יותר מ-200 שנה חלפו מאז ג'יין אוסטן מתה ועדיין מתרגמים אותה מחדש, כמחווה לדמות הספרותית האדירה שצמחה מהאישה השברירית הזו, והסופרת האייקונית, המוכשרת והנהדרת שהפכה להיות כבר בתחילת המאה ה-19, כשחלפה מן העולם.

'מנספילד פארק', אחד מששת הספרים שכתבה בחייה, והרווחי מכולם עבורה, הוא עוד ספר קלאסי שמחייה את תרבות האצולה והמעמדות באנגליה הטרום וויקטוריאנית, של המאות ה-17 וה-18. אהבה, שנאה, מעמדות, קנאה, תחרותיות, מוסר והיעדרו באים לביטוי חי בחייה של פאני בת העשר, שנשלחת לצד העשיר של משפחתה, כדי להעניק לה חיים טובים יותר. שם היא נהנית מפינוקים שלא הכירה לפני כן אבל גם משלמת מחיר בדמות מיני השפלות ותזכורות על כך שאינה בת המעמד הגבוה, ולכן לא באמת 'שייכת'. במהרה היא לומדת שעליה להיות במצב של הכרת תודה תמידית על עצם היותה שם, איתם.

לצד דודניה המעמדיים היא מגלה אהבה צעירה בדמות אחד מדודניה שמתייחס אליה יפה ובכבוד רב יותר מכל האחרים. ככל שהם גדלים ומתפתחים היא מפתחת כלפיו אהבה, שכן הדודן הגנדרן הוא בעל מוסר ומידות טובות, בייחוד על רקע שאר הטיפוסים שאפם מלחך את תקרת החדר. דרך האהבה הזו נרקמת גם העלילה שעוסקת בפערי המעמדות ובמערכות היחסים הסבוכות שבמנספילד פארק.

אהבתי בספר

ג'יין אוסטן אהובתי יודעת לכרוך את כל התככים, המזימות והאלמנטים הטלנובליים שלה עם ערפילים רומנטיים של חיי הכפר האנגלי, כשברקע מתנגנים פעמוני הכבשים המתהלכים בשבילים וצלצולי פעמוני הכנסייה, שמזכירים לכולם את העמדת הפנים הנדרשת מהם על פי כל כללי החברה המעמדית-נוצרית. האנגליה שלה, בת המאות ה-17 וה-18, מתוארות בפיה כל כך במדויק עד שנדמה לי שגדלתי שם איתה. היא מיטיבה לתאר את השמלות המפוארות, את הנשפים הפומפוזיים, את ההיכרויות הרומנטיות ואת הנופים הכפריים של אנגליה ההיא, עד שניתן לשמוע את חריצת אבני הכורכר תחת גלגלי הכרכרות.

אני כל כך אוהבת איך שהיא כותבת, ונהנית מהמסע הזה, שייחודי בעיקר לה, אל העולם הנוצרי-מעמדי של פעם. גם בספר הזה התיאורים של ג'יין אוסטן ממלאים וכמו שולחים אלי כרטיס בכיוון אחד אל עולם שאיני מכירה באמת, למרות שלקראת סוף הספר נראה כאילו גדלנו יחד. כשרונה של אוסטן בטוויית העלילה, אבחנותיה החדות והמעמיקות וכתיבתה מלאת ההומור הדק, כשהיא לועגת בעדינות לעולם המעמדות בו היא חיה בעצמה, הן חוויה אוסטנית ייחודית.

פחות אהבתי בספר

שבסוף, אחרי כל מה שתואר לעיל, ג'יין רוקמת טלנובלות ספרותיות בהן הדרמה קצת מוגזמת וכל נשימה מרגישה כמו התפעמות שמובילה להחסרת פעימה… קצת הגזמנו, לא? מה לעשות שבהינתן תנאים שכאלה כל העלילה מצטיירת טיפה כנמוכה, ובעקבותיה גם הספר.

רגע השיא בקריאה

כשהגיבורה מבינה שלמרות כל השנים בהן הקטינו אותה והזכירו לה את מעמדה הנמוך, כביכול, היא עדיין חכמה, נאה וראויה לחיים טובים לא פחות מאשר 'בעלי המעמד הגבוה'. הדברים נאמרים ונכתבים בעדינות הדקיקה של אוסטן שמצליחה לפצח ולפצפץ את המוסכמות האנגליות עליהן היא עצמה גדלה.

שורה תחתונה

הספר הזה מומלץ מאוד לרומנטיקנים ובייחוד לאוהבי ג'יין אוסטן שבטוח לא יתאכזבו, ושבכל מקרה, בין אם אמליץ להם או לא, לא יפספסו את איכויותיה באף ספר שהוציאה תחת כנפיה הספרותיות. אלו מכם שטרם יצאו למסע בזמן עם ג'יין אוסטן מוזמנים לעלות למסע ייחודי ומיוחד בין דפי הנוסטלגיה שלה.

ארבעה וחצי כוכבי רומנטיקה אנגלית של פעם מתוך חמישה שיש לג'יין אוסטין להעניק

רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך