תקציר

גלית דיסטל-אטבריאן היא סופרת ומורה לפילוסופיה שכבר בספרה הראשון, "ואם היו אומרים לך", שיצא בשנת 2009 זכתה בפרס "ספר ביכורים" של מפעל הפיס. ספרה השני, "טווס בחדר המדרגות" שיצא בשנת 2014 היה בין חמשת הספרים המועמדים לפרס ספיר לספרות. "טווס בחדר המדרגות" מספר את סיפורם של שלושה אחים בעלי שמות מבושמים: איב, סאן ולורן לבית עמיזדה. רק שמשהו מסריח מתרחש בבית הריחני. כולם הופכים לקורבנות של אב אלים שמתעלל בהם פיזית ונפשית ומביא לילדותם הפגועה והקודרת בשנות השמונים. זה סיפור שמסופר מנקודת מבט בוגרת עם קפיצות לעבר ולילדות, על מנת לתת את הרקע ואת ההסבר לחייהם של הגיבורים בהווה. לכל אחד ואחד מגיבורי הסיפור יש סיפור קשה משלו, שבמהלכו נחשפים גם קשייהם של האם והאב, שמשתלבים הלוך ושוב ונרקחים אל תוך מושג ה"משפחה". טרגית ככול שתהיה, הספר מבהיר שמשפחה היא בכל זאת משפחה.

לב הביקורת 

המדובר בספר סוחף, שכתוב ברגישות, מלא בהומור ובאירוניה עצמית. זה סיפור טרגי לכאורה, עם כל האלמנטים הידועים והעצובים של אלימות, קשיים כלכליים, אבא כוחני ואמא שלא מתפקדת. שלושת האחים מגלמים בתוכם דמויות לא שגרתיות. איב – האחות הבכורה, היא עובדת סוציאלית שנאבקת ברווקותה המייבשת, סאן – הילד של המשפחה מתואר כחכם שאדיש לסביבתו ולאוהבים אותו, ולורן נואשת בחיפושיה אחר "האהבה הגדולה" ומתקשה להיפרד מהחלום. ביתה של לורן מיוחדת ומרגשת בפני עצמה, ועוררה בי את הרצון להיכנס לספר ולהציל אותה. מאחר ולא יכולתי להיכנס לספר, בחרתי שלא לצאת ממנו עד סופו.

אהבתי בספר

את ההומור, את העובדה שגיבוריו צוחקים על עצמם, שיש להם את היכולת העוצמתית לחייך אל מול הקושי, גדול ככל שיהיה. עם זאת הספר יודע מתי לרסן את עצמו. הקטעים הקשים שכוללים הטרדה מינית, שמנסרת בנשמה, הופכים לרגעים היחידים בהם לא נעשה שימוש בהומור, וטוב שכך.

פחות אהבתי בספר

קשה לי למצוא מה לא אהבתי, אולי חוץ מהדמות של איב, שכתובה לא מעניין מספיק.

שורה תחתונה

"טווס בחדר מדרגות" הוא תענוג של ספר. ספר טוב כל כך עד שאחרי שמסיימים אותו נדרשים כמה ימים לעיכולו, לפני המעבר לספר הנהדר הבא.

5 מתוך 5 בסולם טלי

רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? הלינק הזה בשבילך