יש מעט מאוד דברים גרועים יותר מאשר ספר לא ערוך. רוצה שאנשים באמת יקראו את הספר שכתבת? כדאי לשלוט באמנות העריכה העצמית.
נפצח בקריאת מציאות. בימינו כל אחת יכולה להוציא ספר. הוא אפילו לא צריך להיות טוב. אם יש לך את התקציב הדרוש את תמיד יכולה למצוא מישהו שידפיס את מה שכתבת, כפי שהוא. מאחר שאת הבוסית, ואת רוצה שידפיסו את הספר הלא ערוך שלך בדיוק כפי שכתבת אותו, תקבלי את התשובה שתרצי לשמוע "בטח, בשמחה, תשלחי אותו במייל". מה אכפת להם? הם יגבו סכום נאה ביותר ויתנו לך חשבונית נאה ביותר. ואם הם לא יסכימו להוציא את ספרך, את תמיד יכולה למצוא מישהו אחר שיסכים, די בקלות.
מצד שני…
כדי להגיע רחוק ולייצר ספר שאפילו בני משפחתך ירצו לקרוא, ולא רק בגלל שאת כתבת אותו, כתב היד שלך צריך להיות טוב יותר מאשר אלף אחרים. ואם את מתכוונת לפרסם אותו בעצמך, הדרך היחידה לבלוט ולהפוך קובץ מילים אקראי לספר ראוי לקריאה, היא על ידי עריכה טובה, ללא פשרות, עד שהספר שלך הופך מעובש טקסטואלי מכביד, ליצירה פריכה ונקיה מטעויות ככל האפשר.
כדי לעשות זאת את חייבת ללמוד איך לערוך.
האחריות של כל סופרת טובה היא להביא את הספר שלה לרמה הגבוהה ביותר האפשרית, לפני שהיא מעבירה אותו הלאה, כי סופרות טובות לעולם לא מסתפקות ב"זה הכי טוב שאני יכולה לעשות, קחו צ'ק, עכשיו תתקנו לי".
למה?
למרבה הצער, אם תנסי ללכת על מסלול הפרסום המסורתי, בהוצאת ספרים מסורתית, עשויים לקרות כמה דברים: ראשית יבחנו אם הז'אנר שלך בכלל מתאים להם. אם כן, ישלחו את הספר ללקטור (בוחן ספרים) שתוך 5 דקות ושני עמודים יחליט אם הספר שלך ראוי לפרסום. כואב? לגמרי. את יכולה לשפוך את כל החיים שלך לתוך הספר הזה ולקבל בתמורה "נדחה" תוך שבוע או פחות, אם בכלל יטרחו לחזור אליך.
נשמע לא הוגן? תתנחמי בעובדה שיש לכך סיבות טובות.
מוציאים לאור מחליטים לקבל או לדחות את כתב היד שלך לאחר קריאת שני עמודים בלבד, מפני שהם מסוגלים לזהות, תוך דף או שניים, כמה עריכה תידרש כדי להפוך את הספר שלך לראוי לפרסום. אם יראו שתידרש הרבה עבודה על כל משפט ועל כל פסקה, רק עלות העבודה תספיק כדי לפסול אותו.
עורכים טובים יכולים לזהות מיד אם הכותבים שעומדים למבחן מבינים מה זה לתפוס את הקורא בגרון ולא להרפות. הם יודעים לזהות אם הסיפור מתוחכם ומעורר, או שהוא משעמם ומרדים. הם יודעים להבחין בין טקסט בינוני למשובח. כן, עורכים מקצועיים יכולים לקבוע את כל זה, והרבה יותר מזה, תוך 5 דקות.
כדי להימנע ממפחי הנפש הללו, אני רוצה לעזור לך להתאפס על כתיבה הדוקה ועריכה עצמית.
בהקשר הזה, הסופרת פרנסין פרוז אמרה: "עבור כל סופר, היכולת להסתכל על משפט ולראות מה מיותר, מה ניתן לשנות, לתקן, להרחיב או למחוק, הוא חיוני. זו תחושה מספקת לראות את המשפטים מתכווצים, מוצמדים למקומם, ובסופו של דבר מגיחים באופן מלוטש, ברור, חסכוני וחד יותר".
על פי רוח דבריה מורכבת הרשימה הבאה, שתסייע לך להגיע אל מחוזות העריכה הטובה:
1. לפתח עור עבה.
או לפחות להעמיד פנים שיש לך עור עבה. זה לא קל אבל זה כלל יסוד כשניגשים לעריכה, ובמיוחד לעריכה של ספר שהשקעת בו חודשים, אולי שנים. אנחנו הסופרים צריכים להקשיב לעורכים שלנו, ואם אנחנו העורכים של עצמנו, זה גם אומר להקשיב לעצמנו. עריכה דורשת ויתורים, מחיקות של קטעים, כתיבה מחדש ולפעמים מחיקת פרקים שלמים, או הפיכתם על ראשם. כדאי לפתח עור של פיל כדי לעשות זאת לבד, בלי לאבד פעימות לב יקרות.
2. להימנע ממריחות.
באנגלית קוראים לתופעה הזו "ניקוי גרון" או “throat clearing”, משמע כחכוח טקסטואלי שנמרח על פני עמודים שלמים ולו רק כדי להכין את הקוראים לחלק המעניין או החשוב. המונח הספרותי הזה הוא למעשה תמרור אזהרה, שהמבחינים בו חייבים להעיר את העורך שבתוכם, כדי שיתחיל לקצר, לנקות ולהגיע אל הפואנטה מהר יותר.
3. להעדיף את הפשוט על פני המורכב
כשאת מתפתה להפגין את אוצר המילים שלך או להפוך ביטויים פשוטים ובהירים למפוארים ומורכבים, חשבי על הקוראים תחילה, ורק בסוף על עצמך. התוכן, איכותו ובהירותו הם המלכים האמיתיים. הם העיקר. אל תתני לאגו שלך להפריע לספר. פני את הדרך למסר ברור וחד יותר.
4. להשמיט מילים מיותרות
כנראה אחת העצות החשובות ביותר בכל עריכה עצמית. כלל זה צריך להיות סימן ההיכר של כל סופרת טובה. וברוח הכלל הזה גם הטיפ הזה יסתיים פה.
5. להימנע מתיאורים מיותרים
אסביר למה הכוונה. "היא הנהנה בראשה בהסכמה" למחוק "בראשה". הרי מה עוד תהנהן חוץ מראשה? בנוסף, כשהיא מהנהנת, לא צריך להוסיף "בהסכמה", כי משמעותה של המילה "הנהנה" היא "הניעה את ראשה מעלה ומטה לאות הן". אפשר להסתפק ב"היא הנהנה" ולפעמים אפשר אפילו לוותר על "היא". עוד דוגמה? את מהנהנת? או-קיי, הנה. "הוא מצמץ בעיניו". לא צריך "בעיניו". מה עוד הוא יכול למצמץ?? את ישבנו? לקצר. לא להכביד.
6. בדרך כלל למחוק את המילה "כי"
למה? כי (…) משתמשים בה רק לבהירות. דוגמה: "הוא סירב כי לא רצה להיות בנוכחותה". עדיף: "הוא סירב. נוכחותה הפריעה לו".
7. לתת קרדיט לקוראים
ברגע שבהרת דבר מה בטקסט, לא צריך לחזור עליו. דוגמה: "הם נכנסו דרך הדלת הפתוחה והתיישבו זה מול זה על כיסאותיהם". אם הם נכנסו והתיישבו, אפשר להניח שהדלת היתה פתוחה, ואפשר להניח שהם התיישבו על כסאות ולא על ארונות המטבח… אלא אם כן נאמר אחרת. אפשר וצריך לערוך ולקצר את זה, ובמקום לכתוב: "הם נכנסו והתיישבו זה מול זה".
8. להימנע ממירכאות להדגשה
תופעה נפוצה היא להדגיש מילים שכוונתן היא הפוכה או משנית למשמעות המתבקשת מהן. למשל "עריכה לא היתה כוס התה שלו. הוא ממש 'רצה' לערוך, אז הוא מסר את הספר לעורך" כשהכוונה היא, כמובן, שהוא לא רצה לערוך. הקוראים הם הרבה יותר אינטליגנטים ממה שנדמה לך. הם מסוגלים לקרוא בין השורות גם בלי עזרתך.
מהסיפור שלך — לספר שלך
יש לך ספר בראש?
שאלות קצרות יעזרו לך לעשות סדר ולגלות מאיפה מתחילים
5 שאלות קצרות · בקצב שלך · בלי התחייבות
9. לא לספר מה לא קורה
דוגמאות: "הוא לא הגיב", "היא לא אמרה כלום", "החדר ההומה לא נדם". אם לא אומרים שהדברים הללו לא קרו, הקוראים יניחו לבד שהם לא קרו, וחסכנו מהם מילים מיותרות. מילים עבור סופר הם כמו שקלים. אסור לזרוק אותם לחינם. אם חשוב לך להדגיש ש"היא לא אמרה כלום" וזה השפיע על הגיבור, עדיף לכתוב "שתיקתה הפתיעה אותו".
10. להימנע משמות תואר מיותרים
כתיבה טובה היא עניין של שמות עצם ופעלים חזקים, לא של שמות תואר מרובים. אם כבר משתמשים בשמות תואר, אז בצמצום. כלל עריכה בסיסי קובע שאחד ועוד אחד שווה חצי. משמעות הדבר היא שפחות זה יותר. זאת אומרת שאם כתבת "הוא היה לוחם חזק ועוצמתי", עדיף לבחור "חזק" או "עוצמתי", אחרת המשפט שלך יהיה הרבה פחות חזק ועוצמתי.
11. להימנע מתארי פועל מיותרים
הכוונה היא ל"היא חייכה מעט", אם לא הכרחי עדיף לוותר על ה"מעט". זוכרת? בעריכה טובה מעט יותר זה הרבה יותר.
12. ממש להימנע ממילות הגזמה כמו 'ממש'
"ממש מתתי כששמעתי את זה". מיותר. "העיניים שלי ממש יצאו מחוריהן". שיצאו, אבל שנינו יודעים שלא ממש. "ממש טיפסתי על הקירות" אולי יש לך ממש עתיד בכתיבת סרטי אימה, אבל אין עתיד למשפט הזה. עדיף למחוק את ה'ממשים' המיותרים האלה.
13. להימנע מבימוי יתר
לא צריך לספר ולכתוב על כל פעולה של כל דמות בכל סצנה. לא צריך לתאר מה הם עושים עם כל יד, עם כל רגל או עם הפוני. ספר זה לא תסריט.
14. לשמור על נקודת מבט אחת (POV) עבור כל סצנה
דוגמה: "הוא עבר במסדרון והבחין בה נשענת על קיר. היא הרימה את ראשה ולא יכלה להסיר את עיניה מגופו החטוב". או נקודת המבט שלה או שלו. נא לבחור ולהיצמד לזה. אגב, זו אחת השגיאות הנפוצות ביותר של סופרים מתחילים. הסצנות שלהם מלאות בנקודות מבט שונות. החובבים למיניהם יגנו על עצמם מפני ביקורת שכזו על ידי ציטוט קלסיקות של סופרים בעלי שם שהפרו את הכלל הזה. ובכן, זמנים משתנים. הטעם של הקוראים השתנה. זהו הכלל כיום, וזה כלל נכון לגבי רוב הספרים שמוכרים היטב במילניום השלישי.
15. להימנע מקלישאות
ולא רק ממילים ומביטויים לעוסים. יש גם מצבים קלישאתיים, כמו להתחיל את הסיפור שלך עם הדמות הראשית מתעוררת לקול השעון המעורר, או כשהגיבורה שלך מתארת את עצמה כשהיא מביטה במראה הגדולה שבחדר השינה…
16. להתנגד לדחף הזה של להסביר כל דבר
במקום להסביר פשוט אדגים: מריאן יצאה מדעתה ודפקה על מהשולחן. "ג'ורג', אתה משגע אותי" אמרה בכעס, "את יכולה לעשות את זה!" אמר ג'ורג' ועודד אותה. כי את מבינה… אם את מרגישה שאת חייבת להסביר כל דבר כנראה שהסצנה לא חזקה מספיק. כתבי אותה טוב יותר, או שתקראי את הטיפ הבא.
17. להציג, לא לספר
נחזור לסצנה הקודמת. אם מריאן דופקת על השולחן ובוחרת במילים שבחרה, אין צורך לספר שהיא יצאה מדעתה. זה ברור. אם ג'ורג' אומר "את יכולה לעשות את זה", אנחנו יודעים שזה משפט מעודד, לא צריך להכביד ולכתוב את מה שברור מאליו.
18. למחוק תיאורים מיותרים
אנשים אומרים דברים, הם לא "מצפצפים", "מתנשפים", "נאנחים", "צוחקים", "רוטנים", "נוחרים", "משיבים", "מגיבים", "שואגים" או "מכריזים" עליהם כל הזמן. למשל.
לא מומלץ: ג'ון היה תשוש. הוא צנח על הספה וקרא בעייפות, "אני מובס".
מומלץ: ג'ון קרס על הספה. "אני מותש"
19. להפריד פעולה מדיאלוג
נכון, לפעמים אנשים לוחשים או צועקים או ממלמלים, אבל כדי לחזק את הטקסט שלך, כדאי לתת למילים לבחור אם הם לוחשים או צועקים או ממלמלים. אם חשוב לך להדגיש שהם נאנחים או צוחקים, יש להפריד את הפעולה מהדיאלוג. לדוגמה: ג'ים נאנח. "אני פשוט לא יכול יותר".
20. להימנע מחזרה על אותן מילים באותו משפט או פסקה
ברור שכל הכותבים והעורכים הירוקים כבר יודעים את זה, אבל המדובר בכלל עריכה כל כך חשוב שאסור להשמיט אותו משום רשימת טיפים לעריכה טובה. שעה שאין ספר שאין בו חזרה על אותן מילים, צריך לעשות את המקסימום כדי שהחזרה הזו לא תתרחש באותה פסקה ובטח שלא באותו משפט. חזרות על מילים שטובות לשירה, לפרוזה, לכתיבה עיתונאית או לשם הדגשת עניינים במאמרים, לא עובדות בספרים.
21. להימנע מסימני פיסוק מיותרים וממשחקי פונטים
דוגמה "היא גילתה ש…הוא מת!" מפני שהשטויות האלה לא הופכות את הדמות ליותר מתה. אין צורך במשחקים מיותרים שמצביעים על חוסר ביטחון בכתיבה, יותר מאשר על המסר. אפשר להסתפק ב"היא גילתה שהוא מת". יהי זכרו ברוך.
המשימה שלך
אם תצליחי להכיל את רשימת הטיפים החשובים הללו על העמוד הראשון בספר שלך, תעשי דרך משמעותית לעריכה עצמית משובחת. מבטיח שתרגישי בעצמך בהבדל עצום. ואז לא תרצי להפסיק. מתי תדעי שסיימת לערוך? כשתרגישי שאת כבר לא משפרת את הספר שלך, רק משנה את הדרך בה הוא כתוב. לא תמיד קל לקבוע דבר שכזה, אבל זה כבר קושי בו נתקלים סופרים אמיתיים.
רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך
