיפור כזה, אבל קצר יותר, בסולם של טלי.

 

הרשמה לניוזלטר-ספרים של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות מעולם הספרים וכתיבתם, ביקורות ספרים, מדריכים ונגיעות של הומור על ספרים, סופרים, סופרי צללים ולקוחותיהם

רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך

הרשמה לניוזלטר כתיבה שיווקית של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות, מחקרים, מדריכים ונגיעות של הומור מעולם הכתיבה השיווקית והמדיה החברתית

כך הצליח אב לחמישה להפוך לרב-מכר כבר בספרו הראשון

לקראת צאת ספרו הראשון הוא חקר ומצא עשרה אנשים שנחשבו למומחים בתחום, חלקם יועצים שפרסמו ספרים בעצמם, והוא פיתח עשרים עצות יעילות שמיועדות לכל מי שנמצא במצבו. לפני חמש שנים הוא החליט שהגיע הזמן לכתוב את ספרו הראשון. היה זה סיפור על אב לחמישה ילדים שהוביל אותם ואת העסק שלו מאסון לצמיחה. באותו זמן הוא לא כתב אפילו מילה אחת על הנושא. כתיבת ספר נראתה לו כמו משימה גדולה מהחיים, וכמובן שהוא לא ידע מאיפה להתחיל. "איזה ספר זה צריך להיות?" שאל את עצמו, "ספר לעזרה עצמית? ספר זיכרונות? ספר על הורות? ספר מנהיגות? ספר עסקי? האם עלי לפרסם את עצמי? האם לנסות להשיג מו"ל? אולי יש אפשרויות אחרות?"

לאחרונה הוא השלים את המסע הארוך והמפרך בהצלחה שיווקית מרשימה. "מנהיג החבורה" הוא קרא לספר שהפיק ופרסם בעצמו ואפילו הגיע למספר 1 בין המהדורות החדשות של הספרים בקטגוריית "עזרה עצמית", של 'אמזון'. הנה כמה מהטכניקות בהן השתמש לאורך הדרך כדי לייצר ספר טוב שנמכר טוב.

התוכן הוא המלך

לפני שמחליטים לכתוב ספר כדאי לחשוב על מה יצא לקוראים מעצם קריאתו. על מנת לדעת דברים כאלה ספרו את הסיפור שלכם לחברים, למשפחה ופרסמו סיפורים מתוכו במדיה החברתית, כדי לבחון מה תהיה התגובה. הסופר שלנו, למשל, גידל חמישה ילדים בכוחות עצמו במשך 20 שנה. גירושיו שנמשכו חמש שנים הגיעו לבית המשפט העליון וכל זאת בזמן שניהל עסק עם 100 עובדים, והיה עליו להמציא את עצמו מחדש פעמיים כדי לשרוד. כשסיפר לאנשים את הסיפור שלו, שמע לעתים קרובות, "אתה צריך לכתוב על זה ספר". אם לא שמעת את זה, כדאי לשקול לשנות את הגישה, או אולי להבין שהספר שתכננת לכתוב אינו ראוי. העצה החשובה ביותר לפני שמגיעים לשאר, היא שעדיף לדעת זאת לפני שמתחילים.

מיתוג אישי

כדאי להתחיל ולבנות מותג אישי חזק וגלוי עוד לפני שמתחילים לכתוב את הספר. זה הולך להיות הנכס היקר ביותר שלך לזכייה בהערכת הקהל. המותג האישי יסייע לך למצוא את הקול שלך, יעזור למכור את הספר, לקבל ביקורות טובות ולזכות בתשומת הלב של העיתונות. הסופר שלנו התחיל לבנות מותג אישי חזק וראוי כשנה לפני שהתחיל לעבוד על הספר. כ-120 ימים לפני שחרורו לאוויר העולם הוא החל לחשוף בפני קהל היעד מידע על הספר שבדרך.

בלוגים

כתיבת בלוגים שרלוונטיים למותג האישי ולנושא הספר שלך היא הדרך הטובה ביותר למצוא את קולך הייחודי, להבין מה בדיוק ניסית להגיד לעולם, וכיצד המסר שלך מהדהד עם הקהל. מחשבות נראות שונה לחלוטין כשכותבים אותן בידיעה שאנשים יקראו אותן. לא סביר שהצלחה תגיע לפתחך אם לא כתבת כמה בלוגים בתור התחלה.

לחפש עזרה מקצועית

לקבל עזרה ממומחים לחיזוק המותג שלך, לחיזוק הקול שלך ולשיווק בכלל, זה רעיון לא רע בכלל. רק מאז שהחל לכתוב על אבהות חד-הורית לחמישה ילדים קטנים, על גירושין מרים, על נשים שחווה ועל התמודדות בעסקים, הבין הסופר שלנו כמה העזרה הזאת היתה חיונית. היה חשוב לו לא להישמע כמו אדם כועס או כמו גיבור על, ומומחי המיתוג שלו הכריעו בתהליך הזה. חישבו על אנשי המקצוע הללו כמו על אנשי סאונד בהופעת שירה, בה אתם מככבים בתור הזמרים. הדרך בה תישמעו ואיכות הסאונד חשובה לא פחות מהשיר.

סופרי צללים הם דבר אמיתי

אם, לאחר שכתבת 25 בלוגים, עדיין לא הרגשת שזה זה, תמיד אפשר לשכור סופר צללים מקצועי. אין בכך בושה. הם אפילו לא צריכים להופיע בתור שותפים לכתיבה אם מסכימים על כך מראש. הרי המילה "צללים" מופיעה בכינוי המקצועי בדיוק מהסיבה הזו – הם כותבים את הספר עבורך ו-ב-ש-מ-ך.

סוכנים ומוציאים לאור

לפני שבכלל כתב את הספר, הסופר שלנו הכין ביוגרפיה אישית מקוצרת, תוכנית שיווק, תוכן עניינים, וסיכום של כל פרק ופרק לדוגמה. הוא הגיש את כל העבודה הזו לתריסר סוכנים, וסוכן אחד החליט לאמץ אותו. הוא היה נפעם שזה הצליח לו. הסוכן הגיש את הספר לרבים מבתי ההוצאה הגדולים והקטנים, קיבל דחייה אחר דחייה, כולן עם תגובה דומה: "יש לך יופי של מותג אישי אבל הספר שלך לא מתאים לנו". בסופו של דבר, בהוצאה לאור קטנטנה, החליטו לאמץ את הספר ואחרי שישה חודשים של עבודה משותפת הודיעו שהספר לא מתאים להם, מ"טעמים משפטיים", וביטלו את החוזה. הפעם הוא היה פחות נפעם.

פרסום עצמי להצלחה

פרסום עצמי הוא הדרך הטובה ביותר עבור רוב מחברי הספרים בפעם הראשונה. כיום יש הרבה פלטפורמות מתאימות לפרסום עצמי, רק צריך לחקור ולהכיר אותן. הסופר שלנו פרסם את המהדורה הראשונה שלו בפלטפורמה שנקראת Bookbaby, אבל אחרי שלמד שזה לא מביא לו את התועלת הרצויה פרסם את המהדורה השנייה באמזון Createspace בכריכה רכה ובקינדל פרסום ישיר שיווק את גרסתו האלקטרונית (Ebook). היו לו חוויות טובות למדי עם כולם. Bookbaby נמצאה כפלטפורמה יקרה יותר לשימוש, אבל לפחות היא עושה את רוב העבודה בשבילך. Createspace נמצאה כפחות יקרה להדפסת ספרים. הם נותנים לך את כל השליטה על הספר שלך כולל את היכולת לעדכן במהירות את הספר ואת התמחור שלו. הסופר הירוק שלנו גילה שהחלק הטוב ביותר של פרסום עצמי הוא לשמור לעצמו יותר מכספי המכירות, ביחס לפרסום דרך מו"ל, ומאותו הרגע, רוב קידום הספר שלו נעשה במו ידיו במילא, אז למה אפילו לנסות ולהטריד את המו"לים המסורתיים?

לקדם, לקדם, לקדם

זה השלב בו שימוש במותג האישי החזק שבנית יבוא לביטוי משמעותי. ברגע שידעת מתי הספר שלך יתפרסם, צריך להתחיל להשתמש בכל הערוצים החברתיים שעומדים לרשותך כדי להוציא את החדשות החוצה. מיילים, וידאו חי ואפילו הופעות בפודקאסטים רלוונטיים כדי, פשוט, לומר לכולם שהספר שלך תכף יוצא. רעיון טוב נוסף הוא להגיע לחנויות ספרים מקומיות ולתכנן אירוע חתימות על הספר במועד שחרורו. כדאי גם לחפש מקומות ציבוריים רלוונטיים לנושא הספר ולראות אם יאפשרו לך לדבר עם הקהל על הספר ועל תוכנו.

כדאי להיות נחושים כי סביר להניח ששבועות רבים, ואולי אפילו חודשים יחלפו עד שהספר יגיע לאנשהו, וחשוב לדעת שזו משימה קשה לפחות כמו כתיבת הספר עצמו.

ביקורות הספרים של אמזון

ידוע כי יותר ביקורות ב'אמזון' שוות לשיפור אלגוריתם הקידום ולכן ליותר מכירות. יש האומרים שמספר הקסם הוא 50 ביקורות ויש האומרים שצריך להגיע ל-100. אם קדמת את הספר שלך היטב לפני שהגיע לאמזון, ככל הנראה יופיעו באמתחתך כמה ביקורות אורגניות, כלומר הקוראים יכתבו ביקורות משלהם בלי כל קידום 'אמזוני'. עם זאת, מי שירצה להגיע אל יעד ה- 50 או 100, יצטרך ממש לבקש ביקורות, בזו אחר זו, שוב ושוב. לשם כך מומלץ להשתמש במותג האישי שבנית כדי לבקש מאנשים פרטיים לקנות את הספר ולהעביר עליו ביקורת.

כך הצליח אב לחמישה להפוך לרב-מכר כבר בספרו הראשון

הסופר שלנו עשה בדיוק את זה. הוא בילה כל יום בניסיון להגיע אל מישהו שחשב שיוכל ליהנות מהספר. בגלל שכבר היתה לו כמות עוקבים נאה ברשת החברתית, הצליח להוסיף בממוצע שלוש ביקורות בכול יום, כבר בחודש הראשון לשחרור הספר. זה תהליך שלא נגמר וצריך להמשיך בו לאורך כל חייו של הספר, אם רוצים שמכירותיו תמשכנה.

תרימו מסיבה

הסופר שלנו ממליץ לתכנן מסיבת השקה לספר, עם יציאתו לאור. זו דרך נהדרת ליצור עניין בספר, אולי אפילו לקבל תשומת לב עיתונאית כלשהי, ולחבר את הקהל אליך ואל הספר שלך באופן בלתי אמצעי. מסיבת השקה שכזו היא השקעה כספית משתלמת כי היא מושקעת בקידום, לכל דבר ועניין. יתרה מזאת, אם יצרת מספיק עניין בספר שלך, יתכן שימצא למסיבת ההשקה ספונסר.

במסיבת הספר של הסופר שלנו השתתפו מעל 75 אנשים, הוא חילק בה 100 ספרים, ושבועות אחר כך משתתפיה המשיכו ליצור איתו קשר בנוגע למסיבה ולספר. המסיבה הזו גם יצרה עבורו קשרים אישיים עם כמה מהנוכחים, וסיפקה לו הזדמנות נוחה לבקש מהם באופן אישי להעביר ביקורות טובות על הספר ב'אמזון' ובמקומות אחרים. אחרי הכל, הרי הוא קרע את התחת כדי להגיע למקום הזה, והמסיבה היתה מעין פרס ראוי עבור המאמצים שלו.

אחרי כל הנאמר לעיל, קל לראות שכתיבת ספר והפיכתו לרב-מכר היא לא משימה קלה. זו משימה כבדה שדורשת חשיבה יצירתית, כישורי כתיבה מעולים, בניית מותג אישי ועבודה קשה, אבל זו משימה בהחלט אפשרית. כל אחד ואחת שבאמת רוצים את זה, יכולים לעשות את זה בעצמם, רק לפני כן צריכים לשאול את עצמם שאלה אחת חשובה: "עד כמה אני רוצה את זה?!"

רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך

הרשמה לניוזלטר-ספרים של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות מעולם הספרים וכתיבתם, ביקורות ספרים, מדריכים ונגיעות של הומור על ספרים, סופרים, סופרי צללים ולקוחותיהם

הרשמה לניוזלטר כתיבה שיווקית של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות, מחקרים, מדריכים ונגיעות של הומור מעולם הכתיבה השיווקית והמדיה החברתית

תיקון מכתב ה"התנצלות" של מרק צוקרברג

מרק צוקרברג לא שולט בפייסבוק בגלל יכולת הכתיבה שלו, ויכולת הכתיבה שלו לא הביאה אותו למעמדו הרם. לאחר שפרסם לאחרונה מכתב "התנצלות" שמופנה (כביכול) למיליארדי המשתמשים ברשת החברתית הגדולה בעולם, פייסבוק, התגלה שהוא (או מי שבאמת כתב את זה) לא מתנסח משהו… המכתב של מרק צוקרברג, שפורסם גם בעיתונים, הפך להזדמנות יוצאת דופן ללמוד משהו על כתיבה שיווקית.

נפצח במכתב המקורי:

הנה פרשנות קצרה של המכתב.

הכותרת היא על הפנים:

 “We have a responsibility to protect your information. If we can’t, we don’t deserve it”. "יש לנו אחריות להגן על המידע שלך. אם לא נצליח, אנחנו לא ראויים לזה" כתב צוקרברג.

המשפט הראשון מעורר תגובת קורא קלאסית מסוג: "כן. ו…?". המשפט השני מעורר את: "מממה?" – "אם לא נצליח מה?? אנחנו לא ראויים ל..מה?". אם נעקוב אחרי התחביר של הכותרת ונתעמק רגע, נגלה שהוא רצה לומר: "אם אנחנו לא נצליח (להגן על המידע שלך) אנחנו לא ראויים לזה (לקבל את המידע שלך)".

אבל בבניית כותרת מבלבלת שכזו הוא איבד את הקוראים ואת הרגש שיכול היה להשיג בכותרת בהירה, והכל בגלל ששני המשפטים שמרכיבים את הכותרת אינם משלימים אחד את השני כמו שצריך ובעיקר אינם ברורים.

כדי להגיע לרזולוציות גבוהות יותר אנתח אפילו את המילה האחרונה בכותרת: “it” ובעברית "זה". סגירת כותרת עם "זה" היא דרך חלשה לסיים משפט – אפס רגש (אם כי אולי זה העניין אצל צוקרברג).

אם נבחן את הכותרת בכללותה, היא נשמעת פחות כמו התנצלות ויותר כמו טיעון מסוג "קורה. שטויות. אנחנו לא באמת אשמים". התנצלות אמיתית מתחילה עם הטיעון הקלאסי "אני מצטער" או "סליחה".

גרסה מוצלחת יותר של כותרת, שנושאת את אותה משמעות, יכולה להיות: "אני מצטער שלא טפלנו טוב יותר במידע שלך", או אפילו כותרת כזו: "אני מצטער שלא הגנו על הפרטיות שלך".

גם גוף המכתב לוקה בחסר:

המשפט הראשון הוא מקרה קלאסי של מסר מעורפל. “You may have heard about a quiz app built by a university researcher that leaked Facebook data of millions of people in 2014”.

ובתרגום חופשי: "ייתכן ששמעת על אפליקציית חידון שנבנתה על ידי חוקר באוניברסיטה שהדליפה את נתוני פייסבוק של מיליוני אנשים בשנת 2014".

זו פתיחה משעממת, ארוכה מדי ונטולת תוכן רגשי. זה משפט שמבקש מהקוראים לנתח, לא להגיב. האשמה של פייסבוק מופנית מיד ובלי להסס בכלל אל "חוקר באוניברסיטה" ללא שם.

הרבה יותר טוב היה אם פתח את המכתב במילים הבאות: "שמי הוא מארק צוקרברג. אני מנהל את פייסבוק. פישלתי ואני באמת מצטער". חוץ מזה… איך להגיד את זה… 2014 הסתיימה לפני מלא שנים, אז מה זה רלוונטי עכשיו?

הוא ממשיך עם המשפט הבא: “This was a breach of trust, and I’m sorry we didn’t do more at the time” ובעברית: "זו היתה הפרת אמון ואני מצטער שלא עשינו יותר בזמנו". גם באנגלית ואפילו בעברית המושג "הפרת אמון" הוא מושג של עורכי דיון יותר מאשר של אנשים מן השורה – והוא פונה אליהם. נסו לדמיין ילד אומר להוריו: "כן, פרסמתי את מספרי תעודות הזהות וכרטיסי האשראי שלכם בכל השכונה, זו היתה הפרת אמון ואני מצטער על כך". לא עובד. כשאני קורא את זה אני חושד שעורך דין אכן כתב את זה, לא מרק צוקרברג.

בנוסף, המילה "סליחה", שהיתה אמורה להופיע כבר בכותרת או לפחות בשורה הראשונה (בכל זאת מכתב התנצלות) נקברת באמצע הפסקה הארוכה ביותר של המכתב. קל להחמיץ אותה.

We’re now taking steps to make sure this doesn’t happen again”". "אנחנו נוקטים עכשיו צעדים כדי לוודא שזה לא יקרה שוב" הוא מוסיף מיד אחרי משפט ה"סליחה" ולא עושה את זה במקרה – בדיוק כך מסתירים "סליחה" בתוך פסקה.

“We’ve already stopped apps like this from getting so much information. Now we’re limiting the data apps get when you sign in using Facebook” – "כבר עצרנו אפליקציות מסוג אלה מפני קבלת מידע כה רב. עכשיו אנחנו מגבילים את הנתונים שהאפליקציות מקבלות עליך בפייסבוק". שוב אפליקציות… גם במשפט הבא הוא ממשיך ומזכיר את האפליקציות ונותן תחושה שבהן נעוצה האשמה.

אולי מספיק עם האצבע המאשימה שמופנית ליישומים ולאפליקציות? זו לא היתה אפליקציה שהעבירה את הנתונים שלי לכל מי ששילם כדי לקבל אותם, אלו היו אנשים. יתכן אפילו שכמה מהם היו מנהלי פייסבוק. דרך ההתבטאות הזו היא ניסיון נוסף לעמעמם את האשמה.

הוא סוגר את מכתב ה"התנצלות" כך: “Thank you for believing in this community. I promise to do better for you”  – "תודה לכם על האמונה בקהילה הזאת. אני מבטיח לעשות טוב יותר (להשתפר) בשבילכם".

זו סגירה בהנחה מתיימרת. לא אני ולא שאר המשתמשים "מאמינים" בקהילה של פייסבוק. אנחנו משתמשים בפייסבוק, כל אחת ואחד לצרכיו הוא, אבל בטח לא מתוך "אמונה בקהילה". לעומת זאת, אני כן מאמין שאנשים משתמשים בפייסבוק… הרבה אנשים. הרי 2.2 מיליארד משתמשים בפייסבוק בכל חודש, על פי נתונים שפרסם פייסבוק, וכולם ויתרו מזמן על הפרטיות שלהם. אבל פייסבוק היא בקושי קהילה. זו אפליקציה. ולא עוד אפליקציה אלא אפליקציה שדולפת כמו ברז מקולקל.

זה לא מכתב ההתנצלות הראשון של חברה גדולה שהפך למכבסת מילים. למעשה זה לא מכתב התנצלות, זו יציאה ידי חובה של מרק צוקרברג לעצמו ולחברה שלו. טקסטים כאלה אנחנו קוראים ושומעים מדי יום בתגובות של חברות שמנוסחות על ידי עורכי דינם ויועצי האסטרטגיות שלהם. אם מרק צוקרברג היה באמת כותב את המכתב ואם באמת היה כותב מכתב התנצלות, הוא היה נראה ונשמע אחרת לגמרי.

ומצד שני אולי זו בדיוק היתה המטרה – להסתתר מאחורי מילים? אם כן, הוא עשה זאת בהצלחה, אבל צוקי… אל תקרא לזה מכתב התנצלות. טוב?

עם זאת זו היתה הזדמנות ללמוד משהו על כתיבה שיווקית שמטרתה להשיג מטרות שכנוע, או מטרות הסתתרות. ונדמה לי שההזדמנות הזו נוצלה.

הרשמה לניוזלטר כתיבה שיווקית של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות, מחקרים, מדריכים ונגיעות של הומור מעולם הכתיבה השיווקית והמדיה החברתית

הרשמה לניוזלטר-ספרים של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות מעולם הספרים וכתיבתם, ביקורות ספרים, מדריכים ונגיעות של הומור על ספרים, סופרים, סופרי צללים ולקוחותיהם

רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך