ביקורת הספרים של טלי | אבי ואמי

אהרון אפלפלד ז"ל, שנפטר לאחרונה בגיל 85, היה אחד הסופרים הישראלים הנחשבים והמוערכים ביותר בעולם. בספרו "אבי ואמי" הוא אוסף את קוראיו אל עוד מסע מופלא, הפעם אל ילדותו בסמוך לנהר ולהרי הקרפטים, שם הוא נופש עם הוריו על סף פריצתה של מלחמת העולם השנייה. זה רומן שכתוב במסורת הרומנים האירופיים הגדולים, וזה מורגש היטב בין מילה לשכנתה. דרך עיניו של ילד חד הבחנה, אפלפלד עוזר לקוראיו להביט בפלאי הטבע וביחסים שבין בני אדם, על שלל גילוייהם. המעוּות נחשף, המנוון נגלה והמרושע מראה את פניו הרעות, רגע לפני שהפשע הגדול בהיסטוריה מאיים להחריב את חיי היהודים ואת מורשתם באירופה. זה רומן אישי מאוד, גדוש מראות מילדותו של הסופר, שנכתב בצלילות מהפנטת וממכרת שמאפיינת את ספריו של הסופר הנפלא הזה.

זו לא הפעם הראשונה שהרקע "השואתי" של אפלפלד חודר לספריו. בכל הספרים שלו, שאני קראתי ואהבתי מאוד, יש שואה שלפעמים רק מבצבצת ולפעמים ממש זוקפת את ראשה. איכשהו זה אף פעם לא מפריע לו ליצור ספרים נפלאים שכאילו ממחישים עד כמה לא משנה גודל האירוע והיקפו, ולא משנה מהי אמונתך, אלוהים נמצא בפרטים הקטנים.

אז "אבי ואמי" מספר על תקופה שמקדימה ולו במעט את פרוץ מלחמת העולם השנייה, במהלך חופשה נעימה שמתנהלת על גדת נהר אירופאי. סיפור נרקם בתוך סיפור. אווירת טרום המלחמה טבולה בניחוחות אירופיים שעוטפים אותך במהלך הקריאה עד שאת ממש שם, שוחה במקווה הטבעי, צופה במערכות היחסים מנקודת מבטו של ילד צעיר, לומדת מי בוגד במי וטועמת את ארוחות הצהריים הקלילות שמורכבות מסנדביץ' (לא כשר) עם נקניק וגבינה.

באוויר מורגשת המלחמה. באווירה מורגשת אי ההלימה. המתח לא גולש מעל קדרת הסיפור עתיר הפרטים, אבל מטעימה ארומה של נופש משפחתי סטנדרטי רגע לפני שצונמי מלא שנאה שוטף כל חלקה טובה. במהלך הקריאה נדמה היה לי שדרך סיפורם של הוריו נגלית המצוקה האמתית של היהדות בת התקופה. הוריו הם אנשים משכילים, רגישים, אך שונים באופיים לחלוטין. האב רציונאלי. האם אינטואיטיבית. האב סולד מהיהדות. האם מתרפקת על המסורת היהודית בבית אביה.

אי אז מקובל היה שמשפחות שלמות נוסעות מדי קיץ לבית הנופש שלהם ושוהות בו לאורך רוב העונה. זו שגרה של לקום בבוקר, לרדת לבריכה ולחוות את החיים עם אותם אנשים שפוגשים שם, כחלק ממנטליות אירופית קלסית. אז איך יתכן שחמש דקות אחר כך הנורמליות מאבדת כל פרופורציה והופכת לאחת התקופות הנוראיות ביותר שחווה המין האנושי? נדמה לי שהתשובות מחכות בין השורות של "אבי ואמי".

אהבתי בספר: את האווירה, את העניין, את הכתיבה הבהירה, את הרגש, את כל הפרטים שמסופרים בטעם. התאהבתי ביפהפייה שחבר של גיבור הספר מתאהב בה על שפת הבריכה, ונשימתי נעצרה מכך שכל הטוב הזה מתרחש על רקע השואה הממשמשת ובאה. המתח באוויר ניכר כשהמשפחה שומעת על קרוב משפחה יהודי שנעצר. בדיעבד ברור שמשהו רע מתרחש סביבם. אבל שום דבר מזה עדיין לא הגיע אליהם. הידיעה הזו טוענת את כל הספר ואת כל המסופר בו במתח חשמלי גבוה. מבלי להסגיר פרטים, הספר מסתיים עם הקיץ וטובל בטעם של התפכחות מאוטופיית החיים המושלמים. קצו כל הקיצים – כי למשפחתו של אפלפלד כבר לא יהיו קיצים כאלה יותר. התרגשתי.

פחות אהבתי בספר: מצטערת. לא מצאתי. כנראה שפשוט אהבתי את הספר מתחילתו ועד סופו.

שורה תחתונה: מומלץ לכולם, אבל במיוחד לאוהבי הספרים שנכנסים למקום האישי ויוצאים ממנו עם טעם של עוד. זה רומן מרתק בלי להרקיע שחקים, וספר מתח במובן הפסיכולוגי, בלי גופות שמפוזרות בחיוורונן על גדת הנהר. אהרון אפלפלד יצר פה עוד ספר עדין וחד אבחנה כפי שרק עיני הנץ ונפש המשורר שלו מסוגלים לייצר. הוא יחסר לי. לפחות יש עוד רשימה ארוכה של ספרים שכתב וטרם קראתי.

5 מתוך 5 בסולם הספרים שאסור להחמיץ של טלי

הרשמה לניוזלטר-ספרים של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות מעולם הספרים וכתיבתם, ביקורות ספרים, מדריכים ונגיעות של הומור על ספרים, סופרים, סופרי צללים ולקוחותיהם

רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך

הרשמה לניוזלטר כתיבה שיווקית של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות, מחקרים, מדריכים ונגיעות של הומור מעולם הכתיבה השיווקית והמדיה החברתית