ביקורת הספרים של טלי | אני ליאונה

אני משוחדת כי אני מאוהבת בגַיל הראבן ובדרך בה היא כותבת. וכשאני מאוהבת אני לא רואה ברור, אבל קוראת בשקיקה. כמו דרך קשית ספרותית אני שותה בצמא את ספריה. שתיתי בצימאון את 'מוזה', את 'השקרים האחרונים של הגוף', את 'שאהבה נפשי' שזכתה בגינו בפרס ספיר אהבתי במיוחד, ועכשיו גמעתי בהנאה מרובה את "אני ליאונה" שלה.

זה סיפור על ילדה ישראלית שנולדה באפריקה, מאחר שאביה הישראלי ואימה האמריקאית החליטו להקים שם מיזם חקלאי. היא גדלה שם די לבד. הוריה אמנם אוהבים אותה מאוד אבל לא ממש איתה. אימה מנותקת ממנה מאחר שהיא מרוכזת בבריאותה הרופפת, בכלל ובעיקר, ואביה עסוק כל היום בבריאות המיזם שלו. היות ואין לה אחים או אחיות הבידור שלה מופיע בצורת ספרים, שם היא מוצאת עולמות שלמים. יום אחד, כששתי סבתותיה מתאחדות לידי הבנה שאי אפשר להשאיר את הילדה לבד עם שני הורים שעסוקים בשלהם, הן מבקשות מהמשפחה לעזוב את אפריקה. ברור שזה לא קורה, אז הן מחליטות לאסוף את הילדה אליהן. כעת על ליאונה לבחור אם לנסוע עם הסבתא הישראלית לישראל או עם האמריקאית לאמריקה, ולחוות שם את שנות התבגרותה.

בניגוד לשאר ספריה של הראבן, שעוסקת בנשיות כמו אף סופרת אחרת שאני מכירה, הספר זה טיפה שונה. הוא עוסק באנשים ובאנושיותם באופן כללי ודן בקשיי התאקלמות באשר הם. שעה שבספריה האחרים היא עוסקת בזוגיות ובמגע דרך הפן הנשי, הסיפור הזה יכול היה להיות על ילד כמו שהוא מסופר על ילדה. האם זה פוגם בו? לא באמת.

כי מסעה של ליאונה מרתק. הוא חוצה בסערה שכבות חברתיות. מילדה היא הופכת לנערה מושכת ואז לאישה יפה שפוגשת אהבה. הוא מתחיל בקיבוץ, עובר בקהילה החרדית, ממשיך אל החברה האקדמית-בוהמיינית וכך הלאה והלאה. זה סיפור רב-דמויות, רב-מעללים ורב-נופים חברתיים, שמאפשר צלילה ללילות קריאה ארוכים, ושהייה נעימה בחברת הגיבורה, לצד אהבותיה, אל מול פחדיה ובתוך הדרמות שמזמן לה מסע חייה.

אהבתי בספר: את הטון הנשי של הסופרת, למרות שאינו מודגש כאן כמו בשאר הספרים שלה. אהבתי במיוחד את אהבת הספרים של ליאונה. היא חיה אותם כמוני והמרכיב הנהדר הזה בסיפור מתואר בצבע ולפרטי פרטים, כולל ציטוטים מתוך ספרים אהובים. אהבתי את התיאורים של אפריקה בתחילת הספר. אם יש ספרים שמצליחים להפוך את תיאורי הטבע לרגעים מייגעים, הראבן עושה את זה מקסים. היא מצליחה להעביר את הנאיבי, הפשוט והתמים של היבשת האפריקאית, ולחבר את הכל לנרטיב שהולך ומעמיק ומחבר.

קראתי ביקורות שמתארות את הספר כ"קשה לקריאה". מצחיק. אני מוצאת שזה ספר שכתוב נהדר. בתור אחת שקראה והפסיקה בתום קריאת שלושה פרקים מהספר "אישה בורחת מבשורה" של דויד גרוסמן, שכתוב באמת קשה וסבוך, לפחות כמו הפרשה הנוראית שמתוארת בו, "אני ליאונה" כתוב באמת ידידותי למשתמשת. זה ספר זורם, בהיר, מעניין ומצחיק לעיתים. הסיפור כולו מסופר מגוף ראשון, מגופה המצודד של ליאונה, וחוש ההומור שלה בא לביטוי דרך תפיסתה הקלילה של עצמה, ובכך שבניגוד לרבים מהסובבים אותה היא לא לוקחת את עצמה ברצינות תהומית.

פחות אהבתי בספר: כאמור, ביחס לשאר ספריה של הראבן, זה הספר הפחות טוב בעיני, ולו רק מפני שהיא שמה בו פחות דגש על נשיות. עם זאת ההשוואה המתבקשת היא ביחס לשאר ספריה, והם פשוט מעולים, כך שקשה להתעלות עליהם. למרות זאת, זה אחד הספרים הטובים שקראתי בכלל, שמוכיח את איכויותיה של הסופרת.

רגעי השיא שלי בספר: בכל פעם שעולה וצף ציטוט מתוך ספרים שליאונה קוראת. את כולם זיהיתי מקריאה רוויית שנים באינספור ספרים, ובכל פעם שכזו עפתי אליהם ונחתי עדנות בחזרה בזרועותיה של ליאונה הנהדרת.

שורה תחתונה: גברים שמחוברים לנשיות שלהם אולי ימצאו הנאה כמוני בספרים של גיל הראבן. כל שאר הגברים? חכו כמה שנים עד למונדיאל הבא. הראבן היא סופרת נשית שכותבת נשים, על נשים ובשביל נשים. גם על ספר זה אני ממליצה לכל אישה, אם כי שאר הספרים שלה עשויים לדבר אל כולן אפילו יותר.

ארבעה וחצי מתוך חמישה כוכבים של נשיות ספרותית

הרשמה לניוזלטר-ספרים של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות מעולם הספרים וכתיבתם, ביקורות ספרים, מדריכים ונגיעות של הומור על ספרים, כתיבה, סופרים, סופרי צללים ולקוחותיהם

הרשמה לניוזלטר כתיבה שיווקית של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות, מחקרים, מדריכים ונגיעות של הומור מעולם הכתיבה השיווקית והמדיה החברתית

רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך