'סודה של אלמנת הספירים' הוא סיפור רומנטי ודביק שמתרחש בשנות השלושים בסרי לנקה. ללואיזה ואליוט ריב אין שום ריב – הם נשואים באושר אמיתי ובעושר רב. וכי מה הפלא? היא ביתו של סוחר אבני חן עשיר מהאגדות, ואליוט הוכנס לעסק המשפחתי אחר כבוד ועל פי הנוהל. עושרם הוא לא רגיל, למעשה הוא לא יתואר, אבל חסר להם בחיים דבר אחד – ילד. הם תמיד רצו אחד אבל לא הצליחו לברוא אותו בשל אי אילו בעיות פוריות. העלילה מסתבכת כשבאחד הימים אליוט הטוב לא חוזר הביתה, ולואיזה יוצאת למסע שמטרתו להבין ולהכיר את החיים האמיתיים שהיו לו. בכך שלואיזה חושפת את סודותיו הרבים של בעלה ונאלצת להתמודד עם האמת שעד אז הוסתרה ממנה, הרומן מקבל את הקשת הסיפורית הכה נדרשת לפיתוחו.

אהבתי

התיאורים של פעם שמספרים על חיים בשנים בהן לא חייתי ובמקומות בהם לא ביקרתי הופכים כמעט כל ספר לטוב יותר. כך גם פה יש סיפור שמתגולל בשנות השלושים של תחילת המאה העשרים, ועוד באי/מדינה אקזוטי/ת כמו סרי לנקה. אהבתי שהעלילה גירתה את חוש הריח והראיה המדומיינים שלי הודות לריחות, למראות ולהתרחשויות מאותו אי נידח, דרומית להודו. זה ספר שבשלב כלשהו של הקריאה הזכיר לי קטורת ריחנית שמעלה לא רק ניחוחות אלא גם מחשבות על מקומות רחוקים. הספר הזה בסך הכל כתוב טוב, הכתיבה זורמת, התרגום מרגיש נכון והסיפור קולח.

פחות אהבתי

זה ספר וסיפור שמבוסס על סוגת הרומן הרומנטי על היבטיו השונים שאני פשוט סולדת מהם. מצד אחד איני באה בטענות לז'אנר שפורח בעולם מאז הומצא הדפוס, הרבה לפני שכף רגלי השמאלית דרכה פה, ומצד שני זו ביקורת הספרים שלי אז… תשאלו למה בכלל טרחתי לקרוא אותו אם כך? ובכן לפעמים יש לי צורך לרדת אל תהומות הרומן הרומנטי, ולו רק כי אלה בדרך כלל ספרים שפחות מטרידים לי את התודעה ואת הנפש.
וזו בדיוק הפונקציה שהספר הזה משרת – חופשה למוח. זה לא בהכרח רע, רק ש'סודה של אלמנת הספירים' צפוי להחריד, מתקשה מאוד להפתיע (למעשה לא מצליח) ומתקתק באופן סָכָרִינִי שמעורר בי את רפלקס ההקאה. זה לא יותר מספר טיסה. איני אומרת שאין ספרי טיסה טובים, רק שהספר הזה קליל עד כדי רדוד. האמת היא שלא היתה לי סבלנות לרובו ונאלצתי לדלג על חלקים ממנו כדי להגיע אל סופו ולכתוב לכם את הביקורת הזו. וכאילו לא די בכך – יחסית לקלילות שבו הוא ארוך מדי ומלא מריחות ספרותיות בעיני.

רגע שיא בקריאה

אהבתי את התיאורים של מטעי הקינמון והטבע, ואת תמונת הבתים הקולוניאליים של התקופה שהסופרת דיינה ג'פריס הצליחה לשרטט בדמיוני. עצם העובדה שהספר הקפיץ אותי לטיול מרתק במקומות הרחוקים האלה הפך לסיבה העיקרית (וכמעט היחידה) שהמשכתי לקרוא.

שורה תחתונה

מי שאוהב את הז'אנר הזה ייהנה גם מ'סודה של אלמנת הספירים', כי הספר ממלא את תפקידו כ'רומן רומנטי' קלאסי, אבל הנרתעים מהז'אנר והמחפשים ספרים מעמיקים יותר יצטרכו לפנות לכותרים אחרים.

שניים וחצי כוכבים מתוך חמישה בשמי סרי לנקה