בקורות חייה של משפחת טליבר טמונים מוסר כפול, אמונות קתוליות אדוקות וגינונים אנגליים מסורתיים של התקופה, במעטפת של חברה וויקטוריאנית שמרנית. אבל מתחת לפני השטח רוחשים החיים האמיתיים, אלה ששונים מאוד מהמוסכמות החברתיות.
'הטחנה על הנהר פלוס' מספר את סיפור חייהם של משפחת טליבר. מר טליבר, בעל הטחנה, מבקש לרכוש בכסף רב שאין לו השכלה גבוהה עבור בנו, טום, בשעה שאשתו מנהלת את משק הבית כמו אישה נוצרייה טובה, ומנוהלת גם על ידי אחיותיה ה'צדיקות'. מגי טליבר, הבת הסוררת, היא ה'כבשה השחורה' שרוצה גם היא ללמוד ולהתפתח, אבל חיה בתקופה בה 'שחרור' ו'אישה' הם שני מושגים שלא מתחברים. כמעט כל ניסיון מצידה לצאת לחופשי ולהשתחרר משלשלאות התקופה והמשפחה נתקל בסירוב ונחשב לטאבו. אביה רוצה לקדם את בנו, מבחינתו הוא הגבר שיום אחד יפרנס משפחה משלו, וביתו ורצונה? הם כבר ימתינו בצד לשעת כושר, שאולי תגיע עם איזו אמנציפציה נשית בעוד כך וכך שנים. אבל מגי לא מוותרת. היא נלחמת במוסכמות ומאפשרת לספר לעלות מעל הסיפור ולעסוק במוסר, בערכיות, באהבה ובמעמד האישה ובמיקום הקו הקטן של המאזניים שמבדיל בין טוב לרע, על פי אמות המידה של התקופה השמרנית.
ומי שלא יודעת תגלה מיד שהסופר ג'ורג' אליוט, הוא בכלל שם עט של הסופרת מרי אן אוונס. על-אף שסופרות כבר פרסמו בתקופתה (המאה ה-19) את יצירותיהן תחת שמן האמיתי, אליוט ביקשה לברוח מהסטראוטיפ שטען כי כתיבה נשית מוגבלת אך ורק ליצירת רומנים קלילים. אליוט… סליחה – אוונס רצתה שיצירותיה הפרוזאיות יישפטו בנפרד מעבודותיה המוכרות כעורכת וכמבקרת, ובנוסף רצתה להגן על חייה הפרטיים מפני הציבור.
וכך, בשם בדוי, יצרה אוונס ספר שמנסה לפרוץ את הגבולות החברתיים בתקופה בה הגבולות טרם נפרצו כהלכה. בכתיבתה ניכר שהיא נלחמת לא רק במוסכמות אלא גם בעצמה כדי לכתוב 'כראוי', בנימה נוצרית-דתית-קתולית אל מול מרדנותה הבועטת והפמיניזם שבוער בה.
אהבתי
את הקונפליקט שזועק מדפי הספר. האם עליה להיות נוצרייה טובה? ללכת לכנסיה בכל ראשון ולסתום את הפה כשצריך? כנראה שלא כל הזמן, כי תיאוריה הבוטים של הזיוף בהתנהלות שכזו, כשהיא לא באמת בוערת בעצמותיה, הופכת את הסיפור למעניין הרבה יותר. מצד אחד היא כותבת את מה שהיא צריכה לכתוב, מתנהגת כפי שהיא צריכה להתנהג, ומצד שני זועק מבין דפי הספר מה שהיא חושבת באמת.
אהבתי גם שבחלק האחרון של הספר הכול – כל האמת – פורצת החוצה בפרץ של רגשות, מעשים ותגובות. בשעה שזה החלק המרתק באמת בספר כולו, הבניה הסיפורית בדרך לשם היא חיונית ומעניינת כשלעצמה. סקרנותי להבין מה מסתתר מאחורי הסיפור, מה הקשר לשם העט של הסופרת, ואיך זה בא לביטוי בכתיבתה, כל אלה קיבלו תשובות מרתקות בעמודים האחרונים. ואהבתי במיוחד את הסוף המאוד לא צפוי, שהצליח להפתיע אפילו קוראת מנוסה שכמוני.
פחות אהבתי
התרגום איום ונורא, התחביר לא טוב, בחירת המילים בעייתית והרבה מהעברית לא מתאימה לאווירה של הספר ולסגנון שהוא רוצה לשדר. חבל. כי הספר מתקרב לשלמות אבל נעצר על מפתן טכני.
מהסיפור שלך — לספר שלך
יש לך ספר בראש?
שאלות קצרות יעזרו לך לעשות סדר ולגלות מאיפה מתחילים
5 שאלות קצרות · בקצב שלך · בלי התחייבות
רגע שיא בקריאה
ללא ספק החלק האחרון של הספר שווה את כל 500 העמודים (בערך) שמובילים לשם. אותה 'אחרית דבר' מביאה את האמת של הסופרת ביחס לתקופה שבה היא חיה ושמה קץ להעמדות הפנים.
שורה תחתונה
לא ספר קל לקריאה, אבל למרות זאת זה ספר מרתק שידבר אל חובבי הקלאסיקות הוויקטוריאניות תוך שבירת המוסכמות החברתיות.
