"כתבי את הספר שאת רוצה לקרוא" הוא ציטוט של הסופרת האוסטרלית, מחברת הספרים "הערפל המתפוגג", "הגן הנשכח" ו"שעות רחוקות", קייט מורטון. אבל הוא לא רק שלה. שפע של סופרים ויוצרים עומדים מאחורי האמירה הזו, מבלי לדעת אם קייט מורטון אמרה אותו ראשונה או אחרונה.
הצורה הידועה והמוסכמת ביותר של האמירה המדוברת היא: "כתבו את הספר שאתם רוצים לקרוא".
הציטוט בכלל מגיע מהסופרת הוותיקה טוני מוריסון. בשנת 1981 היא נאמה בישיבה השנתית של מועצת האמנויות של אוהיו, ואמרה: "כתיבה עבורי היא צורת קריאה מתקדמת ואיטית. אם את מוצאת ספר שאת באמת רוצה לקרוא, אבל הוא עדיין לא נכתב, אז את חייבת לכתוב אותו". חיפוש פשוט בגוגל יספר לך לא רק שהאינטרנט אוהב את הציטוט הזה, אלא שלא חסרים סופרים ומחברים שאמרו דברים דומים, מה שהופך את זה לבלתי אפשרי לנכס את הציטוט למחבר או לסופרת אחד או אחת.
ב-1951, למשל, הגיב סופר ספרי הפשע, מיקי ספילאן, לשאלה מדוע המשיך לכתוב חומר שחלק מהקוראים, כולל אביו, מצאו בו חוסר טעם: "אני כותב דברים שהייתי רוצה לקרוא אבל לא מוצא, אם לא הייתי אוהב את זה לא הייתי כותב את זה".
ק.ס. לואיס, המחבר האהוב של 'דברי הימים של נרניה', אמר בביוגרפיה שלו: "כתבתי את הספרים שהייתי רוצה לקרוא, אילו רק יכולתי להשיג אותם. זו תמיד היתה הסיבה שלי לכתוב. אנשים לא כתבו את הספרים שרציתי, אז הייתי צריך לעשות את זה בעצמי".
בנוסף, בשנת 1955, מחבר שר הטבעות, טולקין, סיפר שלואיס ציטט אותו כמי שהכריז: "אם הם לא יכתבו את סוג הספרים שאנחנו רוצים לקרוא, נצטרך לכתוב אותם בעצמנו; אבל זה מאוד מייגע."
וזה לא נעצר שם.
לאחר שהספר "הרדוף לבן" של הסופרת ג'נט פיץ' הפך לרב מכר ונבחר לרשימת הספרים הנבחרים של אופרה ווינפרי, פיץ' אמרה: "כסופרת אני תמיד מנסה ליצור את הספר שאני רוצה לקרוא, אבל לא מוצאת בשום מקום. הספר הזה במקרה מתאים לכל מי שיש לו בטן חזקה".
בשנת 2002, כחלק מסדרת הטורים "סופרים על כתיבה" של הניו יורק טיימס, הסופרת אן פאצ'ט אמרה גם היא: "לפעמים אם יש ספר שאת באמת רוצה לקרוא, את צריכה לכתוב אותו בעצמך."הרשימה עוד ארוכה.
האמירה המפורסמת ביותר של הסופרת אן לאמוט היא, "אני כותבת ספרים שאשמח לפגוש".
מדלן ל'אנגל חלקה עם העולם פילוסופיה דומה לגבי ספרות ילדים: "את חייבת לכתוב את הספר שרוצה להיכתב. ואם הספר הזה יהיה קשה מדי למבוגרים, אז כתבי אותו לילדים".
סופרת הילדים האמריקאית, בוורלי קלירי, מצוטטת לרוב כמי שאמרה: "אם אינך רואה את הספר שאת רוצה על המדפים, כתבי אותו".
אני בטוח שכמה מהסופרים האהובים עליך אמרו משהו דומה, בעל אפקט זהה, מכיוון שכתיבת הספר שאת באמת רוצה לקרוא נראית כאחת העצות החשובות והטובות ביותר שסופרים יכולים לתת לכותבים שמתלבטים מה לכתוב.
אבל הציטוט האלמותי נותר מיוחס במידה רבה לסופרת טוני מוריסון, שעושר הידע שלה בעולמות הספרות והיצירתיות קיבל כבר חיים משלו. כאבירת השפה והספרות מוריסון ידעה שלסיפור של כולם יש זכות להיכתב, אפילו בעולם שאולי אומר או רומז לך שאין לו מקום. לפיכך זה מרגיש מתאים לקשר דווקא אליה את הציטוט "כתבי את הספר שאת רוצה לקרוא", שכן אומץ הלב שמאפיין אותה, ועליו היא כותבת לרוב, הולך יד ביד עם העצה הזו.
רבים ממליצים לכותבים: "כתבו את מה שאתם יודעים"
זו עצה לא רעה בכלל, אבל אני טוען ש"כתבו את מה שאתם רוצים או צריכים לראות על מדפי הספריות וחנויות הספרים" הוא משפט-עצה אפילו יותר חשוב, מכיוון שהוא מעודד כותבים בפועל או בפוטנציה להעביר את הסיפורים שלהם מהלב אל הראש ומשם אל הדף, אבל גם מגביר את 'המעשה האמיץ' של שימור סיפורים ופיתוחם, כל עוד מִשֶּׁהֵם ירצו לקרוא אותם. וגם את זה טוני מוריסון אמרה הכי טוב: "בסוף אנחנו מתים. זו אולי משמעות החיים. אבל בדרך אנחנו יוצרים שפה, וזה אולי המדד של חיינו".
רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך
