ספרים רומנטיים שכאלה איני נוטה לקרוא מרצון, אבל כשכבר משקיעים וקונים לי אותם במתנה, לא נותר לי אלא לפתוח את הכריכה שמקבצת מילים ומשמעויות ולהיחשף לסיפור על לואיזה קלרק, בחורה בשנות העשרים לחייה שחיה בכפר קטן באנגליה. נו… זו כבר התחלה טובה שקולעת בול לטעמי.
זה סיפור קלאסי ומתבקש על משפחה לא מתפקדת ובה לואיזה, אם חד-הורית, נמצאת בחזית המאמץ הכלכלי לשמירה על פרנסת הבית והמשפחה. ברגע לא מתוכנן בית הקפה בו עבדה סוגר את שעריו והיא נאלצת למצוא מזור למאמצי פרנסתה. היא נתקלת במודעה שמבקשת מטפלת צמודה לנכה המרותק לכיסא גלגלים. בראיון העבודה היא מגלה שהיא מועמדת לטפל בבחור בשם וויל, עלם חמודות צעיר ממש, בן לאחת המשפחות האמידות בכפר.
מתברר שוויל לא נולד נכה; היו לו חיים מלאים ועשירים ואף בת זוג מצודדת מראה. הוא היה עו"ד מצליח וברגע אחד של היעדר תשומת לב נפצע בתאונת אופנוע, הפך נכה בארבע גפיו, איבד את עולמו, ובמובנים רבים נברא מחדש. כעת, כשהתקבלה לעבודה, היא צריכה ללמוד את סדר היום הנוקשה של מתן התרופות ואימוני הפיזיותרפיה, ובעיקר להתמודד עם האדם המריר שהפך להיות.

אהבתי בספר

מחברת הספר ג'וג'ו מויס פורסת פה סיפור קלאסי שכותרתו בארמית יכולה להיות רק מֵאִגָּרָא רָמָא לְבֵירָא עֲמִיקְתָּא. אבל זה רק לכאורה, כי רבים יטענו, ויתכן שבצדק, שנכות היא לא בֵירָא עֲמִיקְתָּא, גם אם היא נגרמת לאדם שכבר טעם את טעם החיים המלאים.
אהבתי את האופן שבו מויס תיארה את העדינות שלואיזה מביאה לתוך הטיפול ומערכת היחסים, וההבנה שהמרקם החדש שנוצר בינה, בינו לבין משפחתו ושאר המטפלים, רוקם מעין מציאות חדשה ומרתקת. גם הישירות של לואיזה, שבוחרת שלא להסתתר מאחורי גינונים של כבוד מְעֻשֶּׂה ורחמים מרחיקים כלפי וויל, שנכותו זרה לו, מעשירה את המרקם של מערכת היחסים.

פחות אהבתי

לא אהבתי את מידת הקיטשיות הרבה שלפעמים נדמה שהספר נשען על יסודותיה. היא באה לביטוי בהמון רגעים צפויים בסיפור: מערכות היחסים די צפויות, הרמזים למה שעומד להתרחש צפויים, הדרך בה וויל מגיב לניסיונות העזרה צפויים ולמעשה כמעט הכל בספר הזה צפוי, והרשות לא כל כך נתונה. אפשר לומר שגם אם זה ספר טוב, זה רומן רומנטי קלאסי וצפוי, עם כל המרכיבים של מוצר ספרותי שכזה.

רגע השיא בקריאה

במילם אלה או אחרות וויל אומר ללואיזה שכולם מתייחסים אליו כמו אל כלבלב נטוש ורק היא נותנת לו את הכוח להמשיך. העובדה שוויל מעריך את הישירות ואת הכנות שלואיזה מביאה לטיפול בו, היא רגע שסחף אותי ממקום של הזדהות ורגש. זה רגע שמתואר נקי ועובר מהעין הקוראת ישר ללב.

שורה תחתונה

בעקבות הצלחת הספר הזה ג'וג'ו מויס הוציאה עוד שני ספרי המשך, נחמדים באותה מידה, שגם אותם קראתי בחיבה יתרה, יש לומר. בסופו של פרק וספר, בין אם קראת את כולם ובין אם לא, אפשר בהחלט להתחבר לסיפור הצפוי ולמצוא מה לאהוב וממה להתרגש, גם אם הינך כמוני – לא אוהד/ת גדול/ה של ז'אנר הרומן הרומנטי.

ארבעה כוכבים מתוך חמישה בשמי הרומנים הרומנטיים