כך כותבים גם כשלא בא

כך כותבים גם כשלא בא

אין כותבים שלא מכירים את זה – יש ימים שפשוט לא בא לך לכתוב. ההשראה שלך יצאה לחופשה ארוכה בחו"ל והרגשתך היא לא משהו, כאילו אין לך שום דבר חשוב לומר לעולם, אפילו לא לדף הריק שמונח לפניך. נדמה לך שקריירת הכתיבה שלך על גחלים לוהטות, ושהיא תיכף תישרף, והתסכול אוכל אותך כי יש לך כל כך הרבה דברים אחרים לעשות, דברים שקשורים להכל חוץ מכתיבה: העבודה שלך, הילדים שלך, החיים שלך, הצרות שלך…

יש אנשים שאומרים לעצמם "שטויות, נעבור את זה", אבל בפועל הימים חולפים, השבועות נאספים, אפילו החודשים עפים ולא הצלחת להקליד אפילו מילה אחת. איך יוצאים מזה? איך נותנים למוטיבציה פוש חשוב קדימה כשנדמה שהיא כבר לא שם?

מזלך שצברתי ניסיון אדיר בכתיבה ושנפלת על הפוסט הזה. לאורך השנים למדתי כמה טיפים, טריקים ודרכי חשיבה שאני משתמש בהם כשאני מרגיש בדיוק ככה. למעשה אני משתמש בהם ממש עכשיו, כי לא ממש בא לי לכתוב את הפוסט הזה… כמה טוב שאני יודע ליישם את מה שבכוונתי ללמד אותך על יציאה ממשבר הכתיבה.

לתפוס בעלות על מצבים בחיים

ישנם לא מעט ספרי השראה לחיים ולעסקים שכותבים בוגרי מלחמות, הלא הם אותם ברי מזל ששרדו את התופת. מה הפלא, אלה אנשים שראו את כל מה שיש לחיים להציע בפרק זמן קצר יחסית. הם חוו מוות, הם חוו שכול, הם חוו ניסים, הם חוו פציעות איומות, הם התמודדו עם משברים עמוקים ונדרשו להמשיך ולעמוד איתנים במשימותיהם הקשות, לעיתים תוך נשיכת שפתיים זבות דם. בוגרי המלחמות מכירים את עקרונות החיים כמו מעטים אחרים, והוורבליים שביניהם יודעים לשתף עם אחרים את שיעוריהם החשובים.

אחד מהם הוא לוחם מארינס אמריקאי בשם ג'וקו ווילינק (Jocko Willink), שכתב ספר על ניסיונו במלחמה בעיראק ובו הוא מספר על עקרונות המנהיגות שלמד במצבים של חיים או מוות. כמפקד הוא היה אחראי על חייהם של אחרים. אם הם נהרגו במהלך המשמרת שלו בגלל טעות שהוא עשה, וחלקם נהרגו, הוא היה צריך להפנים את זה, לגלות אחריות ולתפוס בעלות על עובדות שכאלה, לא לברוח מהן.

במהלך אחד מהראיונות שנתן שאלו אותו איך נותרה לו מוטיבציה לקיים קריירה מלאה ביצירתיות אחרי כל מה שהוא עבר. תשובתו היתה שלתפוס בעלות על סיטואציות בחיים היא פעולה רוחנית שלא משתנה בין אם זה במהלך קרב עקוב מדם או בשגרת החיים המונוטונית. "הספר לא יכתוב את עצמו" הוא ענה, "גם מברשת הצבע לא תרים את עצמה ותלטף את הבד. אתה הוא זה שצריך לעשות את העבודה גם כשקשה". כשנשאל מנין הכוחות ששאב לכתיבת הספר שלו ענה שגם אם אתה מצליח לכתוב רק 50 מילים מתוך 1,000 שהקצבת לעצמך, יש לך 50 יותר ממה שהיה לך לפני שהתחלת לכתוב, ושאלו 50 מילים שיכולות לשמש בסיס לכתיבת הרבה יותר מילים בהמשך.

מאוד אהבתי את התשובה הזו כי אני יודע בדיוק על מה הוא מדבר. הפסקתי לספור כמה פעמים כתבתי 1,000 מילים מחורבנות רק כדי למצוא בתוכן 50 או 100 מילים נהדרות. זה שווה את זה. ישנם סופרים שאומרים שעליך לכתוב מיליון מילים רעות לפני שתוכל לשקול בכלל לפרסם את הטקסטים שלך. כי ברגע שמבינים שכתיבת מיליון מילים מחורבנות הוא חלק בלתי נמנע מתהליך הכתיבה, אפשר לכתוב יותר ובביטחון גדול יותר.

כלל זה חשוב במיוחד כאשר רק מתחילים לכתוב. אין דרך להדגיש את המשפט הבא יותר ממה שאני הולך לעשות, אז נא להתרכז: אנשים שרק מתחילים לכתוב אמורים לכתוב רע. ממש רע. בדיוק כמו שילד לא מתחיל ללכת בלי ליפול.

כתיבה מתחילה ב"מה", לא ב"למה"

ישנם אנשים שמדברים על להתחיל משימות בחיים עם תשובה לשאלה "למה". למה עושים את מה שעושים. אבל כשמדובר בכתיבה תשובה לשאלה "מה" היא משמעותית יותר מ"למה". עליך לדעת "מה" יהיה נושא הכתיבה שלך, "מה" לכתוב כדי למשוך תשומת לב, ו"מה" היא ההרגשה שהקוראים אמורים לחוש כשהם קוראים אותך.

אם חיפשת עד עכשיו תהליך מפורט שבו אפשר להשתמש כדי שסוף-סוף יופיעו מילים על הדף שלך, הנה כמה שלבים שלמדתי על בשרי.

לדבר אל מישהו מוחשי

ישנם כותבים שיותר קל להם לכתוב כשהם יודעים אל מי הם כותבים. זה עוזר להם לקבל פוקוס. אם חיפשת כיוון לרעיון הכתיבה שלך, יצירת סוג של אווטר (דמות מייצגת), או כתיבה שמכוונת לאדם מוחשי נותנת כיוון ופוקוס חשובים להמשך הכתיבה. זה יכול להיות כל אדם שחשוב לך, ולא סתם חשוב לך, חשוב שיאהב את הכתיבה שלך, את הסיפור שלך, את המסר שלך.

אם זה לא אדם שמוכר לך, כדאי להיות מאוד ספציפיים כשמדמיינים את הדמות הזו. הנה דוגמה:

יניב הוא מנהל שיווק בן 31 בארגון ללא מטרות רווח. הוא נהנה מעבודתו, אבל הוא מרגיש שמשהו חסר לו. הוא רוצה לכתוב. במשך שנה הוא למד ספרות באוניברסיטה, אבל החליף כיוון אקדמי כי החליט ללמוד תחום שיביא לו פרנסה. באותם ימים בהם יניב למד, כתיבה לשם פרנסה לא נראתה כמו אפשרות ריאלית, אבל כיום, עם המפץ הגדול של הבלוגים וההוצאות העצמיות לאור, הוא סקרן הרבה יותר ושוקל לעסוק בכך. הבעיה העיקרית שלו היא חוסר זמן. הרי יש לו אישה, שני ילדים ודג זהב, והוא מרגיש אחריות כלפי משפחתו. הוא תוהה, אפילו חושש, שמא עיסוק בכתיבה יעמיד את משפחתו בסכנה. במקום להיכנס לכתיבה בכל הכוח, הוא מחליט להתחיל לאט, אולי לכתוב פוסט בבלוג משלו פעם בשבוע, ולו רק כדי לקבל קצת ניסיון.

אחרי שיצרת לעצמך דמות שכזו, הרבה יותר נוח לכתוב ישירות אליה. בעולם הקופירייטינג יש אמרה שמדייקת את המסר הזה: "אם כתבת אל כולם – לא כתבת אל אף אחד. אם כתבת אל אחד – כתבת אל כולם". זו בדיוק המטרה של "לדבר או לכתוב אל מישהו מוחשי".

כתיבה מכוונת מטרה

אנשים אוהבים תוצאות ואוהבים רווחים. ברגע שהתמקדת בקורא שלך, כדאי לחשוב על התוצאה ועל הרווח שלו מקריאת הטקסט שלך. אם נשתמש ביניב לעיל כדוגמה, נשאל מהן התוצאות החיוביות האפשריות לו מקריאת הפוסט הספציפי הזה:

יכול להיות שבזכותו היא יכתוב את 1000 המילים הראשונות בבלוג שלו. יכול להיות שהוא יכתוב יותר בקלות. יכול להיות אפילו שזה יעודד אותו לכתוב שבעה ימים ברצף. ברגע שיש לך כמה תוצאות אפשריות כאלה בראשך, אפשר לכתוב פוסט שיוביל לתוצאות שכאלה.

רק לשם הדוגמה, אפשר להפוך את התוצאות הללו לאחת מהכותרות הבאות: "המדריך האולטימטיבי לכתיבת הפוסט הראשון שלך", "חמישה צעדים פשוטים לכתיבה", "כתיבה במהירות האור – כך כותבים שבוע ברציפות".

למה צריך לעבור את כל שלבי הטרחנות הללו? כי עכשיו, כשיש כותרת, יש לך רעיון טוב על מה לכתוב. אבל, אם עדיין הכתיבה מרגישה לך תקועה, אפשר לנסות גם את הצעד הבא:

יצירת תכנית אב

לפעמים אני משתמש בטכניקה כזו לכתיבת הספרים שלי, אבל היא יכולה להיות טובה גם לכתיבת מאמרים או בלוגים.

תוכנית אב לכתיבה פועלת כך – לוקחים את הרעיון המרכזי לכתיבה, או אפילו כותרת לכתיבה, וכותבים את אחד מהם על דף או במחשב. לאחר מכן מוסיפים לרעיון המרכזי תת קבוצות קטנות יותר, שמורכבות מרעיונות שתומכים ברעיון הראשי או בכותרת. אם ניקח את דוגמת הכותרת "כתיבה במהירות האור – כך כותבים שבוע ברציפות", אפשר להציף רעיונות משנה כגון: "מהו הלך הרוח הנכון לכתיבה", "לכתוב כל יום בזמן מוגדר מראש", "למחוק מילים מיותרות מהטקסט שלך" ועוד…

בשלב הבא מקבצים את כל הרעיונות יחדיו לתוך מתאר, או תוכנית אב, או 'בלופרינט' (לא משנה איך קוראים לזה) ומתחילים לכתוב באופן הבא: [מבוא], [רעיון ראשי 1], [רעיון ראשי 2], [רעיון ראשי 3], [סיכום].

זה מבנה חיבור פשוט, אבל כזה שעובד אפילו כשכותבים פרק בספר. קסם הכתיבה מתרחש במהלך כתיבת התוכן למבנה הזה; בין המילים, כשמופיעות הדוגמאות, בין ציטוט לציטוט ובתוך משחקי המילים.

המפתח לשמירת מוטיבציה בכתיבה

איך אני שומר על מוטיבציה? אני מתמקד ב'כותב טוב', הלא הוא העסק שלי. אני יודע שאני צריך לייצר כתיבה זורמת בשבילו, אני יודע שהוא צריך את זה בשביל הקוראים והלקוחות הפוטנציאליים שלו ואני יודע שאני צריך את זה כדי להגדיל את מאגר הידע שלי… כי כתיבה היא דרך נהדרת ללמוד אפילו על הדברים שאני מלמד.

גם אם יש לך רק קורא אחד, חובה עליך לשמור עליו. לספק לו חומרים. לכתוב לו.  לכתוב עבורו.

יש לזכור שהמילים שלך משמעותיות. הן יכולות לעשות הבדל בחייו של אדם. במקום לכתוב על עצמך יש לכתוב תוך חשיבה על המסר שברצונך לשתף ועל האנשים שברצונך להפוך לקוראים הקבועים שלך. זה המתכון האמיתי להצלחה בכתיבה, ואין כמו הצלחה ליצירת מנה נוספת של מוטיבציה.

כי בסופו של דבר, ימי הכתיבה הטובים ביותר מתחילים בלדחוף את עצמך קדימה גם כשלא בא לך.

 

הרשמה לניוזלטר-ספרים של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות מעולם הספרים וכתיבתם, ביקורות ספרים, מדריכים ונגיעות של הומור על ספרים, סופרים, סופרי צללים ולקוחותיהם

הרשמה לניוזלטר כתיבה שיווקית של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות, מחקרים, מדריכים ונגיעות של הומור מעולם הכתיבה השיווקית והמדיה החברתית

רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך