לאורך ההיסטוריה השימוש בשמות עט יושם על ידי מחברים בולטים שונים, שמסיבותיהם ביקשו להסתיר את זהותם האמיתית. כך קרה שהרבה כותבים קלאסיים מוכרים יותר בשמות העט שלהם מאשר בשמותיהם האמיתיים. אבל למה? האם זה רעיון טוב גם בשבילך?
מגדירים שם עט
ההגדרה של שם עט ("Pen name" באנגלית) היא שם בדוי שכותבים משתמשים בהם בעת כתיבת יצירותיהם ופרסומן, בדרך כלל על מנת להגן על עצמם מפני חשיפה או כדי להגדיל את סיכויי הצלחת הספר. בזמן ששמות עט בדויים למחברי ספרים פחות נפוצים כיום, במיוחד בעידן הדיגיטלי, עדיין ישנן כמה סיבות לכך שכותבים יכולים לבחור להשתמש בשיטה הזו.
סיבות לכך שסופרים עדיין משתמשים בשמות בדויים
לנסות משהו חדש. כשסופרים מפורסמים שידועים בכתיבת סוג מסוים של סיפורת רוצים להתמודד עם ז'אנר אחר, הם יכולים לאמץ לעצמם שם עט ולבדל את עצמם מיצירותיהם הקודמות. למשל, אגתה כריסטי אימצה את השם "מרי ווסטמקוט" כשכתבה רומנים רומנטיים, וזאת כדי לקבל את החופש לחקור ז'אנר חדש מבלי לאכזב את המצפים ממנה לכתוב רק ספרי מסתורין ומתח.
התחלה חדשה. לא כל רומן הופך לרב מכר. הלכה למעשה ישנם כמה ספרים לא אהודים במיוחד ברמה הגלובלית, שסופריהם מבקשים התחלה חדשה. שם חדש למחברים שהצליחו לברוא רומן שכזה יכול לתת להם הזדמנות נוספת לשחרור יצירתם ללא הטיה או נטייה לפסול אותם על פי כשלון העבר.
לא יכולים לפרסם בשמם האמיתי. מקרים כאלו התרחשו במאה התשע עשרה (וקודם לכן), כשסופרות לא יכלו לפרסם ספרים תחת שמן מפני שהן נשים. אז הן אימצו אלטר אגו ושמות עט שונים כדי לכתוב מה שהן רוצות, תוך שמירה על זהותן האמיתית בסוד. פתרון דומה שימש גם תסריטאים הוליוודיים שהופיעו ברשימה השחורה בתקופת מקארתי הארור, בשנות הארבעים והחמישים.
כיום, סופרים רבים עשויים להשתמש בשמות עט כדי להסוות את זהותם האמיתית מחשש לאבד את עבודתם העיקרית, כדי שהבוסים שלהם או עמיתיהם לעבודה לא ידעו שהם כותבים ז'אנר מסוים וייחשפו לביקורת לא רצויה, למבוכה כללית או לפיטורים.
כי שמם משעמם אותם. מחברים רשאים להשתמש בשמו של סופר ידוע אחר (רק בארצות הברית יש למעלה מ-4,000 אנשים שיש להם את השם "ג'יימס פטרסון", למשל) או דמות ספרותית מפורסמת כל עוד קבלו אישור לכך. לחילופין, ייתכן גם מצב בו לכותב/ת יש שם פשוט או נפוץ במיוחד, והם רוצים ששם העט שלהם יהיה ייחודי הרבה יותר ולא ישכח בקלות.
דוגמאות מעולם הספרות הבינלאומי לשימוש בשמות עט בדויים
כמה מהסופרים האהובים בעולם השתמשו בשמות עט במהלך קריירת הכתיבה שלהם:
האחיות ברונטה, אנגליות מהמאה התשע-עשרה, ושמן שרלוט, אמילי ואן (שכתבו בין היתר את 'ג'יין אייר' ו'אנקת גבהים') בחרו לעצמן שמות עט ניטרליים, שאינם מסגירים את מינן: קורר, אליס ואקטון-בל בהתאמה, מכיוון שהאמינו שכך כתיבתן תקבל יחס ראוי במקום הזלזול ממנו סבלו נשים סופרות בנות התקופה.
הסופר האנגלי צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון השתמש בשם העט 'לואיס קרול' כשכתב במאה התשע-עשרה את ספר הילדים המפורסם 'אליס בארץ הפלאות'.
אריק ארתור בלייר, מחבר הספר '1984', מוכר יותר בשם שבחר לספריו "ג'ורג 'אורוול". הוא השתמש בשם העט הזה כדי לכתוב את ספרו הראשון 'דפוק וזרוק בפריז ובלונדון', ועשה זאת כדי שלא לבייש את משפחתו, שכן המדובר בספר זיכרונות שמשקף את תקופת העוני המרוד בחייו.
מהסיפור שלך — לספר שלך
יש לך ספר בראש?
שאלות קצרות יעזרו לך לעשות סדר ולגלות מאיפה מתחילים
5 שאלות קצרות · בקצב שלך · בלי התחייבות
דניאל הנדלר, מחברה של סדרת הספרים 'סדרה של צרות', בחר לפרסם את כתביו תחת השם "לימוני סניקט". במקור הוא בכלל בחר שם עט כדי לקבל לטובת ספריו חומרים מצחיקים, ואולי אף פוגעניים, מארגונים שונים מבלי שיצטרך להשתמש בשמו האמיתי. שם העט שבחר משחק על שמו של המספר המתחסד "ג'ימיני קריקט", שהשקפתו מנוגדת מאוד לנושאים שונים ביצירותיו של הנדלר.
תיאודור סוס גייזל הפך לד"ר סוס כמחווה להוריו – אך השימוש בשם העט התחיל הרבה לפני כן, כשנאסר עליו לכתוב במגזין ההומור של בית ספרו, לאחר ש'נתפס בקלקלתו'.
מרי אן אוונס פרסמה במאה התשע-עשרה את עבודותיה בשמה הבדוי "ג'ורג' אליוט" כדי להימנע מ'טייפ-קסטינג' תחת הקטגוריה של 'סופרת רומנטיקה קלילה', וגם כדי שהכתיבה שלה תישפט באופן הוגן ונפרד מיצירותיה הקודמות, כעורכת ומבקרת.
סטיבן קינג פרסם חמישה רומנים ראשונים כ"ריצ'רד בכמן", אי-אז בשנות ה-70 וה-80, כדי לעקוף את הדעה הישנה והמגבילה לפיה למחברים אסור להוציא יותר מספר ספר אחד בשנה, אם הם רוצים להתפס כרציניים.
ג'ואן רולינג, ידועה יותר בשם העט שלה "ג'יי.קיי. רולינג". מאז היא השתמשה בשם עט נוסף – "רוברט גלבריית'" – כדי לפרסם רומן פשע בשם "קריאת הקוקייה", ז'אנר שרולינג תמיד העריצה, אבל לא יכולה היתה לכתוב באותו חופש מסחרי בגלל הצלחתה העצומה עם סדרת הפנטזיה שלה 'הארי פוטר', שקטלגה אותה בז'אנר.
סמואל לנגהורן קלמנס היה עיתונאי צעיר שכתב גם סאטירות חריפות, שרבות מהן הצליחו להביך ולטלטל את הקהל. למרות שבחר בכמה שמות עט בתקופתו כסופר, "מארק טוויין" הפך לבחירה המובילה שלו.
רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך
