מעשה בחברות ייחודית שהתגבשה במסגרת לימודית באוניברסיטת בר אילן. זו לא קבוצת חברות רגילה, למעשה זו קבוצה מעט חריגה בנוף האנושי ובמיוחד הנשי, מאחר שאינן מעוניינות 'לעשות שימוש ברחמן' כפי שחנן אותן הטבע. איך יתכן כדבר הזה? איך יכול להיות שאישה לא תרצה להביא ילדים לעולם? ואולי התשובה טמונה בשם הספר – 'האחרות'?

הסופרת שהרה בלאו, ילידת בני ברק, בת בכורה למשפחה דתית לאומית ואישה שכבר בילדותה ינקה מעטיני הדת, לא בחרה סתם כך לספר את הסיפור המעניין הזה דווקא ב'בר אילן', אתר לימודים אוניברסיטאי בגוון דתי, שכל תואר שמבקשים להשלים בו כרוך בהשתתפות בקורסים שעוסקים בתורה ובדת. היא עשתה זאת על מנת להניח את גיבורות הסיפור על מקומן המתבקש של הנשים בתורה, ולבחון את בחירותיהן תחת הזרקור הדתי-לאומי.

וזה לא רק סיפור על נשים שאינן מוכנות להביא ילדים לעולם

זה גם סיפור על חברות, על קנאה, על תחרותיות ועל אהבה, כמו שמתרחש בכל חבורת אנשים ובעיקר כשהחבורה מורכבת מנשים. הכל מונח על כתפיהן של גיבורות הסיפור שמצוירות בחברה כ'לא נורמליות'. את השוני ואת ה'חריגות' מביאה שהרה דרך נשות התנ"ך; מרים, מיכל בת שאול ובעלת האוב הלילית. בעצם לכל דמות שכזאת מוצמדת דמות עכשווית. השאלה מיהי 'נורמלית', ממה היא מורכבת ומה בכלל אפשר לעשות עם בחירתה החופשית (?) של אישה לעשות כרצונה בחייה אל מול הציווי האלוקי, עומד במרכז הרומן החברתי המעניין הזה.

אהבתי בספר

לפני ספר זה לא קראתי דבר ששהרה בלאו כתבה. הגעתי אליו דרך המלצות שצדקו בכך שקבעו כי הספר עוסק בנושא רגיש ברגישות, בעניין רב ובהצלחה מהדהדת. ואמנם 'האחרות' מצליח להפתיע בדרך בה מוצג הנושא המורכב, שהרלוונטיות שלו לא נגמרת אף פעם… הרי תמיד לכל אחת ואחד מאיתנו יש מה להגיד על נשים שמעזות לא לרצות ללדת, לא ככה?

אהבתי גם שבלאו מתארת את הדמויות באופן נהדר עד שאפשר לראות אותן מול עיניך. כל דמות על כל מרכיביה, סביבתה ואופן חייה בוקעת מהדף כהולוגרמה ספרותית. יש בזה עוצמה שלא מובנת מאליה בעולם הוויזואלי והמופשט בו אנחנו חיים.

פחות אהבתי

לא התחברתי להבטחה של 'רומן פסיכולוגי אפל' שמתנוססת על שערו האחורי של הספר. זה טעם לפגם והבטחה ריקה שעושה עוול למי שבאמת מחפש רומן שכזה. 'האחרות' הוא לא אחד מהם. למרות שהרציחות שמתוארות בספר מצליחות לזעזע ולהרתיע, אין המדובר בסיפור אפל וקודר. כשמופיעה דמות הרוצח בסיפור קל לדעת מי היא… אז למה לנפח בלונים עם חורים? פחות אהבתי גם שהספר לא באמת מושלם, הוא קצת נמרח באיזה שלב ולמרות איכויותיו הרבות, מתחמקת פנימה הרגשה שלמחברת היו יותר עמודים למלא מאשר מה לספר.

רגע השיא בקריאה

על פי רוב 'האחרות' מספר את סיפורן של גיבורות הסיפור, אבל אט-אט נפרם פלונטר עלילתי ומתגלה עוד דמות, שהיתה פעם חלק מהחבורה, נעלמה ובהופעתה המחודשת מכניסה ממד מרענן לדינמיקת הסיפור כולו.

שורה תחתונה

'האחרות' הוא ספר מעניין שלא מומלץ רק לנשים, אלא לכל האנשים שלא מצליחים לקבל החלטה של אישה על גופה, ככל החלטה בחייה. בשעה שיש התופסים את תפקידה האבולוציוני של האישה כ'רחם', מגיע ספר זה שמחדד את העובדה כי המדובר בדילמה לגיטימית, לכל הפחות, ועושה את זה מעניין.

ארבעה כוכבי בחירה מתוך חמישה כוכבים בְּסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא

רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך