סופרים מתלוננים על סינדרום הספר השני

לקוראים קל להתעלם מייסורי היצירה שעוברים על סופרים בזמן כתיבת הספרים האהובים עליהם. הרי הספרים הללו מגיעים מעוצבים, ערוכים, מוגהים, עטופים בכריכה נאה, מוכנים לקריאה, ללימוד ולניתוח בכל אופן שהקוראים רואים לנכון. אבל הסופרים שיוצרים אותם עוברים לעתים שבעה מדורי גיהינום כדי להביא את ספריהם למצב הזה. הם צריכים להתמודד עם ספק עצמי שמנקר בהם, לחלוף מעל מחסומי כתיבה, לדלג מעל משברים אישיים, ורבים מהם, כך מתברר, סובלים מסינדרום הספר השני.

ממש כאן למטה, שלושה סופרים, שזכו להצלחה עם ספרם הראשון, חולקים את חוויותיהם האישיות ממה שהם ורבים אחרים מכנים כ'סינדרום הספר שני' ואת מה שלמדו מהתהליך. כל אחד מחייהם היצירתיים שונה מאוד – לסטפן צ'בוסקי, למשל, לקח 20 שנה לשחרר את הרומן השני שלו, "חבר דמיוני", בעוד ספרה השני של סנדיה מנון (לא תורגמה לעברית) הונח על מדפי החנויות שנה אחת בלבד לאחר הופעת ספר הבכורה שלה, למרות ששקלה להסתתר מתחת לסלע ולהיעלם עד שפענחה את הדרך להשלמת הפרויקט. כך או אחרת, על כולם היה להתמודד עם סינדרום הספר השני המאיים, כדי לסלול את דרכם לכתיבת הספרים ולפרסומם.

למחפשים עצות על כתיבת ספרים וגם לשאר הקוראים שרוצים לדעת יותר על עניינים שקשורים בתהליכים של יצירת ספרים, מומלץ לקרוא הלאה ולמצוא מנת הארה בשורות הבאות:

סנדיה מנון

Sandhya Menon

כתבת על כתיבת ספרך השני בבלוג שלך, וסיפרת על חוויית הפחד ומחסום הסופרים שחווית. למה היית מייחסת את החוויות הללו?

כתיבת הספר השני שלי היתה מפחידה באופן אינטנסיבי. זה לא רק בגלל שהבנתי שיש לי עכשיו מו"ל ששילם לי כסף כדי לכתוב ספר ומצפה למשהו שאפשר להניח על המדפים, אלא גם מכיוון שעכשיו היה לי קהל שיש לו ציפיות מסוימות ממני ככותבת. תהליך כתיבת הספר הראשון מהול בתחושת 'לה די דה', כאילו את מתהלכת בשמים. בכתיבת הספר הראשון אין ציפייה ואמונה שמדובר בספר אמיתי, קשה לך לתפוס שבאמת ייקראו אותו ושהוא יפורסם, מכיוון שדבר כזה לא קרה לך מעולם. לעומתו אין רגעים של בורות נעימה כל כך עם ספר שני, ואני חושבת שזה מה שחוויתי. ובכן, חוויתי את זה עם אימה צרופה…

הרומן השני שלך יצא רק שנה לאחר הופעת ספר הביכורים. כמה זמן לקח לכתוב את הראשון לעומת השני? האם הרגשת לחץ כלשהו לכתוב את השני תוך עמידה בלוח זמנים?

עברו כשלושה עד ארבעה חודשים עד שכתבתי את הטיוטה הראשונה של הספר הראשון (When Dimple Met Rishi, לא תורגם). גם השני לקח כשלושה עד ארבעה חודשים עד שסיימתי את הטיוטה הראשונה, אבל בלי לקחת בחשבון את אינספור השכתובים שביצעתי. ואני מתכוונת לשכתובים דרסטיים, כולל למחוק לחלוטין את הספר ולנסות לכתוב אותו מחדש, מאפס, כי פשוט לא הצלחתי למצוא את הקול המתאים בשבילו.

אני לא חושבת שלחץ זמן השפיע עלי יותר מדי, מכיוון שאני נוטה להיות כותבת מהירה של דרפטים ראשוניים בכל מקרה. אבל הרגשתי הרבה לחץ למצוא את אותו קול מושלם ומתאים לספר, כי זה הקול שעושה ספר או הורס אותו. הקול הזה הוא נשמת הסיפור שלך. ידעתי את זה וזה הפחיד אותי שזה היה כל כך חמקמק בספר השני. עם זאת, אני שמחה לדווח שאחרי לילות רבים, אבל ממש רבים, ללא שינה, ואחרי מחשבות על הגירה לניו זילנד תחת שם חדש (…) הספר השני וויתר לבסוף על סודותיו הרבים ואפשר לי לכתוב אותו.

מה היה החלק הקשה ביותר בכתיבת הספר שני? ומה היה החלק הכי טוב בתהליך?

החלק הקשה ביותר היה לנסות לעמוד בלחץ שהפעלתי על עצמי לכתיבת ספר מהמם, ויהי מה. החלק הטוב ביותר היה לדעת שכבר יש לי קהילת קוראים ואנשים שכה להוטים ומאושרים לקראת עוד סיפור שיצא ממני! אני מרגישה אסירת תודה על התמיכה הזו.

תסמונת הספר השני היא תופעה מתועדת היטב בעולם הכתיבה, אך כסופרת שפרסמה כבר שלושה ספרים (עוד אחד צפוי להגיע בשנת 2020) מה למדת על תהליך הכתיבה שעוזר לך להימנע מהפחד?

למדתי לכוון ולסנן קולות חיצוניים (אמיתיים או דמיוניים) שעשויים להסתנן ולהפריע לתהליך היצירה. לא יכול להיות לחץ או שליליות כשאת יוצרת משהו. התהליך הוא כל כך שברירי ובר-חלוף עד שהוא דורש טיפול ואהבה מרבית. אז זה בדיוק מה שניסיתי להביא לכל הספרים שלי מאז.

סטפן צ'בוסקי

Stephen Chbosky

פער של 20 שנה נפער בין רומן הבכורה לספר השני שלך. האם חווית מה שרבים מכנים תסמונת הספר השני?

מכיוון שרוב הקריירה שלי ביליתי בכתיבה ובבימוי של סרטים, לא ראיתי את הפער של 20 השנים כשום דבר אחר מעבר לתוצאה של להיות עסוק בדברים אחרים. עם זאת, מצאתי שהזמן הזה מאוד משחרר. אני אסיר תודה שפסק הזמן הזה אפשר לי לנסות לעסוק בדברים חדשים.

הספר הראשון שלך 'כמה טוב להיות פרח קיר' זכה למעמד קלאסי של ספר קאלט בעשרים השנים האחרונות, ורבים הופתעו כשעשית את זה שוב עם השני 'חבר דמיוני' בז'אנר אחר לגמרי. האם הציפיות אחרי הראשון השפיעו על החלטתך לכתוב ז'אנר חדש או שרומן אימה היה משהו שתמיד חשבת או רצית לכתוב?

אהבתי שני ז'אנרים עיקריים כשגדלתי – ספרי הבשלה והתבגרות וספרי אימה, אפשר לומר שאהבתי את 'התפסן בשדה השיפון' ואת 'סטפן קינג'. אז בעיניי כתיבת "חבר דמיוני" לא הייתה פרישה מז'אנר אלא חזרה הביתה. במילא רציתי למזג את שני העולמות, לב ואימה.

כמה זמן לקח לך לכתוב את 'פרח קיר' בהשוואה ל'חבר דמיוני'?

'פרח קיר' לקח לי 4 חודשים שנפרסו על פני שנתיים… וזה עדיין ספר שנהנה מתהליך הכתיבה המהיר ביותר שהיה לי בחיים. המילים פשוט נשפכו ממני. ומכיוון שהייתי אז רווק בלי ילדים, יכולתי להרשות לעצמי לבזבז על זה 16 שעות ביום. 'חבר דמיוני' היה תהליך הרבה יותר ארוך מכיוון שיש לי כל כך הרבה תחומי אחריות נוספים עכשיו. הן ברמה האישית והן ברמה המקצועית. אז התהליך שלי היה צריך להשתנות כדי להתאים ליחידות זמן קטנות יותר. בסופו של דבר שני הספרים מייצגים את מיטב המאמצים שלי. מעניין לגלות איך החיים משנים את התפיסה שלנו לגבי זמן.

מה היה החלק הקשה ביותר בכתיבת הספר השני? ומה היה החלק הכי טוב?

החלק הכי קשה היה החלק הכי טוב. הייתי צריך להתנער מהחלודה ולקחת את כל הדברים שלמדתי מכתיבת הספר הראשון כדי להחיל אותם על סיפור חדש וספר חדש. הייתי צריך לאתגר את עצמי לצמוח, לכתוב בגוף שלישי במקום ראשון, לכתוב ז'אנר חדש, לספר סיפור אישי באופן עז יותר וייחודי. בכל פעם שאני כותב כל דבר אני רוצה שהוא יהיה הכי טוב שהוא יכול להיות. הזמן שלנו כל כך יקר, הזמן הזה שאנחנו מבלים בכתיבה, הזמן שאנחנו מעבירים בקריאה, הזמן שאנחנו מבלים בחיים. אם אנשים נותנים את מיטב זמנם ותשומת ליבם לעבודה שלי אני רוצה שהם יידעו שאני לוקח את הזמן שלהם ברצינות רבה. ואני לא רוצה לאכזב אותם. והדבר היחיד שאני יכול להבטיח כרגע הוא שלא יעברו עוד 20 שנה עד לספר הבא. חזרתי, ואני אוהב את זה.

טאה אוברכט

Téa Obreht

הרומן השני שלך שוחרר שמונה שנים לאחר ספר הביכורים, דבר שאינו יוצא דופן בפרסום ספרים בימינו. האם את יכולה לספר קצת יותר על חוויותיך מאז כתיבת הרומן הראשון (אשת הטיגריס, תורגם לעברית) ועד לאחרון ‘Inland’?

כתבתי ושמתי מאחורי שני ספרים אחרים לפני שמצאתי סוף סוף את דרכי לסיפור האמיתי שהיווה השראה ל’Inland’. מכיוון שאחד הסיפורים שכתבתי עסק גם הוא במערב האמריקני, כבר היה לי מחקר עצום בנושא. בלי כל היסודות הקודמים האלה, אני בטוחה למדי שהספר השני לא היה תופס אותי ובוקע ממני כפי שהוא יצא.

בגלל הפער בין שני הרומנים שלך, הפך הספר השני לאחד הספרים שהכי מצפים להם בשמונה השנים האחרונות. האם חשת לחץ כלשהו בזמן הכתיבה, כדי לעמוד בציפיות הקוראים?

כמובן, אבל אני חושבת שהלחץ המאתגר ביותר היה במתח שבעצם הידיעה לכך שזמן, והרבה ממנו, עבר מאז הראשון, ושעדיין לא התחברתי לפרויקט באופן שהרגיש לי מוכר או חיוני באופן אישי. בסופו של דבר, כל כך הרבה זמן עבר עד שכל שנותר היה החיפוש הזה אחרי הסיפור הנכון. היה לי מזל שידעתי מהו ברגע שזה הגיע.

כמה זמן לקח לך לכתוב את ‘Inland’ בהשוואה ל'אשת הטיגריס'? האם היו קווי דמיון בתהליכי הכתיבה?

לדעתי כאן נכנסת לתמונה טבעה של אשליית זמן הספרים. מבחינה טכנית, שני הספרים לקחו לי בערך 3 שנים. עם זאת, כמו שלרוב קורה בספרים ראשונים, מאגר החומרים שהזינו את הספר הראשון, למרות שהוא לא היה אוטוביוגרפי, כלל את כל ילדותי ותחילת חיי הבוגרים, וכל תפנית רגשית ופסיכולוגית שחוויתי מעולם. אם לוקחים את זה בחשבון אז שמונה השנים שעברו עד לספר השני נראים קצרים יותר בהשוואה; אבל 1400 עמודים של עבודה היו צריכים להקדים את הפרויקט השני לפני שהמאגר יתמלא דיו כדי שאוכל להביא שוב משהו אותנטי לשטח. באשר לדמיון ביניהם – תהליכי הכתיבה שלי נוטים ללבוש את אותה צורה ללא קשר לחומר: הרבה עזרים חזותיים, שאריות מידע ולילות של עבודה בשעות הקטנות נכנסים לתהליך יצירת הטיוטה הסופית.

איזו עצה היית נותנת לסופרים שמוטרדים מתסמונת הספר השני, ובמיוחד לאלה שמוטרדים מהפסקה בין הספרים?

הייתי אומרת שבמידת הצורך ניתן לעשות הפסקה בין ספרים, אבל זה לא אומר שצריך להפסיק לכתוב בכלל. כדאי לזכור שפרסום ספרים וכתיבת ספרים אינם אותו דבר. צריך לזכור את אינספור הטיוטות והפרויקטים שהתחלת וניסית ושכתבת ושערכת מחדש לפני שמצאת את החומר שיהפוך בסופו של דבר לספר הראשון שיצא לאור. להפוך לסופרים שכתביהם מפורסמים לא משחרר אף אחד מתהליך הניסוי והטעיה שהביא אותם עד הלום.

הייתי מתוסכלת, עצובה ולעתים קרובות מלאה בחששות בטווח השנים שבין גמר 'אשת הטיגריס' לתחילת ’Inland’. הן היו מהשנים המאתגרות ביותר בחיי האישיים – במיוחד מכיוון שבאותה תקופה לא יכולתי להרגיש בטוחה שאחליט או אצליח אי פעם להתחבר לפרויקט השני כמו לספר הראשון. אבל במבט לאחור, אני מסוגלת להכיר באיזו מידה נחוצים התסכולים וההתחלות השגויות האלה כדי להביא אותך לדרך שמובילה לספר השני. ההמתנה וכל מה שכרוך בה היו אלו שגרמו לזה לקרות.

הרשמה לניוזלטר כתיבה שיווקית של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות, מחקרים, מדריכים ונגיעות של הומור מעולם הכתיבה השיווקית והמדיה החברתית

הרשמה לניוזלטר-ספרים של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות מעולם הספרים וכתיבתם, ביקורות ספרים, מדריכים ונגיעות של הומור על ספרים, כתיבה, סופרים, סופרי צללים ולקוחותיהם

רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך

ככה כותבים מכתב שער אודותיך לקבלה לעבודת חלומות ב-4 פסקאות

מחפשי עבודה ללא ניסיון נרתעים כאשר עליהם להגיש מועמדות לעשרות (או מאות) משרות ולקבל אפס תשובות מהמעסיקים. יתכן שאם היית ביניהם התחשק לך כבר לוותר על חיפוש העבודה שלך, אבל רגע, עוד לא, כי 'כותב טוב' התיישב לכתוב עבורך תבנית טובה ל'מכתב שער', שיגרום לך להתבלט בפני מקום העבודה שחלמת עליו. 'מכתבי שער' אלה נקראים כך כי נהגו פעם לשלוח אותם כהקדמה לפקס קו"ח, אך מאחר שכמעט ולא עובדים עם פקסים, נותר רק סוג של אודותיי, שיכול להיות מכתב מקדים למייל, מצורף אליו, או להישלח למשרדים שונים כמכתב לצד קורות החיים.

אז ככה כותבים 'מכתבי שער' או 'אודותי' נכונים, בעמוד אחד ובארבע פסקאות, שיגדילו משמעותית את סיכוייך לקבל את המשרה שרצית, גם כשיש לך ניסיון מועט או בכלל לא: (נוסח הטקסט הזה קופץ מזכר לנקבה. גם אם זה קצת מבלבל זה בכוונה)

 פסקה ראשונה: הצג את עצמך בבירור

הפסקה הראשונה היא ההזדמנות שלך להשאיר רושם ראשוני חזק על המעסיק. החלק הזה אמור להסביר מי את/ה היטב, להציג אותך, להסביר בדיוק לאיזה תפקיד בחברה כיוונת ולציין כיצד גילית את ההזדמנות. המבוא הזה הוא גם הזדמנות נהדרת להזכיר כל קשר שיש לך עם הארגון או החברה אליה ברצונך להיכנס. לדוגמה, אם יש לך היכרות עם מתמחה או בוגרת שעבדו בארגון, יש להקפיד לציין את שמם בפסקת המבוא הזו.

לדוגמה: "שמי ליהי ואני בוגרת אוניברסיטת תל אביב. בדצמבר האחרון סיימתי תואר B.A בתקשורת ושיווק. בירחון האוניברסיטה פגשתי את מנהל השיווק הקודמת שלכם שהמליצה לי עליכם וגם נחשפתי למודעה בה פרסמתם שאתם מחפשים עוזר/ת למנהלת השיווק החדשה ב'מדיה קום'. אני מאוד מעוניינת בהזדמנות הזו. אין לי ספק שאני מתאימה מאוד לתפקיד ולרוח החברה".

פסקה שניה: לדבר על כישוריך והישגיך הרלוונטיים

פסקה זו היא האתגר הגדול ביותר עבור מחפשי עבודה שיש להם ניסיון מועט או חסר. זה גם החלק בו מחפשי עבודה רבים מבצעים טעויות, מכיוון שהם לא יודעים איך להדגיש את כישוריהם הרלוונטיים ואת ניסיונם, מבלי להפריז או להמעיט בערכם. אבל, כפי שמועמדים מסבירים מדוע הם מתאימים לתפקיד, חשוב כבר בפסקה הזו 'לחבר את הנקודות' עבור מעסיק. לדוגמה, אם התפקיד המוצע עוסק בשיווק, לא הייתה לך התמחות שיווקית בחברה כלשהי במשק אבל כן צברת ניסיון שיווקי במשרה חלקית בשירותי הסטודנטים, ניתן להדגיש זאת פה.

לדוגמה: "אני מבין שאתם מחפשים מועמד בעל כישורים מוכחים בתקשורת בכתב ובעל פה, כמו גם ניסיון בתכנון אירועים ובפיתוח אסטרטגיה. כאיש השיווק, ההפצה והפרסום בעיתון 'חיי הסטודנטים' של מכללת אוהלו הייתי אחראי על תכנון וקידום פרויקט 'לילות קולנוע' בקמפוס לסטודנטים. הפרויקט הזה דרש ממני לקדם את האירועים במדיה החברתית, לנסח ולשלוח מודעות פרסום במייל ולהיות האחראי על עיצוב הפליירים לפרסום ולהפצה ברחבי הקמפוס".

פסקה שלישית: להדגיש את איכויותיך הבולטות ולהסביר מדוע לדעתך יש התאמה

רוב המעסיקים רוצים להעסיק מועמדים שהם שחקני צוות יצירתיים עם כישורי ניהול זמן ואנשים. למרות שאת מחשיבה את עצמך כמתאימה בול לתפקיד, עליך להשתמש בדוגמאות שמדגישות מדוע את באמת מתאימה לתפקיד. המציאות קובעת שזה ממש לא מספיק לקבוע שיש לך כישורי ניהול זמן מעולים ויכולת מנהיגות שלא היתה כמותה אפילו לסטלין. מה עושים? כשאת כותבת על התכונות שלך, חשוב שתצייני דוגמאות אמיתיות מהחיים. נקודת המפתח שכדאי לזכור כאן היא שיש לוודא שהדוגמאות שלך הן גם תמציתיות וגם ויזואליות מספיק עד שאדם יכול לדמיין אותן בעיני רוחו.

לדוגמה: "במהלך הסמסטר האחרון שלי באוניברסיטת חיפה הובלתי קבוצה של שלושה סטודנטים ליצירת קמפיין שיווקי למקלט לבעלי חיים בטבעון. הייתי אחראית על סיעורי המוחות בישיבות השיווק, הייתי צריכה לתקשר את הכל ללקוחות שלנו ולערוך את הגרסה הסופית של הקמפיין. באמצעות הפרויקט הזה למדתי איך לשתף פעולה עם אחרים ולעבוד בצוות ביעילות, במטרה להשיג מטרה משותפת".

פסקה רביעית: סיכום עם קריאה לפעולה בסופו

הפסקה האחרונה היא החלק שיחתום את הניסיון שלך לזכות בלפחות ראיון עבודה למשרה במקום שרצית. חשוב להשאיר פה רושם מתמשך על הקוראים, ולוודא שהמסקנה שלך, בסופו של המכתב, מעודדת את מנהלי הגיוס ליצור איתך קשר.

לדוגמה: "אור לשילוב בין הניסיון השיווקי שלי לכישורי המנהיגות, אני בטוח שאני מתאים למשרה הזו. תודה שפיניתי את הזמן לקרוא את בקשתי ותודה מיוחדת על כך שאתם רואים בי מועמד ראוי. אשמח לתאם פגישה או שיחה לתיאום ציפיות. מצפה לשמוע מכם בקרוב!".

לאחר שערכת הגהה למכתב שלך ווידאת שאין בו שגיאות, המכתב מוכן לשליחה למנהל/ת הגיוס. יש להקפיד לכלול כותרת בראש המסמך שכוללת את פרטי הקשר שלך ו/או כתובת אתר מקוצרת לחשבון ה'לינקדאין' שלך, אם יש לך. לאחר שהמסמך מוכן כדאי לשמור אותו כקובץ PDF ולצרף אותו לדוא"ל שנשלח למנהל/ת הגיוס. PDF יבטיח שהעיצוב של מכתב השער שלך לא ישתנה ברגע שהוא מגיע לנמען עם גרסת מייל שונה, ווינדוס אחר או השד יודע מה שיעוות את צורתו.

כדאי לזכור – רק מפני שאין לך ניסיון תעסוקתי מוקדם לא אומר שאינך יכול לכתוב 'מכתב שער' מדהים. העוקבים אחר הטיפים האלה, יכתבו מכתבים שמעסיקים רבים ישימו לב אליהם ויביאו לכך שרגל ראשונה תנחת על מפתן עבודת חלומותיהם.

הרשמה לניוזלטר-ספרים של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות מעולם הספרים וכתיבתם, ביקורות ספרים, מדריכים ונגיעות של הומור על ספרים, כתיבה, סופרים, סופרי צללים ולקוחותיהם

הרשמה לניוזלטר כתיבה שיווקית של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות, מחקרים, מדריכים ונגיעות של הומור מעולם הכתיבה השיווקית והמדיה החברתית

רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך

ביקורת הספרים של טלי | הזקן בן המאה ואחת שחשב שהוא חושב יותר מדי

"אני יוּנָס יוּנָסוֹן, ואני מרגיש שאני רוצה להסביר את עצמי. לא הייתה כל כוונה להוסיף המשך לסֵפֶר על הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם. רבים רצו ספר המשך כזה, ובעיקר הגיבור עצמו…" כך נפתחת ההקדמה לספר עם השם הכי ארוך שפגשתי, "הזקן בן המאה ואחת שחשב שהוא חושב יותר מדי", במעין התנצלות שבהחלט ראויה ובמקומה. מיד אסביר, אך לפני כן אספר שזה ספר עם כוונה להצחיק, על שני חברים מבוגרים, אלן ויוליוס, שיוצאים למסע בכדור פורח, מכלים בדרך שלושה בקבוקי שמפניה ולא מצפים לנחיתת החירום שמצפה להם בלב ים. או אז הם ניצלים על ידי ספינה צפון קוריאנית ונכנסים לשלל צרות מטורפות שאנשים בגילם מעולם לא חוו, ובוודאי לא צעירים בהרבה מהם, קבוצה הכוללת את רוב קוראיה של הקומדיה המאולצת הזו.

כאמור בפתיחה, אלה לא בדיוק גיבורים מקוריים אלא המשך של דמויות מספרו הקודם והמוצלח של הסופר השבדי יונס יונסון, 'הזקן בן המאה שיצא מן החלון ונעלם'… שגם הפך לסרט קומדיה מוצלח למדי.

אחד הספרים הקודמים של יונסון, 'האנאלפביתית שידעה לספור', זכה לביקורת חיובית ממש כאן ב'בלוג טוב'. הספר ההוא לצד הספר 'הזקן בן המאה…' הקודם הם ספרים הורסים מצחוק ומאלפים ברמת השנינות שהם מייצרים. ומאחר שיש לי נטייה לחזור ולקרוא ספרים של סופרים שהתרשמתי מכתיבתם, גם כי כתיבתם עושה לי חשק לקרוא עוד וגם מתוך סקרנות לגלות איך יצא ספרם הבא, התיישבתי לקרוא גם את הספר הזה, וכמעט פרצתי בבכי…

אהבתי בספר: ישנן הבלחות של הומור וזרימה כמו בספרים הקודמים, ולזה הרי הייתי כמהה, כי זה הטייפ קאסט וזה הסופר הנכון לעשות את הדברים הללו. עצם הרעיון של הספר משעשע והזוי. הרי מה הסיכוי ששני קשישים ימצאו את עצמם בצפון קוריאה מבריחים אורניום? מה הסיכוי שסיפור כזה בכלל יצא לעולם ויימכר בחנויות?

פחות אהבתי בספר: עצרתי את הקריאה מלא פעמים, ולא מהסיבות הנכונות. יש פה קטעים טובים, שלא תבינו אותי לא נכון, אבל הם מעטים. ברובו הספר מתיש, לא זורם, לא מצחיק, השנון נעלם בין ערפילי עשרות העמודים המטרחנים והאכזבה? עצומה. כל כך ציפיתי לספר הזה ומצאתי תהום פעורה של כמעט כלום – כאילו הסופר יצא לחופשה והשאיר את כתיבת הרעיון לסיפור בידי העוזר הפחות מוצלח שלו.

עודף פרטים לא זכה לעיבוד הראוי בידי הסופר, כפי שעשה בספרים קודמים. אולי זה נראה טרחני כי הספר מלא בתיאורים של פגישות פוליטיות, שאני פחות מתחברת אליהם ואולי כי הפגישות הללו מפורטות יתר על המידה. אולי כי מעט מאוד פה באמת מעניין. אכזבה.

רגעי שיא בספר: למרות שפגישות פוליטיות לא מצחיקות אותי, פגישה אחת שמתוארת פה הפכה עבורי לשיא הספר, הלא היא הפגישה עם דמות המנהיג הכי הזויה שהצמיח העולם מאז משה רבינו. הפגישה עם דונלד טראמפ מצחיקה ברמות אחרות. לחילופין סיטואציה מטורפת נוספת, הפכה לרגע שיא, ובה מתוארים זוג הקשישים שעה שהם נכנסים לעסקים בתחום ארונות הקבורה, מתבלבלים ושולחים להלוויה של ניאו נאצים ארון קבורה וורדרד של ילדה…

שורה תחתונה: לצערי הספר הזה לא מצחיק ולא זורם כמו הספרים הקודמים של יונס יונסון. אפילו לא קרוב. עובדה, החזקתי אותו ליד המיטה כמו יצור חי בעל פוטנציאל צמיחה, שלא צמח ולא צמח עד שהתגלה כפגר. לא מומלץ לאנשים שמעוניינים לקרוא איכות.

שלושה כוכבי צחוק מאולץ מתוך חמישה של אכזבה שבדית

הרשמה לניוזלטר כתיבה שיווקית של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות, מחקרים, מדריכים ונגיעות של הומור מעולם הכתיבה השיווקית והמדיה החברתית

הרשמה לניוזלטר-ספרים של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות מעולם הספרים וכתיבתם, ביקורות ספרים, מדריכים ונגיעות של הומור על ספרים, כתיבה, סופרים, סופרי צללים ולקוחותיהם

רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך