מאז ומעולם טענתי שכל טקסט חשוב חייב להיות מודפס על דף כדי לערוך ולתקן אותו באופן קרוב למושלם. תמיד. קריאה עם עט ביד ושרבוטים בשוליים – המכונה ב'נוצרית' marginalia – היא אולי הרגל מגונה בכל הנוגע בקשקוש בספרים, אבל ללא ספק כלי עוצמתי כשמדובר בספרים שלך, בין אם אלה ספרים לקריאה או ספר/ים שאת/ה כותב/ת. ברשתות כמו TikTok ו־Instagram הדבר הפך לטרנד אסתטי: בעיקר גולשים מקהילת ה־BookTok בטיקטוק ומקהילות הספרים באינסטגרם מעלים סרטונים או תמונות של ספרים שקראו בהם תוך כדי כתיבה בשוליים: הם מציירים, מדגישים במרקרים, מוסיפים הערות צבעוניות או אפילו מאיירים כמעט בכל שורה.לעיתים הם מתאימים את הצבעים לעטיפת הספר (כמו קישוט אסתטי שמתכתב עם העיצוב), וכל זה מוצג כמעין 'אמנות קריאה'.
נשאלת השאלה האם זו התעסקות שטחית או שזה עדיין תרגול שמחזק את ההבנה והזכירה, כמו שמחקרים טוענים?
היסטוריה ארוכה של שרבוטים בשוליים
Marginalia היא לא המצאה חדשה – היא קיימת מאות שנים: ליאונרדו דה־וינצ’י שירבט רעיונות על כוח המשיכה שנים לפני שגלילאו פרסם את מחקריו, והכול נמצא בשולי Codex Arundel (אחד מקבצי הכתבים הידועים של ליאונרדו דה־וינצ’י. המדובר בקובץ עב כרס בן כ־570 עמודים, שנאסף במאות ה־16–17 ומצוי כיום בספרייה הבריטית בלונדון).
גם סופרים כהרמן מלוויל שכתב את מובי דיק ואדגר אלן פו השאירו שפע הערות שוליים בכתביהם, לשמחת הביוגרפים שלהם. לאחרונה הסופרת אן פאטצ’ט הוציאה מהדורה מיוחדת של ספרה Tom Lake עם הערות פרשנות שלה – מהלך שגייס כסף לחנויות ספרים עצמאיות.
מה פשר התופעה ומה קורה במוח?
מחקר שפורסם ב־Frontiers in Psychology ב-2024 הראה כי כתיבת הערות באמצעות כתב יד משפרת זכירה ואת הבנת החומר הנקרא. מריאן וולף, מנהלת מרכז הקריאה באוניברסיטת UCLA, ציטטה את אחד מענקי הספרות של המאה ה-20, הסופר הצרפתי מרסל פרוסט: קריאה עמוקה מאפשרת לנו "לגלות חכמה משל עצמנו מעבר למחבר". כלומר, ההערות עוזרות לפתח פרשנות אישית. גם במחקר של פרופ’ דמט יילי מאוניברסיטת פמוקאלה (טורקיה) נמצא שכתיבה בשוליים מסייעת לסטודנטים לספרות לפתח אוטונומיה לומדת ולהביע פרשנות מקורית.
חשבו על זה כך. כשאתם מדפיסים פרק שכתבתם בספר (למשל) קוראים אותו מהדף ומשרבטים הערות בשוליים ובמקומות הרלוונטיים, רק בעצם הפעולה הטכנית אתם מגבירים את יכולת העריכה של עצמכם. אם היה כפתור שעושה את זה, או גלולה, סביר להניח שרוב כותבי הספרים היו לוחצים על הכפתור או נוטלים את גלולת הפטנט שמגבירה את יכולתם כעורכים ולבסוף כסופרים.
סגנונות שונים – וזה בסדר
יש שמסמנים קטעי דיאלוג אהובים, אחרים מסמנים קטעים רומנטיים ועורכים/כותבים רושמים לעצמם הצעות לשיפור הטקסט – כל עוד זה עוזר לקוראים להבין את החוויה שלהם זה טוב. למעשה, אין דבר אינטימי יותר מלגלות בעותק יד שנייה את הסצנה האהובה על הקוראים הקודמים. גם תרבות הפופ הטלוויזיונית תרמה לכך: דמותה של רורי גילמור בסדרה 'בנות גילמור' הפכה את הרעיון של ספרים מלאי הערות לסמל אינטלקטואלי. הניסיון 'להעמיד פנים' שאת כזאת יכולה להפוך אותך בפועל לקוראת מעמיקה, גם אם לא מדובר בטקסט שאת כתבת.
וכיום? אם משפיעני ספרים מתאימים סימניות, מרקרים ועטים לצבעי הכריכה – מה טוב. כתיבה בשוליים אינה פוגעת, להפך – היא הופכת את הקריאה לחוויה אישית (בתנאי שהספר שלך).
מהסיפור שלך — לספר שלך
יש לך ספר בראש?
שאלות קצרות יעזרו לך לעשות סדר ולגלות מאיפה מתחילים
5 שאלות קצרות · בקצב שלך · בלי התחייבות
הרחבה לכותבים: עריכה טובה מתרחשת על נייר
פתחתי עם הרעיון הבא את מקבץ המילים ואמשיך אותו פה כי הוא חשוב להבהרה: הדפסת פרקים או ספרים שלמים לפני העריכה הסופית היא כלי עבודה אדיר שמעטים מכירים. כשקוראים טקסט על נייר מבחינם בפרטים שלא רואים על מסך. כשגם מוסיפים הערות בשוליים, קל יותר לגלות בעיות מבנה, עריכה קלוקלת, חזרה על רעיונות, שימוש יתר במילים או ביטויים שחוקים, משפטים מסורבלים או רעיונות לא בהירים.
ואם חשבת שמדובר באיזה טרנד בינלאומי חולף, מגיעה הדוגמה מסופרי ארצנו:
– עמוס עוז נהג להדפיס שוב ושוב גרסאות, ולמלא אותן בהערות בעיפרון.
– א.ב. יהושע ראה בהדפסת הטקסט תנאי הכרחי לעריכה, והחזיר שוב למכונת הכתיבה לאחר שכתב בשוליים את הערותיו.
– אתגר קרת העיד שהדפסת סיפוריו בעת יצירתם מאפשרת לו 'לשמוע' את הקצב ולחתוך חלקים שלא עובדים.
הערות שוליים אחרונות
– אל תפחדו 'לקשקש' בשולי הדפים. בוודאי שלא בנייר טיוטה שנועד לכך ויש גם מי שיטענו שזה בסדר בספרים ששייכים לך, ולו רק מפני שהערות שוליים הופכות את הספר שלך לאישי יותר.
– הדפיסו טיוטות – הערות שוליים על נייר טיוטה משדרגות את העריכה.
– כל סגנון עובד – צבעים, חצים, סימונים – אם זה עוזר לך, זה מועיל לקריאה ולכתיבה.
– זו שיטה שהופכת את הקריאה לשיחה – עם המחבר, עם עצמך ועם מי שיקרא את הספר אחריך.
כך או אחרת marginalia על ספרי לימוד, על ספרות יפה או על טיוטות בנות־זמננו, היא לא רק סימן קריאה בעיפרון – היא סימן לכותבים שהם שדרגו את יכולת העריכה העצמית שלהם.









