שגרת העבודה של הסופרים הגדולים ביותר

עבור סופרים מפורסמים רבים, ביניהם ליאו טולסטוי, ג'יין אוסטין וארנסט המינגווי, כתיבה היא עבודה בה עליהם לקום מוקדם, לפעמים לפנות בוקר, "לתת עבודה" טובה עד ארוחת הצהריים ואז להירגע. אחרים כותבים בלילה, באמבטיה וחלקם בעמידה. מוזר ככל שזה נשמע, כדאי ללמוד מהמאסטרים הללו איך לעבוד על ספר.

הפוסט הזה הוא לא עוד מקבץ מילים. הוא משמש עבורי תזכורת שאיני לבד. אני שמח לשתף אותך בכמה מהציטוטים שמלמדים על שיטות העבודה של הסופרים הגדולים בהיסטוריה.

לקיים שגרת כתיבה ולשמור עליה

זה לא משנה אם כתיבתך זורמת על הבוקר או באישון הלילה, המפתח הוא לכתוב כשהנך מול המקלדת בשיא הפרודוקטיביות שלך, ולא פחות חשוב – לשמור על לוח הזמנים הזה. בהמשך היום אפשר לערוך את מה שכתבת או שבכלל לבצע מטלה אחרת… כמו שתיית כמויות אדירות של אלכוהול, במקרה של המינגוויי…

אלכוהוליסט וסופר אגדי אחר, ג'ק קרואק (כתביו שתורגמו לעברית כוללים את 'בדרכים', 'החתרנים', 'בטלני הדהרמה', 'מגי קסידי' ו'ההיפופוטמים התבשלו בתוך הבריכות שלהם') היה בעל גישה הפוכה. ג'ק לא התעורר לפני שעות אחר הצהריים, אבל אז ישב לכתוב עד עלות השחר. פרנץ קפקא וסופר 'מלכוד 22' ג'וזף הלר, היו בעלי עבודות במשרה מלאה. האחד היה סוכן ביטוח והשני סוכן מודעות פרסום – לכן נאלצו לכתוב גם בלילה.

עבור אחרים כמו סטיבן קינג, קיום שגרת כתיבה פירושה להגדיר לעצמך יעד של מספר דפים חדשים בכל יום (במקרה של קינג כשישה דפים) ולהגיע ליעד הזה ללא קשר למה שמתרחש סביבך.

אז כן, מחברים וסופרים שמתייחסים לכתיבה ברצינות כותבים במהירויות שונות ובזמנים שונים, אבל כמעט כולם מגדירים לעצמם כמות יומית של תוצרת מילים או עמודים.

בראיון שנערך בשנת 2004 עם הרוקי מורקמי, מתרגם וסופר יפני, שנחשב לאחד הסופרים הגדולים בעולם, הוא חשף את שגרת הכתיבה שלו: "כשאני רוצה לכתוב רומן אני קם בארבע לפנות בוקר ועובד חמש עד שש שעות. אחר הצהריים אני רץ עשרה קילומטרים או שוחה לאורך חמש מאות מטר (או שניהם), ואז אני קורא קצת ומקשיב למוסיקה. אני הולך לישון בשעה תשע בערב ושומר על השגרה הזאת בכל יום ללא שינוי. החזרה עצמה הופכת להיות הדבר החשוב; זה סוג של היפנוט. אני מהפנט את עצמי כדי להגיע למצב נפשי עמוק יותר".

למצוא את המקום הנכון לעבודה

טרומן קאפוטה, מחבר 'ארוחת בוקר בטיפניס' ו'בדם קר', כתב תוך ישיבה במיטה כשמכונת הכתיבה נחה על ברכיו. ארנסט המינגווי כתב לעתים קרובות בעמידה, כמו ויקטור הוגו, בעוד רואלד דאל נסוג אל הסככה שבקצה הגן שלו וביצע שם את זממו בכתיבה. התסריטאי הקלאסי של הוליווד, דלטון טרמבו, שזכה לסרט הוליוודי טוב על חייו ("טרמבו", מומלץ), כתב וערך תסריטים שזכו לתהילת עולם באמבטיה, משום שזו היתה הדרך היחידה עבורו להיחלץ מילדיו ומרעשי המולת הבית.

אמנם אלה עשויות להיות דוגמאות קיצוניות, אבל מחקרים הראו כי לכל אחד מאתנו יש מקום עבודה אופטימלי שיכול להיות מושפע משיפור קטן כמו שינוי כיוון שולחן העבודה, כדי שהאור יזין את העיניים מזווית אחרת…

מצד שני, ישנם כותבים שמשגשגים דווקא בסביבה מאתגרת. לג'יי-קיי רולינג, למשל, אין רוטינה קבועה. היא מעדיפה לכתוב בכל עת ובכל מקום שבו היא יכולה: "לפעמים צריך לעשות את הכתיבה שלך ברגעיך הפנויים פה ושם", היא אומרת, "אני כזאת. יכולה לכתוב בכל מקום. פעם כתבתי את שמות הדמויות לאחד הספרים על שקית הקאה במטוס".

והנה פיונה מוזלי, שמופיעה השנה ברשימת המועמדים לפרס מאן בוקר, כתבה את רומן הבכורה שלה בנייד, במהלך נסיעה ברכבת, הלוך ושוב, מלונדון ליורק.

להתנתק מהאינטרנט

זו תופעה מודרנית, אשר ללא ספק תהיה מוכרת לכל מי שאי פעם בזבז שעה או יום שלם באינטרנט. הסופרת וכותבת המאמרים (מסות), סוזן סונטאג, הודיעה לסובבים אותה לא להתקשר אליה בבוקר כשהיא כותבת. אם התקשרו מעולם לא ענתה לטלפון. עם זאת, עם התעצמותה של מפלצת האינטרנט המודרנית, מחברים נאלצים לנקוט בצעדים דרסטיים יותר כדי להישאר ממוקדים. אחד המקרים הקיצונים שייך לסופר ג'ונתן פרנזן (זכה בשנת 2013 בפרס פוליצר), שממש חתך את כבל האינטרנט שלו כשהתחיל לכתוב רומן.

הסופרת זיידי סמית' מדגישה אף היא את חשיבות הניתוק במהלך הכתיבה, אבל היא לא הורסת לעצמה את הציוד לשם כך, אלא עובדת על מחשב שלא מחובר לאינטרנט. אחרים פשוט משתמשים בתוכנת חסימה לאינטרנט שקוצבת להם זמן נטו לכתיבה.

לקרוא ולקרוא ולקרוא

פיקאסו אמר פעם: "אמנים טובים מעתיקים, אמנים גדולים גונבים". כל מחבר, סופר ואמן חייב אחוז מסוים מיצירותיו לאלה שהיו שם לפניו. בין אם זה באמצעות ספרות קלאסית או ספרי טיסה, ספרי עיון או ספרי שירה, כל השפעה חיצונית יכולה רק לשפר ולחזק את הכתיבה שלך. אני, למשל, לא כותב ספר בלי לקרוא ספר. כל יום כתיבה שלי מתחיל בקריאת כמה עמודים מספר אחד לפחות, לפני שאני ניגש לכתיבה עצמה. "בדיוק כמו נגר שעובד כמתלמד ולומד מהמאסטר", אמר פעם ויליאם פוקנר בעניין חשיבות הקריאה כשכותבים, "קרא ותספוג אותו. רק אז תכתוב".

לא לפחד מטיוטות רעות – הן עדיפות על לא לכתוב בכלל

אֶלְוִין בְּרוּקְס וַּיְיט, מחבר הספרים 'סטיוארט קטינא', 'חוות הקסמים' ו'החצוצרה של לואי', אמר פעם: "סופר שמחכה לתנאים האידיאליים לכתיבה, ימות לפני שיניח מילה אחת על הנייר". עבור כל סופר, ניצני הכתיבה מלבלבים כשמתחילים לכתוב, לא בהכרח לפני כן. הרי עם האוכל בא התיאבון, נכון?

בהתייחסה לשאלות ה"גרדיאן" אמרה הסופרת מירנדה יולי: "בנקודה מסוימת לא הבנתי שאני כותבת טיוטה ראשונה. והטיוטה הראשונה היתה החלק הכי קשה. משם היה קל יחסית. הדראפט הזה היה כאילו היה לי איזה כתב סתרים לעבוד איתו ויכולתי להמשיך – לעשות מיליון טיוטות ופתאום דברים משתנים בצורה קיצונית, ודמויות נעלמות, מופיעות ופותרות מסתורין".

שאלת איך להתחיל לכתוב ספר? פשוט להתחיל לכתוב, טוב?

בברכה, כותב טוב.

רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך

הרשמה לניוזלטר-ספרים של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות מעולם הספרים וכתיבתם, ביקורות ספרים, מדריכים ונגיעות של הומור על ספרים, סופרים, סופרי צללים ולקוחותיהם

הרשמה לניוזלטר כתיבה שיווקית של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות, מחקרים, מדריכים ונגיעות של הומור מעולם הכתיבה השיווקית והמדיה החברתית