ביקורת הספרים של טלי | נער האופניים

כשפואד אליאס נאסח חלסצ'י (הסופר אלי עמיר) עלה ארצה בשנות החמישים, סביר שספח יחס דומה מהחברה שסבבה אותו לזה שספגו גיבור ספרו 'נער האופניים', נורי חלסצ'י ומשפחתו, שהגיעו אף הם מבגדד לישראל. אביו מתלבש ומתנהג כאילו מעולם לא עזב את בגדד, גבר יהודי גאה בן 45 בלבד שנחשב בישראל לערבי זקן שבזקנים, הוא למעשה סיפור התאקלמותם המורכבת בארץ וסיפורו של נער האופניים. כמו רבים משכניו האמידים בבגדד הגיע ממעמד בורגני יציב, מחיי נוחות, כבוד, שפע ובתים נאים לצריפונים דלפונים וליחס מזלזל שמובילים לדיכאון הבולט של אימו ולהתמודדות עם קטיעת החיים הטובים והתחלתם מחדש.

'נער האופניים' מיטיב לתאר את המציאות הקשה הזו, את הדרך המרה בה היא משתלטת ומשפיעה על התנהלות הבית, על התמודדותם של אחיו, על חייו של נורי בקיבוץ המתנשא ועל געגועים וזיכרונות מרים-מתוקים מהחיים בעירק. עמיר עדין הלשון צובע במילים מעוצבות ובדימויים עשירים סיפור של נער זר על רקע מדינה צעירה, שכמוהו מחפשת את דרכה וצועדת את צעדיה הראשונים, בדרך אל חלום חדש, ביחד או לחוד.

אהבתי בספר: מעבר לישראל של פעם ומבעד לדמויות האייקוניות, מצאתי עוד ספר של עמיר שמיטיב לערוך לקוראיו סיור לשוני מוקפד ברחובות ישראל הישנה ובבגדד המוסלמית, כולל הריחות, המאכלים והמנהגים שפחות מוכרים כיום. עיר הבירה של הממלכה העירקית מתוארת כמקום קסום בו חווה חיים טובים בסך הכל, והכל מסופר מנקודת מבט של נער צעיר בגיל של בני, ברגישות שכבר לא קיימת במחוזותינו, בשפה עשירה שאפשר למצוא רק בספרים, וביכולת הפנומנלית של עמיר לצייר בלשון צחה מציאות וירטואלית של ממש.

"כמה שונים היו המכתבים האלה מסלסולי המזרח" כותב עמיר באחד מעמודי הספר, "ששם היה נפתח המכתב ב'יקירי ועטרת ראשי, הפנינה בכתר, עיניי השתיים, מחמל ליבי ואהוב נפשי, ידידי ורעי, אחי וריח אימי בו, מי שאין לו תחליף, ליבי ונשמתי'". מקבץ המילים הזה מתאר באופן מושלם את מה שעמיר מיטיב לעשות פה, תוך שהוא רותם את עגלת הקורא העצל אל מסע קסום בעולמות שכבר אינם.

בקטע אחר הוא מציג יתרון נוסף של הספר, סיפורים מעניינים ופחות ידועים, כמו למשל כיצד בן גוריון נהג לקבל מכתבים מבני הנוער, ונורי שהתגלגל להיות עוזרו, קיבל את הסמכות לפתוח את מכתביו ולערוך בהם סינון ראשוני: "כתבו לו גם נערים ונערות ובהם נער אחד מקיבוץ חולדה, עמוס עוז שמו, שמכתבו עסק בפרישתו של בן גוריון לשדה בוקר". בהמשך הסיפור עמיר מלין על כך שלא קיבל שם ישראלי צברי, נאה ומקובל, כמו של עוז בר המזל ובעל המראה הנכון.

אפשר לצטט ולהציג עוד ועוד מקרים שכאלה לאורך הספר כולו, אבל לכולם תכונה משותפת אחת – הם מתחברים לידי ספר מרגש ונוגע ללב שחושף סיפור חושפני על משפחה במאבק.

פחות אהבתי: לפרקים יש יותר מדי תמלולים של שיחות בין אנשי משרד רוה"מ, אליהם נחשף הנער וסוחף איתו את הספר לדיונים פוליטיים שהרגישו לי טיפה מוגזמים ומיותרים, במיוחד כשדבריהם מתוארים מילה במילה.

רגע שיא בקריאה: כשהנער מוסר הודעה נרגשת להוריו על כך שהצליח להשיג עבורם דירה בירושלים ומפח הנפש העצום מתגובתם המאוכזבת והמאכזבת, הפך לאחד מהרגעים הדרמטיים והקשים בספר עבורי, אבל גם לאחד משיאי הקריאה.

שורה תחתונה: למחפשים קריאה טובה ואיכותית, שממוקמת באופן היסטורי ומדויק בראשית דרכה של המדינה, למעוניינים להריח ריחות פחות מוכרים ולהיחשף לאירועים פחות ידועים, לחובבי רגעי צחוק ודמע שהפכו אותנו כעם ומדינה למה שהפכנו להיות ולמתעניינים במאבקים של העולים מעירק ובקליטתם הלא פשוטה במדינה שמתיימרת להיות מערבית, ובעיקר עבור אוהדיה של הספרות האיכותית  – הספר הזה בשבילכם.

4.8 מתוך חמישה כוכבים עירקיים במציאות כואבת, צינית וציונית כאחד

הרשמה לניוזלטר-ספרים של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות מעולם הספרים וכתיבתם, ביקורות ספרים, מדריכים ונגיעות של הומור על ספרים, כתיבה, סופרים, סופרי צללים ולקוחותיהם

הרשמה לניוזלטר כתיבה שיווקית של כותב טוב תעשיר אותך בחדשות, מחקרים, מדריכים ונגיעות של הומור מעולם הכתיבה השיווקית והמדיה החברתית