בימים מרים אלה, כשיש יותר הספדים מרגעי גיל ושמחה, יותר לוויות מחתונות ויותר עצרות זיכרון וכאב מאשר סיבות לחייך, בימים בהם מתגלה כי ימי חייהם של צעירים וילדים יכולים לחלוף במהרה כחייהם של קשישים שמחר-מחרתיים רוח נשבה בהם ואינם, עלול להתעורר הצורך הנורא בכתיבה ובניסוח של הספדים. אי לכך הנה כמה רעיונות לניסוח הספד שיתקבל בטוב.
לשלב אחרים אם מתאים
אם אתם בני משפחה או עמיתים לעבודה, או ליחידה, ואתם היחידים מביניהם שמדברים בלוויה או באזכרה, חשוב להכיל בהספד גם זיכרונות של חברים ליחידה, אם אפשר. במקרים רבים הספדים טובים ומרגשים מעלים שברי זיכרונות בהם מככב הנפטר עם שאר חבריו לעבודה (אם משם הכרת אותו) או כולל סיפור של חבריו לצבא וכן הלאה. יש שעושים מאמץ נוסף ויוצרים קשר עם אחד או שניים מחברי הקבוצות הללו על מנת לקבל איזה סיפור מרגש שמסמל את הנפטר. הסיפור הקצר בהספד יכול להחזיר אותו לחיים, ולו רק לאורך כמה משפטים. אל תחשבו שאנשים לא ירצו לדבר או לספר סיפורים ברגעים כאלה. ההפך הוא הנכון. פעמים רבות אנשים מעריכים את זה ששואלים אותם, רוצים להיות כלולים בהספד ואפילו מבקשים לשתף ולהשתתף.
נסו לשלב קצת תקווה בהספד
ההספד שלך לא חייב להוסיף לעצב של כל הקהל שהתכנס סביבך. לפחות לא רק. יש לאבלים סביבך מספיק משלהם. כולם מאוד יעריכו אם ההספד שלך טיפה (אפילו רק טיפה) ירומם את רוחם, יעורר השראה ואפילו, בעדינות, יעז ואולי יעלה חיוך של עצב. הלכה למעשה, למרות שזה עלול להיקרא כרעיון מטורף, אין סיבה להימנע משימוש בהומור, אם זה מתאים להקשר. מעט הומור יכול לספק קורטוב הקלה-קומית, לתת לקהל הזדמנות לחייך קצת, להפיג קמעה את המתח שמלווה הלוויות ומוות, ואם עושים את זה נכון – גם לספק תובנה אמיתית על חייו של הנפטר.
עם זאת, אם הנפטר ובני משפחתו לא היו מעריצים גדולים של הומור, או שאין לך סיפור מצחיק או אנקדוטה קומית שקשורים בנפטר, או שקטע ההומור שלך עלול לחשוף את המשפחה למבוכה, אז אם יש ספק אין ספק, ומאחר שאינך רוצה לפגוע באף אחד – עדיף לוותר.
התחשבו בקהל שלכם
חשוב להיות מונחה על ידי העובדה שההספד הוא לא עליך, אלא על האדם שחלף מהעולם ובעיקר על אלה שהותיר אחריו. ההספד שלך הוא בראש ובראשונה עבור הקהל שסביבך. הפוקוס בהספד חייב להיות על החוץ, לא פנימה. לפעמים מספידים עושים את הטעות הקלאסית ומדברים יותר על עצמם מאשר על האדם שכולם הגיעו כדי לכבד ולהיפרד ממנו ועל המשפחה והחברים שנותרו מאחור, חיים אבל שבורים.
מהסיפור שלך — לספר שלך
יש לך ספר בראש?
שאלות קצרות יעזרו לך לעשות סדר ולגלות מאיפה מתחילים
5 שאלות קצרות · בקצב שלך · בלי התחייבות
אל תנסו להיות שייקספיר
זה טיפ שאמור להרגיע כמה מכם. במיוחד כותבים מקצועיים, אבל גם אחרים שכתיבה אינה מקצועם מרגישים לפעמים לחץ עצום בזמן כתיבת ההספד בשל הציפיה שהכתיבה וההגשה שלהם נדרשות להיות ברמה מסוימת. הטיפ הכי טוב במקרים של לחץ כזה הוא: "דברו מהלב" או פשוט "תקראו את זה כמו שהייתם רוצים לשמוע את זה", "עשו את זה אמיתי". לא צריך להיות שייקספיר או ברק אובמה כדי לכתוב הספד טוב ולקרוא אותו היטב. הספד מכל הלב צריך לבוא מכל הלב, גם אם הוא קצת שבור בצדדים ובאמצע. הקהל שלכם רוצה שההספד יהיה מרגש, לא ארוך מדי והם רוצים שיצליח. זה לא קשור לשלמות ההספד אלא לחיבור עם הקהל. פעמים רבות מה שקובע זה לא מה שאומרים, אלא איך אומרים את זה.
שיהיה לכם רק טוב, מעתה ועד עולם
