בקרוב אסגור כשני עשורים במקצוע שפעם היה אסור לדבר עליו, אבל כולם השתמשו בו. יותר מחמישים וחמישה ספרים שכתבתי עבור אחרים כבר יצאו לעולם תחת שמות שאינם שלי, וכמו רוב סופרי הצללים, למדתי להתרגל למקום הפחות מואר הזה, מאחורי הקלעים, בתווך שבין קול שאינו שלי לעבודת הראש, הלב והנפש שמתרגמת הכל למילים.
אם אתם עוקבים אחרי החיבור ההולך ומתהדק בין עולם הסלבריטיז לעולם הספרות, אולי כבר נתקלתם בצילומים של דוגמנית-על מחובקת עם סופר מצליח, או קראתם על שלושת הכותבים שעזרו לבריטני ספירס לכתוב את ספר הזיכרונות שלה – The Woman in Me.
סופרי צללים, או בשפה המעודכנת יותר "משתפי פעולה ספרותיים" או "שותפי כתיבה", מלווים כבר שנים את כל מי ששמם לבדו מסוגל לייצר חוזה להפקת ספר בהוצאה גדולה. אבל בשנים האחרונות הדמויות האנונימיות הללו מתחילות לזחול החוצה מתחתית עמוד התודות ולהיכנס אל מרכז הבמה, כשסלבריטאים מציגים בפומבי את הכותבים שאמורים להעניק לפרויקט שלהם יוקרה ספרותית.
“פעם אנשים היו הרבה פחות נינוחים לגבי חשיפת העובדה ששכרו סופרי צללים או שותפים לספר” אומרת ליסה דיקי, סופרת מצליחה ו'שותפת כתיבה' של ג’יין לינץ’, ד״ר ג׳יל ביידן והשחקן המנוח פטריק סווייזי. “אז היה סביב הרעיון הזה הרבה יותר חשאיות, אבל בעשור האחרון (במיוחד) המקצוע ממש יצא מהצללים".
פעם אנשים היו הרבה פחות נינוחים לגבי חשיפת העובדה ששכרו סופרי צללים… בעשור האחרון המקצוע ממש יצא מהצללים.
אתם אפילו לא צריכים לחפור בארכיוני ראיונות כדי למצוא עדויות לכך שחלק מספרי הזיכרונות הכי מדוברים של השנים האחרונות נכתבו בשיתוף פעולה עם כותבים רציניים, שהופכים בעצמם ליותר ויותר גלויים.
אריאל לוי, עיתונאית ב-New Yorker וסופרת צללים בעצמה, סיפרה בריאיון ל-Guardian על העבודה שלה עם דמי מור ('Inside Out'), ספר הזיכרונות של השחקנית המועמדת לאוסקר.
מישל ברפורד, שותפת כתיבה ובת בית אצל אופרה, זכתה לפרופיל ב-New York Times שבו דיברה על הקריירה שבנתה בכתיבה עבור 'אגדות'.
סופר הצללים המצליח בעולם ג׳יי. אר. מוהרינגר הפתיע רבים כשפרסם ב-New Yorker טקסט על החוויה שלו כשותף לכתיבה של Spare, ספר הזיכרונות של הנסיך הארי.
ורק בקיץ האחרון, סגנית הנשיא לשעבר, קמלה האריס, דיברה בפומבי על כך שגייסה את הסופרת זוכת הפוליצר ג׳רלדין ברוקס, כדי לתת לספר הקמפיין שלה '107 ימים' “תחושה של רומן".
הכל זה עיצוב דימוי ושאלת המפתח היא תמיד: ‘איך זה גורם לי להיראות?’
כמו כל דבר אחר שמרכיב את דמותם הציבורית של אנשי ציבור, שכזכור נבנית בקפידה רבה, גם החבירה לכותבים מוכרים ומתן קרדיט מפורש לתרומתם, במקום לטעון ״כתבתי לבד״, היא החלטה מחושבת שמוגדרת במפורש בחוזי ההתקשרות.
“הכל זה עיצוב דימוי, והרבה מזה קשור ל‘איך זה גורם לי להיראות?’” אומרת רייצ׳ל, כתבת תרבות בכירה שמראיינת באופן קבוע סלבריטאים על הפרויקטים הספרותיים שלהם. “זה ניתוח עלות–סיכון של מה נשמע לי יותר טוב להגיד”.
עבור חלק מהסלבריטאים בהחלט שווה להודות שקיבלו עזרה כדי שהספר שלהם ייתפש ברצינות. למשל, המשפיענית והפודקאסטרית טינקס, סיפרה על השותפות שלה עם הסופרת גבריאל קורן בכתיבת הרומן הלסבי Hotter in the Hamptons; זוכה הגראמי מארק רונסון הודה בגלוי שקיבל עזרה מעורך ששמו לא נחשף מהעיתון New Yorker, כדי ללטש את הטיוטה האחרונה של ספר הזיכרונות שלו 'Night People'.
“אני חושבת שאנשים פותחים בפני את נשמתם בגלל סט הכלים שפיתחתי במשך 30 שנה כעיתונאית” אומרת העיתונאית האמריקאית לי לוי. אבל זה לא אומר שהקשר איתם הופך ל'חברות הוליוודית' מהסוג שאנחנו רואים, למשל, בין כוכבות לסטייליסטיות או למאפרות שלהן.
אם פעם אדם מפורסם היה מאמץ מטרת צדקה כדי להראות שיש לו עומק, היום מועדון קריאה של סלבז הוא הדבר הגדול הבא. במובן מסוים, המפורסמים משאילים את תהילתם, את הנעורים ואת היופי שלהם לטובת ספריהם.
השינוי התרבותי הזה משפיע ישירות על סוג הספרים שסלבריטאים רוצים ששמם יתנוסס עליהם, ועל אנשי המקצוע שהם רוצים שיתנוססו לצידם על הכריכה.
“במיוחד עכשיו, כשספרים נחשבים ל‘קול’ וכשקריאה הפכה למופגנת וסטייליסטית” אומרת רייצ׳ל, “מי שכותבים את הספרים האלה רוצים שזה ירגיש להם אזוטרי, משהו שהוא לא סתם איזה עניין זניח”.
יש כל כך הרבה הנחות מוקדמות ביחס לספרי סלבריטאים עוד לפני שמישהו בכלל פותח את הספר, למשל, ההנחה הבסיסית שהם לא כתבו מילה. חיבור לשם של 'כותב רציני' או 'כותב טוב', עם מוניטין משל עצמו, משדר לקוראים: זה ספר אמיתי, שווה לקרוא אותי, זה לא סתם עוד מוצר-מדף שנועד להשלים איזו תמונה או סטטוס.
סוכנת ספרים שמייצגת אך ורק סופרי צללים, אומרת: “יש לא מעט סלבריטאים שמעדיפים לעבוד עם כותבים בעלי איכות ספרותית כי זה נותן להם סוג מסוים של יוקרה…. כל סלב בעל מעמד רוצה להיתפס כאדם אינטליגנטי, כזה שיש לו באמת משהו לומר, ושלא מוציא תחת ידיו עוד איזה ספר שנראה כמו עבודה חובבנית ומהונדסת".
העובדה שכותבים מבוססים בוחרים היום להיכנס לנעליים של 'שותפי כתיבה לסלבריטאים' משקפת היטב גם את הצמצום הדרמטי בהזדמנויות כתיבה – בעיתונות המודפסת ובמדיה הדיגיטלית, שעברו לאחרונה אינספור פיטורים ושינויים.
מורל אומרת שעבור עיתונאים של כתבות עומק וסופרים 'מדרגי האמצע' שפונים אליה, כתיבת צללים היא "מתנה משמיים". היא מציינת שלעתים קרובות הם מקבלים תשלום גבוה יותר כ'שותפי כתיבה' מאשר עבור הספרים שכתבו בעצמם עבור עצמם, בהנחה שהם בכלל מצליחים להשיג חוזה לספר משלהם.
היא מסבירה: “פעם, לפני שכל ההוצאות הגדולות נרכשו בידי תאגידים, סופר סביר היה יכול להגיד שהוא רוצה לכתוב ספר על כרישים, ואז היה עושה את המחקר שלו על כרישים, ומוכר את הספר בסכום סביר. היום? זה כבר לא יכול לקרות. אם אתה רוצה לכתוב ספר על כרישים ואינך סלבריטאי עם מילוני עוקבים, אתה חייב אחד משני התנאים לפחות: או שחייך ניצלו לאחר שנשך אותך כריש, או שאתה כריש בעצמך".
מהסיפור שלך — לספר שלך
יש לך ספר בראש?
שאלות קצרות יעזרו לך לעשות סדר ולגלות מאיפה מתחילים
5 שאלות קצרות · בקצב שלך · בלי התחייבות
“אם יש לכם חמישה מיליון עוקבים – תקבלו חוזה לספר. ככה זה היום. פשוט”
ולא רק מועמדי אוסקר מבינים את הערך של שותפי כתיבה שיכולים להצדיק את ספרם בעיני העולם. ההגדרה שלנו למיהו 'מפורסם' התרחבה מאוד בעידן הרשתות החברתיות ותוכניות הריאליטי, ובמקום הזה צמחה קבוצה חדשה של סלבריטאים שמבקשת לעצמה לגיטימציה תרבותית שתעביר אותם מ'משפיענים' ל'טאלנטים'.
“לפני עשר שנים דיברו בעיקר על כוכבי יוטיוב, היום זה טיקטוקרים…” אומרת מורל, “הרשתות החברתיות כבר מכתיבות הכל”.
דינה גאכמן, עיתונאית וסופרת צללים שפרסמה רבי מכר, ושעבדה עם כוכבי ריאליטי אומרת: “עבדתי על כמה הצעות לספרים עם משפיענים, שלא הסתיימו טוב, אז אני קצת פחות נלהבת מזה. אבל אם יש לכם 5 מיליון עוקבים – תקבלו חוזה לספר. ככה זה היום. פשוט. אולי לחלקם יש סיפורים מעניינים או משהו חשוב להגיד, אולי לחלקם לא, אבל חשוב לי תמיד לברר את זה, כי אני לא רוצה לעבוד על פרויקט שאין בו לב”.
“אנשים חושבים ששותף לכתיבה מחליש את הספר – אבל לרוב הוא דווקא מחזק אותו”
לא כל סופר צללים נהנה מההכרה הציבורית של ג׳יי. אר. מוהרינגר, אבל ההשפעה מהשותפויות הזוהרות האלה, זולגת גם למטה, ומשנה את המוניטין והנראות של סופרי צללים רציניים, שבעבר עבודתם נשמרה בקפידה מאחורי הקלעים.
“פעם סופרי צללים של סלבריטאים נתפסו כ'שכירי עט' שמייצרים ספרים זולים, אבל היום, המלאכה הזו סוף סוף מקבלת את הכבוד המגיע לה. ככל שהתרבות משתנה מלמעלה, גל הגאות הזה מרים את כל סופרי הצללים יחד איתו ומאפשר להם לדרוש תעריפים גבוהים יותר ולקבל קרדיט ראוי על העבודה שלהם”.
“אנשים חושבים שלפעמים הנוכחות של שותף לכתיבה מחלישה את הספר באיזשהו אופן, בעוד שאני חושבת שלרוב היא דווקא מחזקת אותו” אומרת הילרי ליפטון, סופרת צללים שעבדה על לא פחות מ-16 רבי-מכר, וביקשה שלא להזכיר את שמות הסלבריטאים שהיו לקוחותיה, למרות שרבים מהם מופיעים באתר שלה.
סופרת צללים אחרת מספרת: "רוב הסלבז עובדים עם שותפים לכתיבה, ואנשים מזלזלים בזה, כאילו 'חחח, הם בכלל לא כתבו את הספר שלהם', אבל חשוב שחלק מהקוראים יבינו שרובם עובדים בזה. אני בחיים לא יכולה לכתוב ספר זיכרונות או אוסף מאמרים של מישהו בלי לעבוד איתו… זה לא שהם משתמשים בבינה מלאכותית כדי לכתוב את הספר”.
מישל ברפורד היא אחת מסופרות הצללים הבולטות שנמצאות היום לגמרי מחוץ לצללים. היא מדברת בפומבי על העבודה המורכבת של ארכיטקטורת סיפור, ושמה מופיע בגלוי על כריכות, לצד שמות כמו טייסון, זוכת הגראמי אלישה קיז והמתעמלת האולימפית גבי דאגלס. “הרבה מהלקוחות שלי פתוחים לשותפות פומבית” היא אומרת, “לכן אני מקבלת קרדיט של 'נכתב עם' על הכריכה. הם רואים בזה אות כבוד לעבוד עם שותפת כתיבה בעלת מוניטין”.
אז כן, משהו השתנה. המקצוע שגדלתי איתו, שבו המפורסמים או גיבורי הספרים הספרים היו נבוכים להודות שעבדו איתי (ולכן זהותי נשמרה במחשכים כמו איזה סוד צבאי) יוצא לאור הזרקורים יותר ויותר ככל שחולף הזמן. מה שהיה פעם 'טאבו מקצועי' הפך לסמל סטטוס. שותפי כתיבה רציניים הם כבר לא בושה עבור גיבורי הספרים, הם כבר הפכו למעין אקססורי תרבותי עבורם.
