"כתבתי רוצחת סדרתית ואני גאה בה"

"מה שבאמת ריתק אותי באלמנות השחורות היה שהזכרים לא הופכים לטרף עד שהנקבות רעבות, ואם הן לא רעבות, הזכרים יכולים להמשיך לחיות". אויינקאן ברייטווייט (Oyinkan Braithwaite) הוא לא שם של רוצחת, אלא של סופרת שכתבה ספר על אחת, וזכתה בגינו בשלל שבחים, וביניהם בתואר 'ספר האינדי של 2018'. "אחותי, הרוצחת הסדרתית" (My Sister, the Serial Killer), מספר על אישה שהורגת גברים כשבא לה, ועל אחותה שמנקה אחריה את הדם ומטפלת בגופות שאחותה משאירה בשובל ההרס שלה. הרומן זכה גם לכינוי "הספר העכשווי האידיאלי", כנראה בשל הצגתן של נשים לא אהודות במיוחד, שהחליטו לחסל כמה גברים פוגעניים, או אם תרצו ה'אפטר אפקט' של קמפיין me too.

"סיפורים אפלים באים לי בטבעיות, אבל לא רציתי להכניס לספר מסרים פמיניסטיים מעמיקים או מוסר" מסבירה ברייטווייט, "רק רציתי לספר סיפור ממש טוב, אז הייתי צריכה לכתוב את זה קל. ובמקום הזה גם הופיעה הקומדיה". באמצע הספר הגיבורה איולה חוזרת הביתה מטיול בדובאי שערכה עם אחד ממאהביה, שעה שסיכת ראש חדשה, עשויה יהלומים, נעוצה בראסטות שיערה. "איך היתה הנסיעה שלך?" שואלת קורדה את אחותה, "היה בסדר… הוא מת".

במונולוג המרתק הבא הסופרת ברייטווייט מסבירה איך יצרה והגדירה את הרוצחת הסדרתית שלה, ואיך הצליחה לכתוב את אחד הספרים המרתקים של 2018.

ferrari 348 1994

£31,400.00 (18 Bids)
End Date: Tuesday Jul-23-2019 20:00:41 BST
Bid now | Add to watch list

"ההשראה שלי לאיולה היתה 'האלמנה השחורה'. בפעם הראשונה שנתקלתי בעכבישה הזו חשבתי שהיא מרתקת: העובדה שנקבה מזדווגת עם זכר, ואם היא גם רעבה והזכר עדיין לידה, היא פשוט אוכלת אותו, ריתק אותי. מאז אני משחקת עם הרעיון. לפני שנים כתבתי שיר על אלמנות שחורות. זה היה על שתי חברות, האחת מושכת, השניה לא. הראשונה מתחתנת עם גברים עשירים, ואז בשלב מסוים מרעילה אותם ומשיגה לעצמה את כל עושרם. חברתה הטובה ביותר, זו הלא מושכת, היא גם היחידה שיודעת זאת, ובסוף השיר שתיהן רודפות אחרי אותו גבר. אחר כך כתבתי קומדיה קצרה על שתי אחיות שיוצאות לסדרה של פגישות עם אותו בחור. הן מסכימות לכלל אחד – שהטובה ביותר תנצח – אבל הן לא בדיוק שומרות על החוקים – כל אחת מהן מקפידה להרוס את הדייט של השניה, ואז הפרשה הופכת למסוכנת יותר, עד שהבחור שלהן מת בשריפה. פעם גם כתבתי פנטזיה על שבט של אלמנות שחורות… אולי עוד אחזור לזה.

"מה שבאמת ריתק אותי באלמנות השחורות היה שהגברים לא הופכים לטרף עד שהנקבות רעבות, ואם הן לא רעבות, הזכרים יכולים להמשיך לחיות. זה גם מה שאהבתי באיולה – מעשיה לא תמיד מגיעים ממקום של כאב, נקמה או הגנה עצמית – לפעמים היא רוצחת פשוט כי היא יכולה. כי בא לה. יש בזה משהו משחרר. היא לא הנקבה השבורה ההיא שפועלת ממקום של מצוקה. אין לה שום אהדה לקורבנותיה, אין לה שום חרטה, שום תחושת תובנה מעצם המעשה. היא פשוט עושה את מה שהיא רוצה לעשות, כשהיא רוצה לעשות את זה. בין כל הדמויות בספר, היא זו שבאמת נהנית מהחיים.

"לא שאבתי שום השראה מרוצחות סדרתיות, לא מהחיים ולא מהספרות. כשאני חושבת על זה עכשיו, מעניין שיצרתי רוצחת סדרתית שאפילו מעוררת קצת סימפטיה, וזה כי כנראה היתה לי בעיה עם 'דקסטר'. כשצפיתי בסדרה מצאתי שיש בעיה בכך שיצרו שם רוצח סדרתי חביב. יש משהו לא בסדר בזה ברמה המוסרית. אבל אז הלכתי ועשיתי משהו דומה. איולה עושה דברים איומים, אבל היא גם די ילדותית. יש בה תמימות. בגלל זה, אולי כמעט אפשר לחבב אותה, למרות הדברים הנוראיים שהיא עושה.

אויינקאן ברייטווייט

"אני לא כותבת פשע במובן המסורתי. לא היה חשוב לי לחקור רציחות, או לחקור קורבנות כמו שהיה חשוב לי לחקור את הדינמיקה הזאת בין שתי האחיות. גם איולה וגם קורדה הן קורבן לנסיבותיהן, והן מזינות זו את זו. איולה היא ילדותית כי קורדה תמיד שם כדי להגן עליה, וקורדה מרגישה שהיא תמיד צריכה להגן על אחותה מפני שהיא ילדותית. שתיהן ממלאות את חלקן, ולמרות שקורדה שונאת את התפקיד שהיא נאלצת לשחק בחייה של אחותה, היא כמעט לא יכולה להסתדר בלעדיו. רציתי להשתמש ברצח סדרתי ככלי שמאפשר לחקור כיצד איולה משתמשת ביופייה על מנת לתפוס את הגברים שלה בהפתעה גמורה. הם ממש לא מצפים ממנה לרצוח אותם. הם לא רואים את זה בא. רציתי לחקור למה הגברים האלה מוותרים על מערכת ההגנה שלהם. מצאתי שהרבה מאיך שאנחנו מעריכים או שופטים אנשים אחרים קשור לאיך האדם נראה וכיצד הוא מתנהל. אם אתה מתנהל עם סוג מסוים של ביטחון, אנשים יקנו את מה שאתה מוכר, וזה משהו שאיולה הבינה.

"לא תכננתי את כל העלילה כשהתחלתי לכתוב. אני אוהבת לגלות דברים לאורך הדרך. מכיוון שאיולה היא רוצחת סדרתית, ידעתי שהיא צריכה שיהיו לה לפחות שלושה קורבנות. (השתמשתי בגוגל כדי לגלות את זה…) לא רציתי שיהיו לה יותר מדי קורבנות, כדי שתהיה קצת אמינות בזה שעדיין לא חושדים בה. לנשק של איולה בחרתי בסכין. דמיוני ככל שהסיפור מתפתח, ניסיתי לשמור אותו כרוך במציאות. לנשק חי לא כל כך קל להגיע בניגריה, אבל לסכינים? אף אחד לא באמת שם לב אם השגת אחד. רציתי שהסכין יהיה מורכב ויפה. זה לא עוד סכין מטבח. זה סכין שאת יכולה להביט בו בהערצה. רציתי לתת לאיולה לא רק סכין יפה, אלא היסטוריה ואישיות משלה במידה מסוימת.

"אני לא בטוחה אם יש משהו פמיניסטי ביסודה של רוצחת סדרתית, אבל אני מאמינה מאוד ביכולת של אישה לעשות את כל מה שהיא מגדירה לעצמה. הדמויות הנשיות בספר הן חזקות, כנראה חזקות יותר מהגברים. חשוב לנשים לדעת ולהכיר את הכוח שיש בידיהן, ואני לא מתכוונת בהכרח לכוח שמבוסס על העובדה שהן נשים, אני מתכוונת רק לכך שיש להן כוח, נקודה. יש להן את אותו כוח שיש לגברים, וגם את אותו מוח. פעמים רבות אנחנו מגבילות את עצמנו. קורדה מגבילה את עצמה משום שהיא מאמינה באטרקטיביות שלה ובתפקידה כאחות המבוגרת יותר, ושמה לעצמה גבולות מסוימים, בזמן שלאיולה אין גבולות, ולכן היא מאושרת יותר מאחותה. זה מעורר מחשבה.

"יש נרטיב כזה בחברה – אישה תבצע מעשה מסוים רק אם היא הוכרחה לעשות אותו, בין אם זה מופיע בצורה של הישרדות או הגנה עצמית, ואני מניחה שרציתי לראות – מה אם זה לא היה ככה? מה אם אין לזה שום קשר לזה? יש עדיין אלמנטים כאלה בספר, אבל מצא חן בעיני הרעיון של להסתכל על שתי נשים שחוו את אותה טראומה, אבל הגיבו עליה בדרכים שונות לחלוטין… כי בואו לא נניח שאישה לא מסוגלת לעשות דברים מסוימים שמאפיינים גברים, כי אולי היא כן, ואולי כדאי להיזהר ממנה".

עד כאן דבריה של הסופרת הצעירה אויינקאן ברייטווייט. נשמע כמו ספר מרתק, ולא רק לנשים. לא מצאתי תרגום של 'אחותי, הרוצחת הסדרתית' לעברית, אבל אם מישהו מבין הקוראות (והקוראים) כן מוצא/ת, אשמח לדעת על כך.

הרשמה לניוזלטר-ספרים של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות מעולם הספרים וכתיבתם, ביקורות ספרים, מדריכים ונגיעות של הומור על ספרים, כתיבה, סופרים, סופרי צללים ולקוחותיהם

הרשמה לניוזלטר כתיבה שיווקית של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות, מחקרים, מדריכים ונגיעות של הומור מעולם הכתיבה השיווקית והמדיה החברתית

רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך