לכל ספר או רומן יש מסגרת או מבנה. זה דבר חיוני. מבנה שומר על קו העלילה בפוקוס כך שהקשת הסיפורית מתעקלת ביעילות מתחילתו ועד סופו של הסיפור, אבל לא רק, מבנה גם מספק את עוגני הסיפור הקריטיים עבור הקוראים, על מנת שיוכלו לעכל היטב את הסיפור ופיתוליו.
בין אם המדובר בסיפור בדיוני ובין אם בספר שנעוץ בקרקע המציאות ביתדות עובדתיות – לכל ספר אמורה להיות מסגרת מחייבת. רבים מנסים להימנע מכך, אפילו מורדים בעצם הרעיון, ולמרבה הצער זו גישה שמוסיפה עוד נדבך לאינספור הפרויקטים הספרותיים הבלתי גמורים, שכנראה לא יראו אור לעולם.
המרכיבים הבסיסיים ליצירת מבנה טוב לספר כוללים את העקרונות הבאים:
– דמויות
– נושא
– עלילה
– רקע
– קונפליקט
אולי זו רשימה שנשמעת מופשטת או מובנת מאליה, אבל היא לא, כי החוכמה בכתיבת ספרים היא לגרום לכל המרכיבים הללו לעבוד יחד בהרמוניה מתוזמרת. מה הפלא שלרוב שוברי הקופות הקולנועיים של ימינו יש דמיון מעורר חשד למבנה הבסיסי של המחזות השייקספיריים המקוריים? שני המדיומים משתמשים באותם אלמנטים מבניים ללא קשר להפרש של מאות שנים במועדי יצירתם.
מבנה טוב לספר גם לא תלוי באורך הספר שייכתב. אחזור על דברי שוב; המבנה לא קשור לאורך… כמה ספרים טובים מאוד שקראתי הם באורך 100 עמודים בלבד. אחרים יכולים להגיע בקלות ל-500 והם לא בהכרח טובים יותר. הכול תלוי במבנה ובקשת הסיפורית. האורך הוא פשוט תופעת לוואי של התוצאה. חשבי על זה כך; ישנם ספרי ילדים שעשויים להשתרע על פני תריסר עמודים לכל היותר, ובכל זאת הם נצחיים בחיינו.
יצירת מבנה: צעד ראשון
אולי באופן לא מפתיע, המאמץ הראשון הוא לא לכתוב את הספר אלא להמציא (או 'למצוא' במקרה של ספרים המבוססים על עובדות) רעיון טוב לסיפור. זה הגיוני אם חושבים על זה קצת. למה לך לכתוב רומן על מלחמה ושלום בלי לדעת אם בספר בכלל תהיה מלחמה או שישכון שלום? בתור היוצרת של כל הסיפור לסופרת יש עמדה מעוררת קנאה – עליה לדעת את כל מה שיקרה לפני שהוא קורה בעמוד הבא. אבל כדי לעשות זאת הסופרת צריכה שהרעיון לסיפור כבר יקנן בה. בלי מבנה סיפורי אין כתיבה.
חשוב לעקוב אחר הצעד הראשון הזה באדיקות ושאר החתיכות בפאזל יתפסו את מקומן הטבעי.
זה גם בסדר לחיות עם הרבה רעיונות בראש, בשלב זה. זה טוב הרבה יותר מאשר לגשת לכתיבה בלי שום רעיון. כדאי להקדיש זמן לסיעור המוחות הזה, לבחון את האפשרויות השונות ואז לצמצם לכמה קונספטים טובים שיחזיקו את הספר לכל אורכו.
יצירת מבנה: שלב שני
בכל סיפור טוב יש דמויות מפותחות היטב. זה חיוני ובעצם משמש כדלק שמניע ספרים. קונספטים סיפוריים הם רעיונות גדולים שנותנים כיוון וזרימה לספר. אבל דמויות? הן המרכיב שמוריד סיפורים אל הקרקע, אל רמת האומים והבריחים של המכונה, שם הקוראים חיים מדי יום. דמויות צריכות להיות מוכרות לסופרת כמו בני זוגה או בני משפחתה. זה לוקח זמן ועבודה, אבל שווה להשקיע בזה. פיתוח דמות טובה משלם דיבידנדים מאוחר יותר, בעת כתיבת הסיפור, מכיוון שכל ניואנס של הדרך בה דמות מגיבה מוסיף נפח ואיכות לספר. זה גם הופך את הסיפור לאישי יותר עבור הקוראים שלעיתים מיישרים קו עם דמות אחת או יותר. האם לא כולנו רצינו להיות האן סולו במלחמת הכוכבים? טוב אולי לא כולנו, כי כמה מאיתנו בכלל רצו להיות דארת' ויידר… כל ההזדהויות הללו מגיעות מדמויות שפותחו היטב עם סיפור משלהן, כדי להוות מרכיב חשוב בסיפור וחלק מה'ארק', הלא היא אותה קשת סיפורית.
מהסיפור שלך — לספר שלך
יש לך ספר בראש?
שאלות קצרות יעזרו לך לעשות סדר ולגלות מאיפה מתחילים
5 שאלות קצרות · בקצב שלך · בלי התחייבות
יצירת מבנה: שלב שלישי
בסיפורים טובים יש קונפליקטים ואתגרים. גם הספר המתפתח שלך יזדקק להם. זה לא צריך להיות בהכרח ילד שבורח מאב אלים על חבל דק שמתוח עשרות מטרים מעל הקרקע, אבל זה צריך להיות קונפליקט או אתגר שתורם ליצירת שינוי בדמויות, לאחר שהן חוות את הקונפליקט. חשוב לזכור שקונפליקט הוא לא תמיד מאבק, זה יכולה להיות גם זוגיות מנצחת, בחירה בין ערכים חומריים ואישיים, הודאה בשקר שנים לאחר פשע, וכן הלאה. קונפליקט הוא בעצם התנגשות של שני כיוונים מנוגדים (או יותר) שהדמויות צריכות להתחייב לאחד מהכיוונים הללו באופן מלא.
יצירת מבנה: שלב רביעי
מהי נקודת המבט של הסיפור? מהי הזווית? מי מספר/ת את הסיפור? גם זה משנה. סיפורים רבים מדברים בקול חסר פנים ומוסיפים את הציטוטים של הדמויות המעורבות. עם זאת, כמה מהספרים הטובים שאני מכיר מדברים היישר מפיה של אחת הדמויות. זה טוויסט מעניין שכמובן מציג הטיות של הדמות ביחס לסיפור שמסופר. כמה סופרים אפילו מרחיקים לכת ומדברים בקולות שונים לאורך הספר, שיחדיו יוצרים את אותו קונפליקט מדובר.
יצירת מבנה: שלב חמישי
התפאורה והרקע מתייחסים לעולם הגדול יותר ולמיקום של הסיפור ושל הדמויות. זה לא אומר שצריך ליצור יקום שלם בקנה מידה של 'הארץ התיכונה' (ג'יי.אר.אר טולקין) אבל האמת היא שזו דוגמה לא רעה בכלל. יש סופרים שכל הסיפור שלהם מתרחש בדירה אחת, כמו סיפורו של קפקא ב'גלגול' ('מטאמורפוזה' בלטינית), בשעה שאחרים משתמשים בשכונות, בערים, בשוחות או בחצרות אחוריות. מצאי מקום לסיפור שלך וגרמי לו להתרחש בו באופן טבעי.
יצירת מבנה: שלב שישי (ואחרון)
הצלחה בפרויקט כמו כתיבת ספר פירושו לפנות מועדים לעבודה, הלא היא הכתיבה. מועדים טובים פירושם זמני כתיבה שמתאימים לך ואת עומדת בהם ככותבת. לעולם לא תתקדמי ותסיימי את הספר אם לא תיצמדי לתוכנית ביצוע פרקטית שכזו. גם לאחר השלמתו של הדראפט הראשון, קבלי מראש את העובדה שזה רק דראפט ראשון, לא יותר מטיוטה (גם אם חשובה) ותזדקקי לעורך תוכן ספרותי כדי ללטש אותה. זה המקום שבו את מניחה את האגו שלך בצד ועובדת עם עורך טוב כדי לשפר את טיוטת הספר. אפילו סופרים מנוסים ופרופסור נעזרים בעורכים חיצוניים. הזווית הרעננה והניסיון שהם מביאים לפרויקט יכול השביח כל ספר. זה מרכיב חיוני בעבודה טובה שהופכת טקסט סיפורי לספר משובח וראוי לפרסום.
אם תבצעי את האמור לעיל סביר להניח שיהיה לך ספר ביד בתוך שנה. זה פרויקט בר ביצוע אם תישארי ממושמעת לכללי יצירת המבנה ותכללי בו את כל האלמנטים הקריטיים. אם תתמקדי במבנה (אסטרטגיה) במקום בנפח, ותעבדי בחריצות להשלמת חלום חייך – תקני לעצמך מתנה אדירה – ספר טוב בו את מספרת את הסיפור שרצית לספר.
