מעטים הכותבים אשר כבר בילדותם לא שמעו לפחות פעם אחת את המשפט: "אני צריך לכתוב ברכה לאירוע, תעשה לי טובה ותכתוב לי". הם יודעים שאתה כותב טוב, ושבדרך כלל יש לך רעיונות להבעת רגש והומור. אי לכך אתה הופך כבר בגיל צעיר לעט להשכיר; לאירועים, לבריתות ואפילו בלוויות. כך, בדרך כלל, מתחיל כל כותב טוב לכתוב טוב. לא כולם. חלקם הופכים לקופירייטרים בבגרותם, אחרים לפקידי שומה.

והנה גדלת בשנה ובבית הספר, בכתה בה אתה לומד, אתה ידוע כתלמיד ההוא, השנון, זה שתמיד יש לו איזו הערה מצחיקה, או יוצאת דופן, ולא יודעים להחליט אם אתה 'אובר חוכם', או באמת 'חוכם'. חלק קוראים לך כבר אז "הקופירייטר", וחלק פשוט לא קוראים לך, אז אתה לא בא. ממשיכים תנועה במגמת שגרה. בכתה ז' המורה ללשון כותבת על הלוח את בניין "התפעל" ובזמן שאתה מנסה להעתיק למחברת אתה מבקש ממנה לזוז קמעה בדרכך הפרטית ("המורה…את מסתירה בניין שלם") וכשהיא צוחקת ולא רק הכתה, אתה מבין שיש לך ביד כישרון, לא רק עיפרון.

אתה ממשיך לגדול, מתחיל להתגלח, רוכש דיאודורנט, מביט בעניין באנשים שיש בהם תוכן ולא רק מראה. אתה מתגייס לצבא ומפקד על טנק. אתה לומד שמה שאתה באמת רוצה לעשות בחיים, חייב להיות קשור איכשהו לעולם התקשורת. רצים לך סלוגנים בראש, באים לך בקלות שמות לעסקים ורעיונות לפרסומים. אתה מתרגש עד דמעות מפרסומת טובה באמת, שהקריאייטיב בה כל-כך חכם עד שזה מצמרר (Michael Jordan Failure). כששורה עליך המוזה אתה פורס כתיבה טובה על עמודים שלמים, מביע רגש, מצחיק, מעורר.

אתה נרשם ומסיים לימודי תקשורת לתואר ראשון. מתקבל-ומסיים לימודי קופירייטינג במכללת ACC. עושה עבודות קופירייטינג פה ושם. נרשם ביומנו של שוטר תנועה שתופס אותך שוב מהרהר בזמן הנהיגה. מתחיל לעבוד בטלוויזיה כאיש תוכן בתוכנית בידור. אתה עורך מאות תחקירים אודות סלבריטאי ארצנו, כותב איתם את הראיונות שלהם, לומד שאתה יודע איך לתחקר סיפור ולא פחות חשוב מזה – יודע לכתוב אותו. במקביל לעבודות הקופירייטינג אתה מתחיל לכתוב ספרי ביוגרפיה עבור אנשים שרוצים שמישהו, עדיף מישהו ש'כותב טוב', יכתוב טוב את סיפור חייהם.

אתה מכיר אישה, מתחתן אתה, עושה ילד ואז עוד אחד, בונה אתר, ולכבוד האירוע כותב את הטקסט הזה. אתה טל מאור.