אין דבר פחות קולנועי מתהליכי כתיבה. יש משהו באפרוריות המייגעת של כתיבה שמצטלם פחות טוב. הרי בעלי הניסיון יכולים להעיד שזה מקצוע די בודד שמבוצע לרוב בישיבה, לבד, בחדר לא תמיד מסודר. בהיה במעבד התמלילים שלך לשם הפקת מילים לא נראה סקסי אפילו על בראד פיט. לברי מזל יש מותרות מסוג לחכות להשראה שתכה בהם; ברוב המקרים יש לנו איזה דד ליין שמיישר אלינו מבט מאיים, והנה את נאלצת לחיות עם מה שהמוח שלך מצליח להוריד אל קצות האצבעות, ותו לא.
אבל מה שקורה בין הוצאת הרומן, התסריט או המאמר שלך לבין מה שיש לך באמת לתת מעסיק לא מעט סרטים, וחלקם מעניינים לא פחות מדיון בנושא. אפילו הרבה יותר.
עשרת הסרטים האלה ניסו (רובם ככולם הצליחו) ללכוד את הייסורים ואת האקסטזה ששוטפים את חייהם של כותבים שונים, לפעמים תוך הקצנת הסיטואציה עד כדי קריקטורה, והצגת הדברים בחריפות, בכאב ולעיתים בהומור מזכך. אלה לא בהכרח הסרטים הטובים ביותר על כותבים בכלל, או על סופרים בפרט, אבל אלה עשרת הסרטים המעוטרים ביותר על פי דירוג IMDB (ספריית המידע הגדולה והמקוונת על אודות קולנוע). אלה סרטים שעוסקים במסע הייסורים שעובר על כותבים במצבים שונים, מהרגע שליבם דורש כתיבה דרך הרגע בו מוחם מאותת שיש לו משהו לומר, וכלה בשביעות הרצון המסוימת שנרשמת כי הצלחת במשימה, או תחושת הכישלון הצורב כי לא.
הרשימה הבאה מדרגת בסדר עולה את 'סרטי הכתיבה' המעוטרים למדי ועד המעוטרים ביותר
1. American Splendor – פאר אמריקאי
לברון ג'יימס הוא ככל הנראה כוכב NBA שהפך ל'מלך' אזור קליבלנד-אוהיו בשל תרומתו לקבוצת ה-NBA המקומית, אבל הארווי פקר היה ויהיה לנצח הנשמה הבלתי נלאית של האמנות בקליבלנד. אם מעולם לא קראת את ספרי הקומיקס מלאי הווידויים שלו, הביוגרפיה הייחודית הזו מאת שרי שפרינגר-ברמן ורוברט פולצ'יני, תגרום לך לרצות לקרוא לפחות את אחד מספריו. השחקן הנפלא פול ג'יאמטי לוכד פה את טבעו המתלהם של פקר ואת סקרנותו שאינה יודעת שובע; הוא צרכן תרבות מושבע, שאוהב לחלוק את התצפיות שלו על ג'אז ועל החיים בכלל בכתיבתו. זה סרט שהוא מחווה לאדם רגיל שחי חיים לא רגילים וכתב על זה.
2. An Angel at My Table
מלאך אצל שולחני: "החלטתי לא להיות מורה. אני הולכת להיות משוררת". העיבוד של ג'יין קמפיון לזיכרונותיה של הסופרת הניו-זילנדית, ג'יין פריים, הוא דיוקן מצמרר ומקסים לסירוגין של האמנית כאישה צעירה ולא ממש מובנת על הסובבים אותה. קמפיון עוקבת אחר חייה של פריים מהלידה, עבור דרך גיל ההתבגרות המביך שלה ועד לאשפוזה (היא מאובחנת בטעות כסכיזופרנית וכמעט עוברת לובוטומי – ניתוח אונת המוח) ולבסוף עוקב גם אחר הצלחתה. קמפיון מעלה על נס את חייה הפנימיים של הסופרת מלידה, שיצירתיותה התוססת נתפסת בסביבתה כמחלה. בזמן שהמאבקים של פריים נובעים בבירור מגישות תרבותיות ביקורתיות כלפי יצירתיות נשית, הסרט מביא לביטוי את חייהם ומאבקיהם של האנשים ה'שונים', ומבהיר שאנשים חריגים כמו פריים הם בעצם מתנה לעולם.
3. Barton Fink – ברטון פינק
זוג היוצרים, התסריטאים והבמאים היהודיים, שכל הוליווד למדה להעריץ, ג'ואל ואיתן כהן, בראו את הרעיון לסרטם 'ברטון פינק' בזמן שנאבקו עם תסריט לסרט אחר לגמרי, 'צומת מילר' שמו. הגיבור בסרט זה (ג'ון טורטורו) הוא מחזאי משנות ה-40 בעל חשיבות עצמית מנופחת. הוא מגיע להוליווד כדי לכתוב סרט על היאבקות, ובמאמץ להבין טוב יותר את משימתו ולעמוד בה בכבוד הוא מבקש עצה מסופר אגדי (ג'ון מהוני). האחים כהן מנצלים את הסרט כדי להעמיד במבחן מיתוסים על מקצוע הכתיבה בכלל, והתסריטאות בפרט, על ידי תיאור שני סופרים מפורסמים ממדיומים שונים בשעה שהם הולכים לאיבוד ביחד או שותים את עצמם לשוכרה, תוך כדי חתימת שמם על עבודותיהם של אחרים, ובזמן שכל מה שהם רוצים באמת הוא רק שהעבודה שלהם תסתיים כבר. כותבים רבים יכולים לזהות את הסיטואציה בחייהם, אם כי בגרסתה הנורמלית.
4. Adaptation. – אדפטיישן. (הסתגלות)
זוכה האוסקר על השחקן בתפקיד המשנה (כריס קופר). סרט בכיכובו של ניקולס קייג', שמגלם גרסה בדיונית של התסריטאי צ'רלי קאופמן (ואחיו התאום והבדיוני לחלוטין – דונלד) ועוסק במאבקו האמיתי של הסופר לעבד את הספר 'גנב הסחלבים' של סוזן אורלין. "אני רעב. אני צריך להביא קפה. קפה יעזור לי לחשוב" הוא אחד המשפטים בסרט שמבטאים את מאבקיו, שמנסים למצוא מזור בסיפוקים חיצוניים. התסריט של קאופמן הוא ככל הנראה התיאור הכנה והאכזרי ביותר של תהליכי כתיבה, שאי פעם הפך לסרט; מאימת הדף הריק שכל הכותבים מכירים ועד לאינספור הדרפטים הכה רחוקים מהציפייה האישית לאיכות ספרותית, שכביכול אין להם מקום בטיוטה הסופית של היצירה. זה סרט על כישלון יצירתי שהפך ליצירת מופת קולנועית, מלא בדמיון נפיץ.
5. Misery – מיזרי (אומללות)
האוסקר היחיד של סרט זה הגיע לידי לשחקנית הנפלאה קתי בייטס, שמככבת בעיבוד לספרו של סטיבן קינג. סרט מתח אימתי ומשובח. קינג הוא לא רק אחד מהסופרים הפוריים ביותר במאה העשרים, הוא כנראה גם אחד הקוראים הציבוריים הפוריים ביותר (מספרים שרואים אותו ללא הרף במקומות ציבוריים כאשר אפו קבור בעוד ספר). הצריכה האובססיבית הזו של ספרות מקבלת טוויסט אכזרי ביצירת המופת שלו 'מיזרי', שמתארת סופר מצליח (ג'יימס קאן) שניצל מתאונת דרכים בחורשה מושלגת בזכות ה"מעריצה מס' 1" שלו (קאתי בייטס). היא שמוצאת אותו פצוע ברכבו כבר קראה את כל ספריו, ולמזלה (ולתדהמתו) היא מוצאת לצד גופו הדואב גם את כתב היד האחרון שכתב כסוף לרומן האנתולוגי המפורסם שלו. למרבה הצער זה גם הספר שבו הוא מחליט לסיים את סדרת הרומנים בהריגתה של הדמות הראשית, והאהובה כל כך על בייטס. מבחינתה אלו חדשות מחרידות במיוחד. אחת מאמרות השפר קובעת "לעולם ובשום פנים ואופן אל תפגוש את הגיבורים שלך". ובכן בסרט 'מיזרי' ה"לעולם", ו"בשום פנים ואופן" מקבל טוויסט קינגי נפוץ והופך ל "לעולם ובשום פנים ואופן אל תפגוש את המעריצים שלך, כשאתה פצוע וידם על העליונה".
6. In a Lonely Place – לגמרי לבד
סרטים שמחים על כתיבה בדרך כלל לא שווים צפייה. אבל אם חיפשת את הסרט האפל ביותר על העבודה הכי פחות מכובדת בהוליווד, ובוודאי הכי קשה, כדאי לצפות בקלאסיקה הזו משנת 1950 של ניקולס ריי, ולצפות בה מיד. האמפרי בוגרט מככב פה כתסריטאי מהתחתית שנחשד ברצח של נערה. הוא מתחבר לשחקנית שאפתנית (גלוריה גרהאם) אשר מחייה ומתסיסה, לזמן קצר, את מיצי היצירה שלו. אבל המרירות של בוגרט הפכה מזמן לאלימות, ויוצרת ממנו אדם מסכן ומסוכן במיוחד, וגם גורמת לו להיראות כמי שבהחלט מסוגל לרצוח.
מהסיפור שלך — לספר שלך
יש לך ספר בראש?
שאלות קצרות יעזרו לך לעשות סדר ולגלות מאיפה מתחילים
5 שאלות קצרות · בקצב שלך · בלי התחייבות
7. Almost Famous – כמעט מפורסמים
זוכה האוסקר על התסריט הטוב ביותר עוסק בגיבור דרמה סמי-אוטוביוגרפית של התסריטאי קמרון קרואו על עצמו. בסרט הוא עיתונאי מוזיקה רעוע בן 15 (פטריק פוגיט), שעולה על אוטובוס ההופעות של להקת רוק פופולרית כדי לסקר אותה לעיתון. בלב הסרט עומד השחקן המצוין (והמנוח) פיליפ סימור הופמן, שמגלם מבקר רוק אגדי, לסטר באנגס, המשמש כמנטור של הסופר הצעיר. אם אי פעם עבדת בתחום העיתונאות את בוודאי תמצאי שהעצות של באנגס בסרט מחוברות למציאות, ויותר מכך – הן גם תובנות מעמיקות על המלכודות של המקצוע ("אי אפשר להתיידד עם כוכבי רוק") או "המטבע האמיתי היחיד בעולם פושט הרגל הזה הוא מה שאתה חולק עם מישהו אחר, כשאתה לא מגניב" ציטוטים שמבטאים את המעמקים אליהם שואף להגיע הסרט.
8. Before Sunset – לפני השקיעה
עשור לאחר מפגש קצר ששינה את חייהם הצעירים, ג'סי (אית'ן הוק) וסלין (ג'ולי דלפי) מתאחדים פעם נוספת, הרבה יותר אינטנסיבית, אשר מובילה את חייהם בדרך שונה לחלוטין. זה לא סרט על כתיבה כשלעצמה, אבל ברור שג'סי חייב את קריירת הכתיבה שלו לסלין, ובייחוד את הלילה שבו בילו יחד בווינה. ידוע שסופרים הם סך כל חוויותיהם, ללא קשר לז'אנר. למשל 'הארץ התיכונה' של טולקין הוא סיפור פנטזיה שצמח מתוך ביביה של מלחמת העולם הראשונה אותה הכיר מקרוב. בסרט הזה, מעט 'לפני השקיעה', יש לנו את הזכות הנדירה לחוות את 12 השעות החשובות ביותר בחייו של ג'סי, ולצידו. בסרט אנחנו לא יכולים לקרוא את ספרו אבל בהחלט יכולים להרגיש את הכמיהה העזה שבכתיבתו.
9. The Shining – הניצוץ
ג'ק טורנס (ג'ק ניקולסון) חושב שהוא מצא מקום שתורם לכתיבה יצירתית פרודוקטיבית. כך הוא מסתגר בחורף של שנת שמיטה במלון רחב ידיים, ריק ברובו, ששוכן בהרי קולורדו, עם אשתו (שלי דובאל) ובנו (דני לויד). מבחינתו זה גן עדן של סופרים! מה כבר יכול להשתבש? הכל. למרבה הצער למלון יש היסטוריה בעייתית, כמו למשל הסיפור על מטפל לשעבר שהשתגע ורצח את משפחתו. הפלא ופלא. טורנס, אלכוהוליסט מחלים בעצמו, מגיע למקום ולא יכול לגייס יותר ממשפט אחד לכתיבתו (ראה תמונה לעיל),שאותו הוא כותב שוב ושוב ושוב. זה כנראה משפט שלא הולך לעזור לו ומסמן סריטה בתקליט חייו. תוך שג'ק מבין שהשתגע, הוא גם מוסיף על כך ניסיון רצח משפחתי משלו. מצד אחד בעצם ההגעה למלון הוא עשה משהו פרואקטיבי, שזו דרך טובה להקל על מחסום כותבים, אבל מצד שני נשמתו קופאת למוות, מה שמהווה מכשול גדול שמקטין משמעותית את הסיכוי ליציאה ממחסום הכתיבה…
10. Sunset Blvd. – שדרות סאנסט
זוכה 3 אוסקרים, על תסריט, עיצוב, תפאורה ומוזיקה. זה מזמן כבר לא סרט רגיל אלא קלאסיקה מתחילת שנום החמישים של הבמאי המהולל בילי וויילדר, שנפתחת עם שליית גופה מתה מבריכה ביתית. אין זו אחרת מאשר גופתו של המספר וגיבור הסרט, ג'ו גיליס (וויליאם הולדן). גיליס הוא התסריטאי שחייו הגיעו לסוף רע בניסיון לפייס כוכבת קולנוע הזויה. התסריט של וויילדר, שנכתב עם צ'ארלס ברקט ועם ד.מ. מרשמן ג'וניור, נחשב לאחד התיאורים הציניים ביותר של הוליווד. נורמה דזמונד (גלוריה סוונסון), היא כוכבת לשעבר מתקופת הקולנוע האילם של הוליווד, שיצאה לגמלאות בגיל 50, ומשמשת, לכאורה, כדמות המרושעת של היצירה, למרות שהיוהרה שלה מובנת לחלוטין. רק אתמול היא נחשבה לסמל ההצלחה ההוליוודית והיום נחשבת לפאסה, דמות מיושנת מקולנוע אילם ומת, ואף אחד לא רוצה להעסיק אותה. "אני גדולה מהחיים", היא זועקת אל לב השמים, "אלה רק הסרטים שנעשו קטנים". לאורך הסרט גיליס משתמש בה כדי להניע את הקריירה המדשדשת שלו, ואפשר לטעון, מקבל לבסוף את מה שמגיע לו בסוף מהסרטים שמסביר גם משהו על הקלישאה שהתחילה כציטוט מספר משלי ”מָ֣וֶת וְ֭חַיִּים בְּיַד־לָשׁ֑וֹן".
'לכתוב טוב ברשת' – הספר: הידע שלך בכתיבה שיווקית יטפס לגבהים חדשים
