אם ממציאים התחרטו על ההמצאות שלהם ובמאים התביישו בסרטים שלהם, אז מה הפלא שיש כל כך הרבה סופרים שספריהם נמאסו עליהם וגיבוריהם הפכו לבלתי נסבלים עבורם. הנה 12 דוגמאות של המוכרים ביותר מביניהם (אבל יש הרבה יותר):
1. ארתור קונן דויל החל לשנוא כל כך את שרלוק הולמס, עד שבסופו של דבר הרג אותו (ושנים אחר כך נאלץ להחיותו מחדש)
ההיסטוריונית לוסי וורסלי סיפרה פעם ל'גרדיאן' שדווקא כששרלוק הולמס הפך לפרת מזומנים עבור דויל (שבנוסף כתב רומנים היסטוריים רציניים שכמעט אף אחד לא מכיר), הוא 'הרג' את הולמס כשנדמה היה לו שהרוויח מספיק כסף מהדמות, אבל נאלץ להחזיר את שרלוק לחיים עשר שנים מאוחר יותר תמורת יותר ממיליון דולר. "הוא היה ממש שונא את העובדה שהיום, כמעט 100 שנים אחרי מותו, הרומנים ההיסטוריים שלו לא נקראים, בעוד שהרומן ה'זול' אבל הפופולרי, שרלוק הולמס, חי לנצח על המדפים והמסכים של כולנו", אומרת וורסלי.
2. קפקא שנא את הכתיבה של עצמו עד כדי כך שרצה שחלק מספריו ישרפו
כשמעריץ נתן לו עותקים מהודרים של כמה מספריו אמר קפקא למעריץ המופתע "השרבוטים האלה שלי… הם לא יותר מהתממשות האימה שפועמת בי. אסור היה לי להדפיס אותם בכלל. צריך לשרוף אותם". ואמנם קפקא הורה לחברו מקס ברוד לשרוף עותקים רבים מספריו לאחר מותו, למרות שהתייחס לחלק מכתיבתו כ'ספרות רלוונטית'. ככל הידוע הרומנים שלו 'המשפט' ו'הטירה' (the Castle) היו בין ספריו שרצה לשרוף – אם כי למזל כולנו מקס ברוד החליט להימנע מהפיכתם לחומר הסקה ופרסם אותם בכל מקרה.
3. א.א. מילן לא סבל את פו הדוב, כי הוא האפיל על המחזות והרומנים ה'רציניים' שלו
נראה כי כמו רבים לפניו ולאחריו, מילן הרגיש לכוד בהצלחתו, וכתב: "רציתי לברוח מ[ספרות ילדים] כפי שתמיד רציתי לברוח… אך לשווא. אנגליה מצפה מהסופר, כמו מהסנדלר, לדבוק רק בהצלחה האחרונה שלו". גם בנו של מילן, כריסטופר רובין, היה מוטרד מהדמות שאביו יצר והפכה אותו לסיפור הצלחה, מה שמוכיח שלא כל הנוצץ – זהב.
4. איאן פלמינג לא אהב את הספר האחד שכתב ('המרגל שאהב אותי') ובו ג'יימס בונד מסופר מנקודת מבטה של אישה, במקום מנקודת המבט הקלאסית של המרגל המפורסם
הספר המדובר סבל מקטילות של המבקרים. הפליג ברעילותו היה עיתון ה"אובזרבר" שכינה את הספר "עצוב עד כדי בלתי קריא". פלמינג עצמו כתב כי "הניסוי השתבש מאוד". למעשה, הוא היה כל כך לא מרוצה מהדרך בה הרומן התקבל עד שהודיע למפיקי הסרט שבוסס על הרומן שהם יכולים לקחת רק את שם הרומן, אבל להתעלם מתוכנו. לפיכך הם נאלצו לשנות גם את הסיפור כולו לפיו בנו את הסרט. בנוסף הוא דרש גם מהמוציא לאור שלו לבטל את הדפסת הספר.
5. אנתוני בורג'ס כינה את ספרו המפורסם ביותר 'התפוז המכני' ((A Clockwork Orange "רומן שאני רוצה להתנער ממנו"
אחת הסיבות לכך שלא היה מרוצה מ'התפוז המכני' היא ש"הוא הפך לחומר הגלם שממנו נבנה סרט שפיאר סקס ואלימות. הסרט הקל על קוראי הספר להבין לא נכון במה מדובר, ואי ההבנה הזו תרדוף אותי עד שאמות". הוא הוסיף ש"לא הייתי צריך לכתוב את הספר ולו רק בגלל הסכנה הזו של פרשנות שגויה".
6. אחרי שאני פרו כתבה את 'הר ברוקבק' שהפך לסרט מצליח, תיבת המכתבים שלה הוצפה ברעיונות לסופים חלופיים עד שהתחרטה על כך שהוציאה אותו מלכתחילה
לאחר יציאת הסרט 'הר ברוקבק' פרו סיפרה שהיא מקבלת אינסוף שכתובים של הסיפור ממעריצים שרצו קו עלילה אחר, או סוף שונה, או שניהם. היא אמרה שזה "פשוט שיגע אותי" והוסיפה ש"הלוואי ומעולם לא הייתי כותבת את הסיפור הזה… זה פשוט הפך לגורם טרחני, בעייתי ומעצבן בחיים שלי מאז שהסרט יצא. לפני הסרט זה היה בסדר".
מהסיפור שלך — לספר שלך
יש לך ספר בראש?
שאלות קצרות יעזרו לך לעשות סדר ולגלות מאיפה מתחילים
5 שאלות קצרות · בקצב שלך · בלי התחייבות
7. לאגתה כריסטי נמאס מהרקול פוארו עד ש'הרגה' אותו בשנות השבעים
נכדה של אגתה, מתיו פריצ'רד, אמר ל'רדיו טיימס' שסבתו המוכשרת רצתה 'לגרש' את הבלש מחייה ולנקות את התדמית הציבורית שנוצרה לה בגללו, למרות העובדה שהוא היה "הלחם והחמאה" שלה. היא רצתה להרוג אותו 30 שנה לפני פרסום הספר שבו הוא מת בפועל, וכינתה אותו "שרץ קטן ומתועב, בומבסטי, מייגע ואגוצנטרי".
8. פיטר בנצ'לי שכתב את הספר 'מלתעות' התחרט על הפחד מכרישים שהרומן (והסרט שלאחריו) הנחיל לכל כך הרבה קוראים וצופים
"מה שאני יודע עכשיו, שלא היה ידוע כשכתבתי את 'מלתעות', זה שאין דבר כזה כריש נוכל או מפלצת שמפתחת טעם מיוחד לבשר אדם", אמר בשנת 2000. "אף אחד לא מעריך באמת עד כמה הכרישים פגיעים".
9. גם לואיס קרול הפך לסופר שסובל מההצלחה של עצמו: הוא שנא להיות מוכר כמי שחיבר את 'הרפתקאות אליס בארץ הפלאות'
"כל הפרסום הזה מוביל לכך שאנשים זרים שומעים את שמי האמיתי כסופר, מצביעים עלי ומביטים בספרים, ומתייחסים אליהם כ'אריות'… ואני שונא את זה כל כך עד שלפעמים אני כמעט מעדיף שלא הייתי כותב אותם בכלל" אמר.
10. פ.ל. טרוורס סיפרה שהיתה מעדיפה ש'מרי פופינס' שכתבה מעולם לא היה מעובד לסרט
אחרי הכל, פופינס המטפלת היתה שונה מאוד בספריה של טרוורס מהאישה שהופיעה בגרסה של וולט דיסני. המחברת/סופרת תיארה את מרי פופינס כמי ש"אף פעם לא מבזבזת זמן על להיות נחמדה". טראוורס גם לא יכלה לסבול את העובדה שדיסני הפך את גברת בנקס, בעלת הבית אליו נכנסת מרי פופינס על מנת להיות אומנת, ל'סופרג'ט' או בעברית 'פעילה לקידום זכויות האישה'. בגרסת הספר גברת בנקס היא דמות יותר מסורתית – היא עקרת בית ולעיתים נראה שהיא לא לגמרי מבינה את הצרכים של ילדיה, והקשרים שלה איתם פחות מפותחים. הדמות שלה בספרים מסמלת אישה מהמעמד הבינוני-גבוה של אותה תקופה, שלא נדרשה להתמודד עם מטלות הבית באופן ישיר אלא מסתמכת על עזרה בדמות אמנת כל יכולה כמו מרי פופינס, ובהחלט היא לא היתה דמות בעלת אג'נדה פמיניסטית כמו בסרט.
11. סטיבן קינג התחרט שכתב ספר בשם 'Rage', תחת שם בדוי (ריצ'רד ברכמן)
לאחר שהספר הפך מקושר עם מסעות ירי בבתי ספר קינג הורה להוציא אותו מהדפוס, שכן הסיפור התמקד בתלמיד שהביא רובה לכיתה, ויצא משליטה. הוא אמר שבעוד "הספר פורש אמיתות שלא נעים לנו כל כך לשמוע גם אם הן אמיתיות" בסופו של יום החליט שהספר הזה משמש כקטליזטור לפשעים אלימים וכתב: "משכתי אותו מבית הדפוס כי לפי שיקול דעתי זה ספר שעלול לפגוע באנשים, ולכן זה הדבר האחראי לעשות".
12. לב טולסטוי היה ביקורתי למדי בנוגע לכתיבה שלו, לרבות יצירת המופת 'מלחמה ושלום'
הסופר כתב: "למרות שבמהלך חמש עשרה השנים הללו [שכוללות את התקופה שבה כתב את 'מלחמה ושלום'] התייחסתי לכתיבה כאל עניין טריוויאלי, המשכתי לכתוב. כבר טעמתי את הפיתויים של הסופרים, את הפיתויים של התגמולים הכספיים העצומים ומחיאות הכפיים על עבודות חסרות ערך, ומסרתי את עצמי לכך כאמצעי לשיפור מצבי החומרי, וכדרך להחניק כל שאלה בנפשי הנוגעת למשמעות החיים באופן כללי ושל משמעות חיי בפרט".
