וולטר ופטי ברגלנד הם מהמתיישבים הראשונים באחת מהעיירות האמריקאיות המצויות לרוב. סיפורם נפרש בספר לאחור, מההווה אל ההיסטוריה שלהם. מה שקרה להם ומה שקורה להם כיום הם פרטים שמהדהדים ומתערבבים זה בזה בספר. לכל אחד מהברגלנדים תפקיד משלו במערכת המשפחתית והכל על רקע פוליטיקה ואג'נדות של הסופר לצד ההתפתחות האישית של כל אחת מהדמויות בתוך המערכת המשפחתית. בגדול 'חירות' הוא סיפור על משפחה אמריקאית ממוצעת ועל מערכות היחסים שלה עם העולם, בינה לבין עצמה ומול העיסה הפוליטית-אמריקאית של הווייתם כיחידים וכמשפחה.
פשר שם הספר
'חירות' כי כל אחת מהדמויות בספר לומדת להכיר ולזהות את המהות, את הרצונות, את העצמיות שלה ולבסוף גם את החירות שלה.
אהבתי
שמעתי עליו מבעוד מועד ולפיכך הסתקרנתי והשתוקקתי לקרוא את ג'ונתן פראנזן. כבר ברגעים הראשונים גיליתי שהוא יותר מסופר – הוא אקטיביסט הומני שפורש את משנתו בספריו. ואמנם, תוך קריאת 'חירות' אהבתי בעיקר את עצם העובדה שספרו הוציא אותי לטיול מעניין בזמן, דרך שנות החמישים, השישים ועד הלום, ושהסיפור שזור בפרטים היסטוריים מעניינים. אהבתי במיוחד את החלק האחרון של הספר הודות להאנשה של הדמויות שמתרחשת (רק) שם. סביב העמוד ה-400 הסיפור יורד לקרקע ומספר סיפור שעניין גם אותי.
פחות אהבתי
בהמשך לפסקת ה'אהבתי' לעיל, אני חייבת לציין שהייתי יותר קרובה לנטישת הספר מאשר לסיומו. אם פראנזן לא היה מדליק את הזרקור על הדמויות, לכל המאוחר בעמוד 400 לא הייתם קוראים את הביקורת הזו, לפחות לא מפי. וזו בדיוק נקודת הכשל – לקח לי הרבה זמן להתחיל לאהוב את הספר. עד אז הרגיש לי שפראנזן הסופר מזבל לי את השכל ברמות הכי אמריקאיות שיש.
נשאלת השאלה למה לחכות 400 עמודים עד לחשיפת העומק של הדמויות? למה הבת של משפחת ברגלנד 'נהנית' רק מכעשרה אזכורים בספר? קצת מוזר שספר שעוסק במערכות יחסים במשפחה בוחר להתעלם כמעט לגמרי מהבת של המשפחה שעומדת במרכז הסיפור, גם אם היא לא ממש חשובה לסיפור.
לבסוף נמצאה הסיבה – להערכתי הסופר ג'ונתן פראנזן מחזיק באג'נדה פוליטית שבעיניו חשובה יותר מהסיפור עצמו. הוא העמיס אותה על הספר כך שבחלקו הראשון (למעשה ברובו) דילגתי המון, בין 50 ל-70 עמודים של אג'נדה פוליטית-אמריקאית מלאת קלישאות הותרתי מאחור, חוץ מאשר רפרוף קל לוודא שאני לא מחמיצה שום דבר חשוב. חלקים רבים בספר מוגשים לקריאה עם ניחוח חריף של 'פולטיקלי קורקט'. הגישה הפוליטית מובנית ומוגשת באותה חלקלקות אמריקאית מוכרת. האמת היא שזה הספיק לי – לא חושבת שאקרא ספר נוסף שלו, על אף שממליצים מאוד על ספרו הקודם – 'התיקונים'. נראה לי שהבנתי את הפרינציפ ואשחרר את ג'ונתן להצלחותיו עם קוראות אחרות.
מהסיפור שלך — לספר שלך
יש לך ספר בראש?
שאלות קצרות יעזרו לך לעשות סדר ולגלות מאיפה מתחילים
5 שאלות קצרות · בקצב שלך · בלי התחייבות
רגע שיא בקריאה
כשסוף כל סוף מגיע אותו רגע של הבנה, שאולי נשמעת מובנת מאליה, אבל היא לא – הספר מבהיר לקוראיו שכולם עושים טעויות אבל ממהרים לשפוט אחרים על טעויותיהם. הרגע בספר שזורק אור על המקום לסליחה ולהמשך התפתחות משותפת היה לרגע שיא בקריאה עבורי.
שורה תחתונה
מה שמתאר את מה שקרה לי עם הספר הזה באופן המתמטי ביותר הוא אותו דילוג על עשרות עמודים שציינתי לעיל. אוכל להמליץ עליו בלב שלם רק למי שאוהבים את הז'אנר האמריקאי-פוליטי ונהנים לקרוא אמת מפותלת בניסוחים מיוזעים.
