מומחיותה של הסופרת קלייר קיגן היא סיפורים קצרים. בספרה הקצר השלישי (קצת יותר מ-100 עמודים) היא פורשת סיפור על תקופה אפלה באירלנד שבמהלכה הוחזקו במנזרים ובכפיה נערות שחלקן חטאו כביכול, רובן לא, אחרות באו מבתים הרוסים ומעטות מביניהן שהו שם מרצון. 'דברים קטנים כאלה' יכולים להיות מאוד כואבים לנשים צעירות שנאלצות לחיות מציאות אכזרית שכזו ללא עוול בכפן. בסיפור הזה מככב בעל כורחו ביל פרלונג, סוחר פחם מבוסס, אב לחמש בנות כחלק ממשפחה שחיה חיים טובים. בין לקוחותיו הוא מספק את הפחם שלו גם למנזר בעיירה סמוכה. באחד הערבים, סמוך לחג המולד, הוא נתקל בכמה נערות שמתחננות לעזרתו. הוא מחליט לעשות מעשה ולחזור למנזר בניסיון לעזור להן.
הסיפור של פרלונג נשזר בעברו ומביא לביטוי את זעקת השנים והשבר של כל הנערות שחייהן נהרסו בגלל הכנסייה האירית האדוקה והאטומה. רבים ניסו לספר על עוולותיה ולזעוק את צעקתן של קורבנותיה אך מעטים הצליחו כמו הזמרת המנוחה שינייד אוקונור. מתברר שאפילו קלייר קיגן התקשתה בכך.

אהבתי

שמחתי למצוא ספר שמתאר את ההיסטוריה שכל כך מסקרנת אותי. הרי הוא מספר על תקופה כל כך אפלה ובלתי נתפסת, שיותר מדי נשים חוו אותה על בשרן וחלקן לא אזרו אומץ או שרדו כדי לספר את סיפורה המלא. בכל פעם שאני נחשפת לפן אחר בהיסטוריה הזו אני נמשכת לסיפורים הללו כמו שפרפרית נמשכת לאש. אהבתי גם את עצם העובדה שהסופרת היא אירית בעצמה. אהבתי לקרוא את הסיפור הזה מנקודת מבטה ולהיחשף לדעתה על מה שהתרחש ממש סמוך לביתה. לא הופתעתי למצוא פה סיפור מעניין וקולח, זה מה שמספרים שקלייר קיגן עושה בדרך כלל בסיפוריה הקצרים, ואמנם זרימתו של הסיפור סייעה, ולו בקצת, לספר לצאת מאזור הדמדומים של הרדידות, כפי שאסביר בפסקה הבאה.

לא אהבתי

דברים קטנים כאלה יכולים להוציא אותי מדעתי… הספר הזה טמן בחובו כל כך הרבה פוטנציאל עד שהפספוס הגדול בדרך בה האמיתות הקשות נחשפות החמיץ את התבשיל. לא יודעת אם זה התרגום או המקור, אבל מה שקראתי היה חסר, משהו באמירה לא היה שלם, החשיפה של הסיפור לא נעשתה במלואה, כמו לחמם מרק טוב לטמפרטורת החדר… מצאתי ספר שזועק את אמיתותיו ברמה של כותרות. רדידות מאכזבת. אמנם הסיפור קלח אבל נדמה שמה שבאמת הסופרת ביקשה לעשות פה הוא לא לספר את הסיפור כמו שצריך אלא לייצר איזה סוף טוב, בלי הרבה עומק. לצערי סיימתי את הספר עם תחושה כבדה של החמצה. לאור אינספור השבחים שקראתי על הספר הזה, ועל אף העובדה שזה ספר קצר קיוויתי לקבל סיפור גדול יותר. התבדיתי.

רגע שיא בקריאה

די באמצעו גיבור הספר מסכם את המסר של הסיפור כולו ומתאר את הסכנה המתמדת שגם בנותיו נמצאות בה, כמו רוב הבנות האיריות שחיות לצד הכנסייה המטורפת. היו אלה שורות שהעניקו לספר כולו את משקלו הסגולי.

שורה תחתונה

סיפור שמעביר מסר חשוב וספר קל וזורם. למרות רדידותו הוא יכול להתאים במיוחד לחובבי ההיסטוריה המודרנית ולמתעניינים בעוולות הכנסייה והדת.

(מתוך חמישה) שלושה כוכבי בושה על הצלב של הכנסייה האירית