כך מפנים זמן לכתיבה גם כשאין לך זמן לכתיבה

השבוע דברתי עם בחורה שרוצה נואשות להימלט מקריירה חסרת הנשמה שיש לה ולהפוך לסופרת, או כותבת, אבל היא "עסוקה מדי כדי לכתוב". האם היא צריכה לעזוב את עבודתה כדי שתוכל סוף-סוף למצוא את הזמן כדי להניח את העט על הנייר או את האצבעות על המקלדת? או שאולי הגיע הזמן שתבין שגם במקביל לעבודה נוספת אפשר לפנות זמן לתשוקה שלה, בתנאי שתהיה מוכנה להתאמץ קצת?

יש לא מעט אנשים עם בעיות שדורשות ייעוץ עדין של איש מקצוע מוסמך. אחרים פשוט צריכים איזה בחור אקראי באינטרנט שיבעט להם בשיניים. אז זהו. זה אני.

הערה חשובה: אני לא מטפל מקצועי או תרפיסט מכל סוג שהוא. לפעמים אנשים שואלים את עצתי ואני נותן להם את זה. סוף העסקה. אם יש למישהו מקוראי בעיה עם זה, ניתן להגיש תלונה רשמית כאן. עכשיו, כשניקינו את האורוות, בואו נמשיך עם השאלה שקבלתי מידידתי זה מכבר, שמתה להיות סופרת והיא ממש סופרת את הדקות עד שזה יקרה. שנים שהיא סופרת, אבל רק את הדקות. ברוכים הבאים לעולם האהבה הקשוחה שלי. כך היא כתבה.

Classic Ferrari Mondial T coupe 1990

£10,100.00 (4 Bids)
End Date: Monday Nov-26-2018 20:07:15 GMT
Bid now | Add to watch list

"היי טל. כשדברנו הפעם האחרונה הבטחתי שאשתף אותך בהתלבטויות שלי ואמרת שעדיף שאשקיע כמה דקות ואנסח אותה בכתב. אז הנה.

כפי שאתה יודע אני עורכת דין. הלכתי ללמוד משפטים כי רציתי ללמוד איך לחשוב, איך לכתוב ואיך להגן על זכויות אדם עם קצת יותר אמינות מקצועית. אחרי שהתגברתי על כל הבחינות וראיונות הקבלה, התקבלתי לעבודה שמשלמת טוב במשרד עורכי דין נחשב, כך שבסך הכל יש לי יציבות כלכלית ועצמאות.

העניין הוא שבניגוד למה שחשבתי, אני מוצאת שהעבודה שלי היא חסרת נשמה. כבר כמה ימים שאני נאבקת לקום מהמיטה כדי להגיע לעבודה. לאחרונה החלטתי שאני רוצה לכתוב. אתה יודע… ממש לכתוב, אבל בסוף היום אני גמורה וכוח הרצון שלי שואף לאפס. שמתי לב שאני חלשה במיוחד כשאני מגיעה הביתה מהעבודה כי מצב הרוח שלי ירוד ואני רוצה סיפוק מידי, כאן ועכשיו, אז אני בדרך כלל נכנעת לאיזה צפייה בטלוויזיה או פעילות אסקפיסטית אחרת עד שאני מגיעה למיטה ומתחילה את הכל מחדש למחרת. כבר ניסיתי את כל מה שאפשר כדי למצוא זמן פנוי לכתיבה, אבל אני לא מצליחה לעשות את זה. פעם כתבתי, אבל אני לא כותבת מאז שסיימתי את לימודי המשפטים כי אני באמת עסוקה ועייפה מדי. כל המאמרים על פרודוקטיביות בעולם ניהול הזמן וכו' לא עובדים לי. אני בנקודה שבה אני מרגישה כאילו הדרך היחידה להתקדם היא לעזוב את העבודה שלי.

חלק ממני חושב שאני צריכה להישאר כאן, במקום העבודה הנוכחי, ואולי יום אחד אלמד ליהנות ממנה. חלק אחר בי חושב שככל שאני נשארת כאן יותר, כך אני מאבדת קשר עם מה שתמיד קיוויתי להיות. כותבת. אני לא רוצה להיות עצובה ומלאה בתסכולים. אני יודעת שיש לך ניסיון בזה, הרי בעצמך עזבת עבודה כדי לכתוב. מה עשית? איך עשית? מה אני צריכה לעשות? תודה!"

היי "אני מתה להיות סופרת אבל אין לי זמן לזה":

כפי שאת יודעת עברתי תהליך דומה לפני שהפכתי לכותב מקצועי. רציתי לכתוב ספרים, רציתי לכתוב פרסומות, רציתי להיות קריאטיבי ולברוא את העולמות שלי בספרים, אבל עבדתי במשרד, בעבודה תובענית, מחכה בכל נימי נפשי לשעה חמש בכל יום. אחרי העבודה הגעתי הביתה ונשפכתי על הספה. הייתי גמור. אף פעם לא הצלחתי למצוא זמן לשבת ולשלב הילוך להנעת התהליך, במיוחד מפני שהרגשתי שאין לי כוח או מוח רענן למשימה. כמו מתאגרף מובס כבר הייתי על החבלים, משוכנע שאשאר במקום שבו אני נמצא לנצח. נדמה לי שאת נמצא בצומת דרכים דומה. עכשיו… התשובה שהכנתי בשבילך היא לא לשאלה "איך אני הופכת לסופרת?" זה קל, פשוט תכתבי. השאלה שצריך לשאול היא "האם אני באמת רוצה להיות סופרת?" זה פשוט "כן" או "לא" הן שתי האפשרויות היחידות שעומדות בפניך. זו השאלה שהכי קשה לענות עליה פשוט מפני שתשובתה לא מאפשרת לך מרחב תמרון.

כשהייתי בצומת ההיא למדתי את השיעור החשוב ביותר בקריירה שלי: את לא מוצאת זמן לעשות את הדברים שאת מתה לעשות, את מייצרת זמן בשבילם. את מקריבה תחביבים, את משנה את לוחות הזמנים של השינה, את מעיפה הסחות דעת מהחלון ואת תופסת את עצמך באוזן וגוררת את הישבן העצל שלך למחשב.

את אומרת שאת לא כותבת מאז שסיימת את לימודי המשפטים כי את עסוקה ועייפה מדי?

סלחי לי, אבל זה בולשיט.

כמעט כל הסופרים בהיסטוריה התחילו לכתוב במקביל לעבודה אחרת. גם אני נהגתי כך בתחילת הדרך. פשוט לא היתה לי ברירה. לפעמים קמתי שעה מוקדם יותר וכתבתי לפני שיצאתי לעבודה; בסופי השבוע כתבתי (גם לך יש סופי שבוע, נכון?); כתבתי בזמן שאכלתי ארוחת ערב; אפילו גנבתי דקות כתיבה בימים איטיים במשרד. או שאת לא מוכנה להתחייב, או שאת לא רוצה להיות סופרת. זה כל כך פשוט עד שזה ממש פשוט. אם את באמת חושבת על זה לעומק ומחליטה שאת לא רוצה להיות סופרת, זה בסדר גמור. את פשוט עוברת סוג של משבר גיל רבע החיים או משהו, בו כל דבר מרגיש לך רעוע ונטול ביטחון, כאילו את לכודה בדרך חתחתים שמובילה לחיים חסרי תשוקה. זה יעבור; אל תעזבי את העבודה שלך. עשי קצת עבודה בהתנדבות, הצטרפי למועדון מקומי, תתאמני יותר, או עשי ככל יכולתך כדי לשנות את השגרה שלך. תרגישי טוב יותר.

לעומת זאת, אם את באמת רוצה להיות סופרת, את עדיין לא צריכה לעזוב את העבודה שלך (זו בהחלט לא הדרך היחידה להגיע לשם), אבל את צריכה להוכיח לעצמך שכתיבה בזמן העבודה היא דבר אפשרי (והיא בהחלט אפשרית). אז הנה המרשם שלך – קחי גלולה אחת מהרשימה הבאה, עם כוס מים, בכל פעם שאת חושבת שאת עסוקה מדי או עצלה מדי:

*** תתחילי לראות את עצמך כסופרת. לא אכפת לי אם את חושבת שזה נשמע טיפשי – עשי את זה. לעולם לא תשכנעי את עצמך לכתוב אם את לא מרשה לעצמך להאמין שאת מסוגל לכך. את סופרת.

*** הזכירי לעצמך שמה שאת כותבת לא צריך להיות טוב; זה טקסט שפשוט צריך להתקיים. אל תתני לפחד או לפרפקציוניזם למנוע ממך לכתוב. הכירי את אחת ההגדרות המדויקות ביותר לכתיבה: כתיבה היא לתקן את מה שכתבת ב-90% מהזמן בכל מקרה. פשוט תכתבי.

*** תבחני לעומק את לוח הזמנים שלך וחפשי את החורים. את יודעת, את הרגעים שאת חופשיה. לא-לא. אל תספרי לי שאין כאלה. ברור שיש רגעים כאלה, לכל אחד יש, רק שמעטים מודים בזה, אז אל תשקרי לעצמך. אפילו פרק זמן קצר של עשר דקות יספיק כדי שתתחילי. את עלולה להיות מופתעת מכמה זמן פנוי שמופיע כ"לא פנוי" יש לך בכל יום.

*** צרי לוח זמנים לכתיבה. זה חיוני כי את צריכה להפוך את הכתיבה להרגל. אין הרגל? אין כתיבה. אין כתיבה? אין שינוי רצוי בחייך. אם את יודעת שכתיבה בלילה היא לא פעולה ריאלית עבורך, כי את עייפה מדי מהעבודה, אז תלכי לישון מוקדם יותר ואז תתעוררי מוקדם יותר כדי לכתוב בבוקר לפני העבודה. תשקלי אפילו לשאול את הבוסית שלך אם את יכולה לעבוד מהבית לכמה ימים בשבוע, ותסחטי זמן כתיבה נוסף מלו"ז העבודה שלך. אם את רוצה להביא את השינוי בחיים שלך, אין לך ברירה אלא לבצע שינויים. נסי את שיטת הניסוי והטעייה. היא תלמד אותך מה עובד בשבילך.

*** היצמדי ללוח זמני הכתיבה שיצרת ואל תרפי ממנו. הסופרת זוכת פרס הפוליצר, ג'ניפר איגן, אומרת: "פעילות גופנית סדירה היא אנלוגיה טובה לכתיבה. אם את לא רגילה להתאמן, את תעשי הכל כדי לא להתאמן. אם את רגילה להתאמן, ירגיש לך לא נוח ומוזר לא להתאמן. לא משנה היכן את נמצאת בקריירה הכתיבה שלך, (ולא משנה אם יש או אין לך קריירת כתיבה) מה שנכון לאימוני כושר נכון גם לכתיבה. אפילו רבע שעה של כתיבה תשמור על ההרגל". פתחי הרגלי כתיבה, ואז שמרי עליהם.

*** כשמגיע הזמן לכתוב ואת לא יודעת מה לכתוב, עשי את התרגיל הבא: כתבי את הביוגרפיה הפרטית שלך, אבל בגוף שלישי. זה ייתן לך משהו לכתוב עליו, וזה יאלץ אותך להסתכל על החיים שלך מנקודת מבט חיצונית ובאופן אנליטי יותר (שעשוי לעזור לך גם לנקות את בלבולי הקריירה).

*** חזרי על מינון נטילת גלולות הכתיבה, שמופיעות למעלה, לפי הצורך. אם התסמינים נמשכים, העריכי מחדש אם את באמת רוצה להיות כותבת או לא. זכרי, מאמרים על פרודוקטיביות וניהול זמן לא עוזרים בשיט אם לא בוחרים לעשות צעד (או צעדים) ליישום העצות שמופיעות בהם. עכשיו זה הזמן לפעול. לכי לכתוב. זה הדבר היחיד שמפריד בין אלה שרוצים להיות כותבים לבין אלה שהפכו להיות כותבים.

זה הכל לפעם הזו, למרות שעדיין יש לי עבורך עוד המון עצות בוטות אך כנות, עמוק בתוכי. אם גם אתה תכתוב לי מה מטריד אותך, אולי אוכל לעזור גם לך. כנראה שלא אצליח לגרום לך להרגיש שמחה אדירה מבפנים, אבל לפעמים מה שצריך כדי להתקדם לשלב הבא היא מנה של אהבה קשוחה. אם יש לך עוד שאלה או התלבטות שקשורה לכתיבה אפשר להשתמש בתגובות למטה, או לשלוח אלי מייל לכאן. אפשר גם להתעלם מכל הנכתב לעיל, אבל אז אין לצפות שתכתוב שום דבר יותר מאשר צ'ק.

הרשמה לניוזלטר-ספרים של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות מעולם הספרים וכתיבתם, ביקורות ספרים, מדריכים ונגיעות של הומור על כתיבה, ספרים, סופרים, סופרי צללים ולקוחותיהם

הרשמה לניוזלטר כתיבה שיווקית של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות, מחקרים, מדריכים ונגיעות של הומור מעולם הכתיבה השיווקית והמדיה החברתית

רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך