אלווד קרטיס הוא נער שחום עור שחי עם סבתו בדרום ארצות הברית הגזענית. בשנותיו הראשונות הוא מצליח להתרחק מכל סטיגמה שהילדים השחורים טובלים בה, בכורחם או בעל כורחם, ונמנע מפשע ומחיי הפקרות. אלווד הוא תלמיד טוב שעוזר לסבתו ועובד למחייתו ביושר, אך ברגע כלשהו חייו מתהפכים. מכיוון שהוא מוצלח כל כך בלימודיו ובבית הספר מציעים לו ללמוד בקולג' על בסיס מלגה מלאה, כראוי לכשרונו. שמח וטוב לב הוא עולה על טרמפ בדרך לקולג' – רק שזה הטרמפ הלא נכון. במהרה מצבו מתדרדר והוא מואשם בפשע שלא ביצע.
כעת קרטיס הצעיר מוצא את עצמו בפלורידה, ב'ניקל', מוסד לנוער עברייני. התמונה שהוא מקבל עם כניסתו לשם היא ורודה יחסית, אך המהירות בה התמונה הופכת לשחורה מעצבת סיפור די סטנדרטי על שחום עור בארצות הברית לסיפור אימה. המוסד המסודר שכביכול נועד לשקם את העבריינים הצעירים מגלה את פניו האמיתיים, לרבות אפליה, הפרדה מובהקת בין לבנים לשחורים והתעללויות של ממש בצעירים שחוסים שם. כך קורה ש'נערי ניקל' הופך לספר וסיפור על גזענות, על סטריאוטיפים שמובילים לגזענות ועל התמודדות של נער צעיר בצבע הלא נכון, שמקווה לפגוש עולם טוב יותר אך מבין שהגיע לעולם הלא נכון.
אהבתי
הכתיבה בספר היא מצוינת, אם כי מקורה באנגלית. אי לכך התרגום של 'נערי ניקל' עושה עבודת קודש ומשמר את איכות הכתיבה המקורית. וזה חשוב כי הספר חשוב – הוא מספר על אודות נושא שבוער בכולנו עד היום – גזענות. זה ספר שמבהיר לקוראיו היטב עד כמה רובנו (או לפחות בהירי העור שבינינו) לא מספיק מודעים להתרחשות הגזענית שרוחשות מתחת לפני השטח כמעט בכל מקום ובוודאי בארצות הברית הגזענית.
גם הרגישות של הדמות הראשית היא נהדרת. הנער מוצג ומתנהל באופן כל כך מעודן עד שהקונטרסט בינו לבין המציאות המכוערת בולטת כמעט כמו הקונטרסט בין לבן בוהק לשחור אפל.
אהבתי גם לגלות שמדובר בסיפור אמיתי (אם כי הזדעזעתי) וחשבתי שעצם ההנצחה של הנערים האומללים הללו שעברו התעללות גזענית במוסד הרע הזה, ועוד בספר טוב, היא מרגשת כשלעצמה. מה שקורה לספר מפרק 13 ואילך הוא בכלל הפתעה מרגשת – הוא הופך למרתק במיוחד עם סוף כל כך לא צפוי עד שקוראיו לא יכולים שלא להישאר עם פה פעור כשהמסך יורד.
פחות אהבתי
עצם העובדה שרק בפרק 13 הספר הופך למעניין ממש, היא סוג של בעיה. קצת הלכתי לאיבוד ברגעים מסוימים בתחילתו. לא ממש מצאתי עניין ואפילו דילגתי מעט. הספר נוטה להפריז בפרטים מסוימים ולטרחן. התיאורים של מהלכי היומיום בבית הספר חסרים את הפאנץ' הדרוש למעשים איומים כל כך. לדאבוני יש לסופר נטייה להלך על הגבול הדק בין מה ש"מותר" להגיד לבין מה שעדיף לא לתאר, כי זה לא פוליטיקלי קורקט. בעיה. כבר הגענו עד לכאן, אנחנו בסצנה… שחרר!
מהסיפור שלך — לספר שלך
יש לך ספר בראש?
שאלות קצרות יעזרו לך לעשות סדר ולגלות מאיפה מתחילים
5 שאלות קצרות · בקצב שלך · בלי התחייבות
רגע שיא בקריאה
כאמור לעיל ובאופן לא מפתיע שיא הקריאה מתרחש בפרקים האחרונים. למען קדושת הספוילר לא אתאר מה ולמה, אבל הסוף מפתיע ומלא תובנות כל כך עד שהוא הופך לסיבה מספיק טובה לקרוא את הספר כולו, גם אם כל שאר התיאורים עד כה לא דיברו אליך.
שורה תחתונה
ספר שצריכים לקרוא כולם – כל מי שעברו התעללות, כל מי שהתעללו בעצמם או כל מי שמתעניינים בגזענות ובהשלכותיה. זה ספר חשוב במיוחד לכל בני המיעוטים באשר הם, ולא משנה מהו צבעם, מוצאם, מינם או דעתם הפוליטית.
ארבעה כוכבים לבנים מתוך חמישה שחורים אפשריים
