ביקורת הספרים של טלי | דָּפוּק וזָרוּק בפריז ובלונדון

ביקורת הספרים של טלי | דָּפוּק וזָרוּק בפריז ובלונדון

מעשה בבחור צעיר שנלחם על פת לחמו מדי יום. אין יום ואין לילה בהם יש לו מושג איך ישבור את רעבונו או ישלם את שכר דירתו, אם דירתו בכלל קיימת. מלחמתו הקיומית בניסיון לצלוח עוד יום בחייו מתרחשת מדי יום.

לאורך הספר מתוארות מערכות היחסים שהוא חווה במלון הדירות בו הוא גר, הטיפוסים השונים, הבחורות שהוא פוגש, ומעל כולם מתנוסס בוריס שחווה ביחד איתו את מלחמת ההישרדות ללא אוכל כמעט, בלי כסף, לעתים בהצלחה יחסית ולרוב בתחושת כישלון צורב. ביחד הם מגיעים לרעב, לפת לחם, והכל בתוך לונדון ופריז האלגנטיות, העשירות כלפי חוץ ומלאות הרובעים הנוצצים. למרות זאת הספר מצטיין בהצגת רובעי העוני, אלה שמוסתרים מהז'ורנלים של התיירות…

בשלב כלשהו הגיבור נוטל אחריות על המצב שהגיע אליו, אבל מדגיש שכל מה שהוא מבקש הוא רק לחיות כבן אדם. בתוך כך הוא מספר על תחתית התחתיות של המטבחים במסעדות המהודרות ביותר, אלה שכולם מהללים אותן ומשבחים את מרכולתן, אבל גם אלה שמאחורי הקלעים שלהן נראים כמו חיי הדלות והעוני שלו, כמטאפורה לאמת שמסתתרת מאחורי הבלוף.

לאורכו ולרוחבו הספר 'דָּפוּק וזָרוּק בפריז ובלונדון' פורס תורה שלמה של טענות, מסקנות ותובנות על מערכת הרווחה הקלוקלת, על השחיתות השלטונית, על הצביעות האנושית של ברי המזל ועל הקושי האמיתי של חסרי המזל לצלוח עוד יום.  

אהבתי בספר

מאוד אהבתי את התיאורים של פריז השיקית, מִפְּרָט הנשים האלגנטיות, שובלי ניחוחות הבשמים, ובמקביל גם את התיאורים של אינספור הקשיים. המנעד בין הטוב לרע עושה טוב לספר ומתואר בעושר רב. מוסדות הרווחה מוצגים כמושחתים כל כך עד שברורה הסיבה לכך שלאורך זמן רב לא הסכימו להוציא לאור את הספר הזה, שמלא בביקורת קרה ובטענות קשות שמופנות כלפי קור הלב והיד הקמוצה של השלטונות.

אהבתי גם שזה סיפור שמבוסס על אירועים אמיתיים שקרו לג'ורג' אורוול הבריטי, שסלד מהאימפריאליזם של ארצו, וכתב על כך ועל עמדותיו האנטי-אימפריאליסטיות בספרו 'ימים בורמזיים' שראה אור בשנת 1934. כך קרה שבשל סלידתו העזה מחיי המותרות המעמדיים ומתחושת עליונותם של בני עמו, לימים בחר בעוני מרצון ויצא לחיות בעולם התחתון שם חווה רעב ומחסור, זוהמה, עייפות ומועקה. כל אלה אלו סיפקו את חומר הגלם לספר זה. בל נשכח שארוול הצטיין בהצגת מציאות דיסטופית מאז ומעולם (ע"ע ספרו '1984'), וזו יכולת שבהחלט באה לביטוי באופן 'מרהיב' גם כאן.

פחות אהבתי

הגעתי לספר הזה דרך אחת ההמלצות בעיתונים של אנשי תרבות שממליצים על הספרים הטובים ביותר שקראו לאורך השנים. זמן רב חלף עד שהצלחתי למצוא את הספר ולאחר שמצאתי וקראתי כבר לא הייתי בטוחה שבאמת מצאתי את מה שחיפשתי – ספר מושלם מכל בחינה, שסוחף כמו כל ספרי המופת שיש בהם את כל המרכיבים של יצירת מופת. מנגד כן מצאתי שאני מתקשה לצלוח חלקים ניכרים ממנו.

דילגתי על עמודים שלמים כמו שמדלגים על מפגין שצועק את משנתו מול בניין העיריה באמצע הלילה, שוב ושוב, עד שדבריו לא רק מדירים שינה מאוזן עייפה אלא גם יוצאים מכל החורים. הסיפור והעלילה נפגעים מהתיאוריה הצעקנית שתופסת מקום מרכזי בספר עד כדי צרימה של ממש. מצאתי את עצמי מדלגת על כעשרה עמודים מייגעים שבהם נדמה שמר אורוול שכח למהול את הפרופגנדה האישית שלו בסיפור משובב לב.

רגע שיא בקריאה

היו המון רגעים של אנושיות אמיתית, מלאת חמלה והכלה, בהם הגיבור לא מרוכז אך ורק בסבל של עצמו, כמתבקש ממוכי גורל, אלא בסבלו של האחר. רגעים כאלה השביחו עבורי את הקריאה כולה.

שורה תחתונה

כולם מהללים את 'דָּפוּק וזָרוּק בפריז ובלונדון', אבל אצלי הוא היה קצת דָּפוּק וזָרוּק ליד המיטה. אני לא בטוחה שכולם ייהנו ממנו, למעט המתחברים בחדווה יוקדת להארד-קור הפילוסופי באשר הוא.

שלושה וחצי כוכבים מתוך חמישה בשמי פריז ולונדון

רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך

הרשמה לניוזלטר כתיבה שיווקית של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות, מחקרים, מדריכים ונגיעות של הומור מעולם הכתיבה השיווקית והמדיה החברתית

הרשמה לניוזלטר-ספרים של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות מעולם הספרים וכתיבתם, ביקורות ספרים, מדריכים ונגיעות של הומור על ספרים, כתיבה, סופרים, סופרי צללים ולקוחותיהם