אם חשבת לכתוב סיפור קצר, רומן ארוך או ספר ראשון כלשהו – זה בשבילך. קלישאה ספרותית קובעת שבכולנו יש ספר שמחכה לצאת החוצה, אבל עד כמה קל לשים עט על הנייר או אצבעות על המקלדת וליצור יצירת ספרות שאחרים באמת ירצו לקרוא?
שלושה סופרים שספריהם פורסמו כבר, ושלושתם כותבים בסגנונות שונים מאוד, נדרשים לסוגיה הזו וחושפים פה איך התחילו, מה עורר השראה בכתיבתם, האם ואיך נעזרו במשוב ובעריכה חיצונית, ומהם המסלולים שמצאו יעילים לפרסום כתביהם.
זואי פרנו כתבה טרילוגיית ספרים שהיא מכנה "פנטזיה אפלה למבוגרים צעירים". הראשון, Bloodlender נוצר בהשראת תערוכת גן שנכחה בה. "היה שם גן איטלקי מלא בפסלים פנטסטיים".
ג'ון-פול גומז פרסם את ספר הסיפורים הקצרים הראשון שלו בשם "האידיוט של בנדיקט הקדוש וסיפורים אחרים" וזכה בגינו בתחרות הספרות הלאומית של שנת 2022. "כל הסיפורים שלי מופרכים או מוזרים" הוא אומר, "או כפי שהמו"ל שלי תיאר – סיפורים דיסטופיים. ברובם יש קצת יותר חושך מתקווה".
ג'יימס לידר מתאר את עצמו בעיקר כמשורר ורק לאחר מכן כסופר. לאחרונה הוא פרסם ספר שירה בשם High Talk, אבל גם פרסם שלושה רומנים – Chickendance, The Mysteries of Gogos ו-The Venus Zone.
מה גרם לך לרצות לכתוב ספר?
גומז (ג'ון פול) כתב את הרומן הראשון שלו לפני כ-15 שנה. "לקח לי חמש שנים לכתוב אותו ולא הצלחתי להוציא אותו לאור. זה הרתיע אותי מלכתוב עוד רומנים", אמר ללוקסמבורג טיימס, "אבל תמיד עבדתי על סיפורים קצרים, מאז שהייתי נער". המוטיבציה שלו התעוררה כאשר בלוקסמבורג הכריזו על תחרות ספרות לאומית שעוסקת בסיפורים קצרים. "חלקם היו רק קטעים אז סידרתי אותם, קיבלתי משוב מועיל, שלחתי אותם וזכיתי בפרס הראשון".
לידר (ג'יימס) הודה שזו לא הייתה החלטה מודעת לכתוב ספרים, אבל הוא תמיד רצה לעשות את זה. ההשראה שלו בדרך כלל מגיעה בנסיעותיו ברחבי אירופה, אליהן הוא תמיד לוקח מחברת. "התחלתי לכתוב ספרים רק בגיל ארבעים כשתהיתי מה לעשות עם עצמי בעשרים השנים הבאות".
עבור פרנו (זואי), להיות סופרת היה חלום ילדות. "למדתי כתיבה יצירתית באוניברסיטה, ותמיד ניסיתי להשיג עבודות שקשורות לכתיבה. אז זה נראה לי מובן מאליו לכתוב רומן". גם לה יש שברים של ספרי פרוזה על השולחן, חלקם לא גמורים וכמובן שלא פורסמו.
עלילה, דמויות או תפאורה/נוף? מאיפה מתחילים?
גומז אומר שרוב הסיפורים שלו מתחילים כשורה אחת שמתעכבת במוחו ולא יוצאת משם: "יש סיפורים קצרים שאורכם רק כמה עמודים, אז אתה צריך להיות חסכוני בכתיבה שלך ולא לבזבז את זמנו של הקורא בתיאור דמות אחת לאורך שני עמודים”.
"תחושת המקום או התפאורה של הסיפור הם המקומות שבהם אני בדרך כלל מתחיל לכתוב", חושף לידר, שבימים אלה עומד לפרסם רומן המתרחש בבית הספר האירופי שבו הוא עבד כמורה לאנגלית, במשך 22 שנים. "התפאורה היתה המפתח לכל מה שהגיע אחריה, למרות שהז'אנר השתנה במהלך הכתיבה. זה התחיל כספר סאטירי אבל בסופו של דבר הפך לסיפור שמונע יותר מאופי".
הוא להוט להדגיש שכתיבה היא תהליך – לא החלטה פתאומית, ובדרך כלל לוקח לו שנתיים עד שלוש שנים לכתוב רומן. "אתה משקיע שנים בפיתוח הטכניקה של איך לכתוב דיאלוג, להחיות דמות או להעביר עלילה. הקושי הוא לשמור על סיפור בחיים בספרים מעל 300 עמודים, אז אתה צריך ללמוד אילו פרטים לחתוך ואילו להוסיף".
באיזו תדירות כותבים?
לגומז אין זמן לכתוב מדי יום: "אני עושה את זה כשזה מתאים, אבל מדי פעם אני עלול לשבץ לעצמי שבוע לבד ב-Air BnB רק כדי לכתוב".
לידר כותב ברוב סופי השבוע ויושב כל פעם במשך 30 דקות עד שמונה שעות, בעוד פרנו היא פרילנסרית עם שני ילדים קטנים ולכן יכולה להעביר שבועות שלמים בלי לכתוב מילה. "אם אני עובדת על ספר ויש לי דד-ליין צפוף, אז אכתוב כל יום, לעתים קרובות עד מאוחר בלילה", הוסיפה.
מהסיפור שלך — לספר שלך
יש לך ספר בראש?
שאלות קצרות יעזרו לך לעשות סדר ולגלות מאיפה מתחילים
5 שאלות קצרות · בקצב שלך · בלי התחייבות
איך מקבלים משוב, והאם צריך לנסח מחדש את הסיפור בעקבותיו?
פרנו שכרה עורך ומגיה חיצוני לבחינת הטיוטה הראשונה של Bloodlender, ואז שלחה את התוצאה לכמה סוכנים. בעקבות הערה של סוכן אחד השקיעה שנתיים נוספות רק בשכתוב הספר ועריכתו מחדש לגרסה שנמצאת כעת בדפוס.
גומז גם הזמין משוב בתשלום, בזמן שאשתו של ג'יימס לידר היא "נותנת המשוב הטובה ביותר שלי. גם לקחת חלק בקבוצת סופרים הוא רעיון טוב ומקום מתאים לקבל תמיכה", הוא אומר ומדגיש שיש קבוצות שמארגנות ערבי ביקורת ספרים שבהם ניתן לקבל משוב טוב ולשפר את הכתיבה.
איזה מסלול היה עליך לעבור כדי להתפרסם?
גומז פגש סוכנת בטקס הענקת פרסי ספרות, ומספר שמבחינתו תהליך הפרסום היה חיובי מאוד וכי התמזל מזלו שהיה לו עורך קפדן שהשקיע בשיפור הסיפורים עד שהפכו ליותר טובים. "צריך לסמוך על אנשי מקצוע" הוא מדגיש.
פרנו פרסמה את הרומנים שלה בעצמה. "כשנמאס לי לחכות שסוכן ספרים יואיל להתקשר אלי החלטתי לעשות את זה בעצמי", אמרה. "פרסום עצמי הוא פשוט, אבל את צריכה להיות הבוס של עצמך וללמוד תוך כדי עשר עבודות שונות. את יכולה לעבוד באופן בלעדי עם חברה כמו 'אמזון' שיש לה טווח שיווק רחב, או שאת בוחרת למכור את ספריך במגוון פלטפורמות בלעדיהם", וזה מה שהיא עשתה. היא גם מוכרת אותם באירועים ובהתאם דאגה שלספריה יהיו מספרי ISBN (מסת"ב – מספר ספר תקני בין-לאומי). לאחרונה הופיעו כמה בקשות לספריה בצרפתית והיא כבר תרגמה את הראשון בטרילוגיה שכתבה. לדבריה יש 'בתנור' גם גרסת שמע לאחד מהספרים.
לידר התחיל בפרסום עצמי של הרומנים שלו, אבל ספר השירה שלו הופק על ידי מו"ל מקומי, וגם לרומן הבא מתוכנן עתיד דומה. "אם אתה מפרסם בעצמך הספר שלך יישאר בדפוס וזמין לך תמיד, מה שלא קורה עם הוצאות מסחריות", הוא מציין.
האם אפשר להתפרנס מכתיבת ספרים?
"אני פעיל בקבוצות וכנסים לפרסום עצמי ומכיר אנשים רבים שמתפרנסים בכבוד מכתיבת רומנים, חלקם מרוויחים שש ספרות", אמר פרנו, "רוב הסופרים האלה הם לא שמות מוכרים, והספרים שלהם לא תמיד זמינים בחנויות הספרים, אבל הם מוכרים בז'אנר שהם כותבים בו". יש לציין שפרנו והסופרים שהוא מכיר לא חיים בישראל הקטנה, וחשוב לדעת שפה המציאות הרבה יותר קשוחה כלפי סופרים – השוק שלהם קטן בהרבה, במיוחד ביחס לכמות הספרים החדשים שיוצאים פה בכל שנה ושנה – אבל אסור לומר נואש, במיוחד אם בוער בתוכך ספר הרבה זמן, שרק מחכה לשעת כושר כדי לצאת החוצה. או-אז השיקול לא צריך להיות כלכלי-שיווקי אלא לעשות זאת בעצמך, או בעזרתו של סופר צללים.
