רוב הסיכויים שלא תְּסַיְּמוּ גם את קריאת המאמר הזה

את הפוסט הזה אכתוב קצר ככל שאוכל, כי במילא לא תישארו פה מספיק זמן כדי לקרוא את הכל. למעשה ממש ברגעים אלה "הצלחתי" לאבד חלק גדול מכם, קוראים יקרים. לא כי רציתי, אני דווקא 'כותב טוב', רק שעל פי מחקרים על כל 161 אנשים שנחתו בדף הזה, כ -61, שהם 38 אחוז – כבר נעלמו… קוראים לזה Bounce rate בעגת האינטרנט, ובעגת הקודש קוראים לזה "נטישה". הם קיפצו להם למקום אחר והלכו ללא שוב.

המצב רק הולך ומחמיר. בשלב זה של הפוסט נותרו רק 100 גולשים. מספר עגול ונחמד. אבל לא לזמן רב! על פי אותם מחקרים אנחנו נמצאים בנקודה בדף שבו צריך לגלול מטה כדי לראות יותר מהפוסט, כך שמתוך ה – 100 שלא קפצו לאבדון והשאירו אותי פה לבדי עם המילים, חמישה לא יגללו בכלל. ביי!

טוב, לא נורא, ברוך שפטרנו. קצת יותר אינטימי פה עכשיו. נותרנו רק 95 עכשיו. קהילה קטנה יותר, אינטימית שמאופיינת רק באנשים שרוצים להיות כאן באמת. זו הזדמנות נהדרת לומר לכם "תודה על הקריאה חברים". כבר התחלתי לדאוג ליכולת הקשב שלכם, אפילו לאינטליג … חכו שנייה, לאן אתם הולכים? אפילו לא קראתם את כל מה שיש לי להגיד… עכשיו גם אתם עוזבים? חייבים להשאיר תגובה דווקא עכשיו? בחייכם! לא הגיוני שכבר יש לכם מה לומר על המעט שכתבתי עד עכשיו… אפילו לא הגעתי לגרף שיפתח לכם את העיניים.

אולי באמת עדיף שאזדרז, כי הולך ומתרוקן פה בקצב מפחיד. אז הנה לב הפוסט: רק מספר קטן של גולשים קוראים את כל מה שנכתב בפוסט או במאמר באינטרנט. אולי אלה לא חדשות מסעירות עבורך, אני למשל כבר חשדתי בזה זמן רב, אבל עכשיו, לאחר שפורסם המחקר הזה, יש לי הוכחה. הכירו את ג'וש שוורץ, מנתח נתונים במשרד Chartbeat, שחקר את הדרך בה אנשים קוראים (אם בכלל) מאמרים ברשת.

הנתונים של שוורץ מראים כי גולשים לא יכולים להישאר ממוקדים. ככל שאני מקליד יותר מהפוסט הזה כך יותר מכם "נרדמים". וזה לא רק אני, וזה לא רק באתר הזה. זה קורה בכל מקום באינטרנט. כשאנשים מגיעים אל סיפור, פוסט ארוך או מאמר מפורט, הם לעתים רחוקות מאוד קוראים כל הדרך עד תחתית הדף. לעזאזל, רוב האנשים אפילו לא מגיעים לאמצע הפוסט, במיוחד כשהכתיבה משעממת או משמימה. אבל כשהכתיבה טובה? כששמים דגש על העיקר? כשהופכים כל טקסט בנאלי לפנומנאלי? הנתונים הללו משתפרים בהתאם!

Ferrari Mondial T LHD Rolling Chassis

£1,000.00 (1 Bid)
End Date: Monday Oct-1-2018 13:18:28 BST
Bid now | Add to watch list

אז הנה אנחנו נמצאים במרחק של כמה מילים מתחילתו של הפוסט הזה. על פי הנתונים של שוורץ, על כל 100 קוראים שלא נעלמו כבר בחלק העליון נותרו רק 50 שעדיין איתנו. חצי!

הסתכלו רגע על הגרף הבא שנוצר על ידי שוורץ. הוא מראה מתי אנשים הפסיקו לגלול את המאמרים שחקר. הגרף הזה מראה ש – 5 אחוז מהקוראים כמעט ולא גללו אל תוך המאמר. וקחו בחשבון שהגרף הזה כולל רק את האנשים שבכלל ניסו להתעסק עם הדף ולא כולל את הגולשים הרבים שעזבו כבר בהתחלה. אם תשימו לב, לקראת סופו של הגרף ישנה "קפיצה" או "ספייק" חריג, שמקורו בדפים שמכילים תמונות וסרטי וידאו, בהם, כמה לא מפתיע, אנשים גללו את כל הדף עד סופו.

הנתונים האלה מצביעים על התנהגות רשת אופיינית בה גולשים גוללים דפים בערך עד חציים. מה באמת אפשר להבין ממאמר אם קוראים אותו עד החצי? ממש לא הרבה. קחו למשל את המאמרון הזה שפורסם לאחרונה ושמספר על סימני האזהרה לכך שמישהו עומד לטבוע. אם קוראים אותו עד האמצע מגיעים פחות או יותר לשני סימני האזהרה הראשונים ומחמיצים את העובדה שאנשים טובעים לא מנופפים לעזרה, כי הם לא יכולים לשלוט בתנועות הגפיים שלהם בעת מצוקה… כמובן שלא מגיעים לשם… כי אנחנו דור שלם של הפרעת קשב וריכוז שחייב לראות וידיאו או תמונת עירום כדי להתעניין וגם אז פתאום הסלולרי מצלצל…

יודעים מה תקבלו ברוב המאמרים ברשת אם אף פעם לא תגללו? קדחת. הרי ביחס ישיר לגודל התמונה בחלק העליון של הדף, או הגובה של חלון הדפדפן שלכם, תקבלו לכל היותר את המשפט הראשון או השני. יש סיכוי טוב שלא תראו את המאמר בכלל. ובכל זאת אנשים עוזבים מאמרים אפילו בלי להתחיל לקרוא אותם. מה לא בסדר איתם? למה בכלל הם נכנסים לדף?

והנה הגעת די עמוק אל תוך הפוסט הזה. כל הכבוד לך. הצחקתי אותי, את מי אני משלה? רוב הסיכויים שרק אמא שלי עדיין קוראת את זה (תודה אמא!), אבל לאלו מכם שעדיין כאן אני רוצה לתרום פרט מידע חשוב נוסף, שנוגע ביחס בין עומק הגלילה לסיכוי שגולשים ישתפו את התוכן. החוקר שוורץ טוען בוודאות שאנשים משתפים מאמרים ופוסטים הרבה לפני שהם קראו את הכל, אם אי פעם יקראו את הכל. זו הכותרת והנושא שעושים את העניין.

הסתכלו בעצמכם על הגרף הבא שמתאר את היחס בין שיתוף מאמרים ומידע בטוויטר למידת הגלילה בתוך המאמר. שימו לב שרוב השיתופים נעשים בטווח שבין תחילת המאמר לאמצעו, כך שלא נותר לי אלא לחזור ולהדגיש את מה שכבר אמרתי – זו הכותרת והנושא שיוצרים בגולשים את העניין, וככל שהתוכן ארוך ומורכב יותר, גדל הסיכוי שהדף יתרוקן מגולשים.

ככותב כל הנתונים הללו אמורים להרגיז אותי, נכון? הרי אני משקיע הרבה זמן ואנרגיה בכתיבת הסיפורים והמחקרים האלה. אני אפילו מאוד זהיר בכל הנוגע לדברים שאכתוב לקראת סוף הפוסט. ממש כמו עכשיו, כשאני תוהה מהו הדבר הבא שאני צריך לומר או להראות כדי לשמור על עניין, והאם בכלל צריך להניח פה עוד שני גרפים מעניינים של מר שוורץ, או שאולי צריך לדלג עליהם כי הם יגרמו למעטים שנותרו כאן לעזוב את הדף?

רק שהאמת אף פעם לא מרגיזה אם היא פוקחת עיניים.

והאמת הזו מצביעה על עובדות פשוטות – אם אתם לא יודעים לכתוב את הטקסטים השיווקיים שלכם בצורה מעניינת, כתבו קצר. ואם בכל התכוונתם לכתוב ארוך דברו עם מי שיודע איך. ועוד דבר חשוב – תדאגו לכותרת מזמינה ולפתיחה מוחצת, כי רוב האנשים לא יטרחו לגלול את הטקסטים שלכם מעבר לשם.

תשאלו את שוורץ. הוא אומר שבדף אינטרנט טיפוסי רק רבע מהגולשים שנכנסו אליו יגיעו לאמצעו, ואנחנו הרבה מעבר לזה עכשיו. כמו כל כותב שיווקי באינטרנט, אני רוצה שהמאמרים והפוסטים שלי יגיעו לעיניים רבות, מה שאומר שאני רוצה שתשתפו את היצירה הזאת עם כל מי שאתם מכירים… רק שאם היה לך רצון לעשות זאת היית עושה את זה עד עכשיו. תאכלס, אם רצית, היית עושה את זה מיד אחרי שקראת את הכותרת או ראית את התמונה בראש הפוסט. במילא שום דבר שאני אומר בשלב הזה כבר לא ישנה.

יודעים מה? לעזאזל, למה לא בעצם? הנה עוד גרף אחד, שלאחריו אני מבטיח לסכם את הפוסט עבור קומץ האנשים שעדיין קוראים אותו. מפת החום הבאה מראה היכן קוראים מבלים את רוב זמנם בדפים שנחקרו – רמז – די בתחילת המאמר, קצת אחרי הגלילה הראשונה, כשהתוכן רק מתחיל "לצבור תאוצה", וגם זה נתון מחמיא ולא מציאותי בדפים רגילים, שכן הדפים שנחקרו עוצבו כך שיש תמונה גדולה כבר בהתחלה וחייבים לגלול כדי להציץ בשאר התוכן…

 לא אני אלא שוורץ אמר, ואני מצטט: "אנו רואים בדרך כלל כי תוכן באיכות גבוהה יותר גורם לאנשים לגלול יותר מהממוצע". וכששוורץ אומר כן, אנחנו אומרים אמן.

בכנות? ואני מרגיש די נוח להגיד מה שאני רוצה כאן כי אפילו אמא שלי לא מגיעה לשלב הזה של המאמר (ביי אמא!) אני תוהה אם החוק הזה חל על יותר תכנים מאשר רק באינטרנט. נדמה לי שכן. בעידן של סרטים שמוזרמים לסלון הבית מתי שרק רוצים, תוכניות VOD בטלוויזיה ואינספור ערוצי מדיה, קל מתמיד לזפזפ, לדלג קדימה ואחורה, לעבור למשהו אחר. בשנה האחרונה אשתי ואני הפסקנו לצפות בלפחות שישה סרטים פחות או יותר באמצע. ישנם ספרים שלמים שמעולם לא המשכתי לקרוא מעבר לפרק השני. ישנם פוסטים ארוכים בפייסבוק שעניינו אותי מספיק כדי לקרוא את תחילתם וסופם כדי לעמוד על קנקנם במהירות, ויש המון מאמרים בעיתונים ובמגזינים בהם אני קורא רק את הכותרת ואת הבוקסות המוגדלות של הטקסט.

אולי זו פשוט התרבות שלנו כולה: אנחנו חיים בעידן של רפרוף. אנחנו רוצים לסיים את כל מה שהתחלנו אבל למי יש זמן? אני עסוק, אתם עסוקים, תמיד יש משהו אחר לקרוא, לצפות, לשחק, לאכול. יש יותר גירויים מסבלנות ופחות סבלנות ככל שיש לנו יותר ניסיון.

ואם הגעת עד הלום מגיע לך לפחות סיכום קצר, הלא הוא עיקר העיקרים של הפוסט הזה: אם אין לך מושג איך לכתוב את התוכן השיווקי שלך באופן ראוי ומעניין, יש לעשות זאת קצר. ואם בכל זאת התכוונת לכתוב ארוך כדאי לדבר עם מי שיודע איך. ועוד דבר חשוב – כותרת מזמינה ופתיחה מוחצת הן קריטיות, כי רוב האנשים לא יטרחו לגלול את הטקסטים שלך.

אוקיי, זה המקום שבו הייתי אמור לנסח איזה סוף חכם. אבל מי יראה אותו? אז פשוט נלך על זה:

הרשמה לניוזלטר כתיבה שיווקית של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות, מחקרים, מדריכים ונגיעות של הומור מעולם הכתיבה השיווקית והמדיה החברתית

הרשמה לניוזלטר-ספרים של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות מעולם הספרים וכתיבתם, ביקורות ספרים, מדריכים ונגיעות של הומור על ספרים, סופרים, סופרי צללים ולקוחותיהם

רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך