אי שם בצ'ילה של שנות הארבעים מתאהבים סלומה ואוקטביו על אף עיקום אפם ואנחותיהם הנרגנות של הוריה של סלומה. לדעתם אוקטביו הוא בחור צעיר ללא עתיד ואופק שנראים לעין, אך מאחר שאוקטביו נחוש לשמור על אהבתו בחייו הוא נלחם להוכיח להוריה שהוא בהחלט ראוי לה. במקביל ובאותו זמן בדיוק, בפינלנד של שנות הארבעים, נולדת ילדה מתוקה בשם קאיה להורים קשי יום, שמקבלים החלטה גורלית שתשנה את חייה וחייהם. וכאילו לא די בכך בצרפת של שנות הארבעים מהגר ניצול השואה סמואל רודין עם משפחתו לפרו, כמי שנסים על נפשם מפני אימת הנאצים.
כך נרקמות להן שלוש עלילות לכדי סיפור אחד. בשעה שסולומה ואוקטביו בורחים לשבדיה בגלל עליית פינושה לשלטון בצ'ילה, קאיה, פליטת מלחמה, מגיעה לשבדיה ומנסה לבנות את חייה החדשים ללא שורשים, וסמואל רודין שמהגר שוב, הפעם מפרו לשבדיה, מפתח שם קריירה של פסיכולוג מצליח בעל שם שביכולתו לעזור לאותם מהגרים להכיל את חווית ההגירה ולפתח תחושת שייכות.
ובזה בדיוק עוסק הספר – בעקירה, בהגירה, בהתחלות חדשות, בטראומה ובריפוי, באהבה, בביטויים שונים של תרבות, בגלות ובזהות אישית ובדרך ש'איפוס המונים' הזה משפיע על אנשים ועל משפחות שלמות.

אהבתי

'דמעות של אהבה' מצוי בטווח המסוכן של ז'אנר הרומן הרומנטי. מסוכן מבחינתי שכן רפלקס ההקאה שלי מאיים לפעול בספרים כאלה, אבל בספר הזה משולבים פרטי היסטוריה מרתקים שאכן קרו. והנה, מרומן רומנטי הופך הספר לחוויית קריאה ולימוד על התקופה. עצם העובדה שיש פה מיצג של דמויות שונות ומערכות יחסים מגוונות של מהגרים וילדים שחוו על בשרם את תלאות המשטר הדיקטטורי ומשטר הנאצים, וטיפוסים שונים שנדרשים לחשב מסלול מחדש בשל נסיבות חייהם – שולפת את הספר מ'אזור הסכנה' לאזור ההנאה.
למשל, הקטע בו קאיה הפינית נשלחת הביתה לפינלנד לאחר שהמלחמה מסתיימת, אבל מאחר שהוצאה מביתה לארץ זרה בגיל זעיר היא כבר לא דוברת את שפת אימה וכבר לא מזהה את סביבת גידולה הופך את הכל למעניין יותר. עצם ההפנמה שהספר מספק לכך שיש סיטואציות בחיים, שאינן כרוכות במוות בהכרח, אבל מתקבעות לנצח, למרות השורשים שנטועים היטב בעבר, יוצקת בספר תלת ממדיות והיא אחת הסיבות שאהבתי את הספר הזה.

פחות אהבתי

ועדיין 'דמעות של אהבה' כשמו כן הוא – נוטה לקיטש ולתיאורים דביקים של רגעים לא כל כך דביקים בחיים של אנשים. לא יודעת, אם זה תלוי בי אפשר היה לכתוב את אותו ספר רק טוב יותר, בלי כל הרגעים הסָכָרִינִיִּים.

רגע שיא בקריאה

כשהבנתי שאני נחשפת למייצג מגוון של אנשים (דמויות) שבאמת חוו דברים כאלה בחייהם ולומדת תוך כדי על ההיסטוריה.

שורה תחתונה

איכשהו שם הספר המקורי: 'Rhythm of Memory' תורגם ל'דמעות של אהבה'. אבל גם בעברית זה רומן היסטורי טוב וספר נהדר שמתורגם טוב, מלא בפרטים שמעשירים את הקוראים ומתאים במיוחד למתעניינים בהיסטוריה, וגם עבור מי שיודעים להעריך את הדרך בה ההיסטוריה נשזרת בחייהם של אנשים ומשפיעה עליהם.

ארבעה וחצי כוכבים מתוך חמישה אפשריים בסולם של טלי