טראומת ילדות שמתרחשת דווקא בבית מאוד יציב, סולידי ומלא בפלפל ומלח הארץ, הופכת לוורידים ולנימים של הספר הטוב הזה – 'תגידי'. הספר עוסק בנועה, ילדה שחוותה טראומה קשה במקום לא צפוי. על אף שאביה איש בטחון בכיר ואימה רופאת לב של ילדים, מהמובילות בישראל בתחומה, נועה חוותה ילדות שבורה. היתה זו ילדות שהותירה בה פצע כה עמוק עד שהיה עליה לטפל בו כל חייה, עד לריפוי.
הדרך שנועה עברה ועוברת לאורך הסיפור הוא לב הספר. הוא עוסק בכוחות הנפשיים הנדרשים לילדה שחיה את הטראומה לבדה, מבלי יכולת לשתף אף אחד. אך מפתיע ככל שזה ישמע, המרכז הוא לא הטראומה שעברה כמו ההבנה של מה שעברה, וביכולת החריגה של הילדה המיוחדת הזו להציל את עצמה במו ידיה, בשס"ה גידיה ובעשר אצבעותיה.

פשר שם הספר

מרגע שהיא מחליטה לספר את הסיפור כל מה שהיא שומעת זה "תגידי… תגידי הכל… תגידי" ואלה אינן אלא המילים שלה עצמה, שבוקעות ממנה. לספר עבורה הוא חלק מריקון שק התרעלה. תגידי גם קורא לקוראות הפגועות שבין קוראות הספר להגיד בעצמן את עצמן, ואת כל מה שמונע מהפצע להחלים.

אהבתי

המסר העיקרי של 'תגידי' הוא שהכול ניתן לריפוי נפשי. אלה הכוחות האנושיים הפנימיים שנוצצים בין דפי הספר, עוצמתה של יכולת ההישרדות שרק מחכה לפקודה. הספר מבהיר היטב שאלה כוחות גדולים מיכולתנו להבין אותם, אך יש להכיר בקיומם. זה מסר שמהדהד משער הפתיחה ועד האפילוג, מסר שממלא אותי בהכרת תודה לנועה, שמקבלת החלטה אמיצה לחשוף את הכל, ובין היתר דרך החשיפה להביא את עצמה לריפוי מלא.
הסיפור מרתק ומסופר באופן שמקשה עליך להרפות מהספר. החשיפה כל כך נוגעת ללב, היא חושפת כל כך הרבה, במהלך שמרגיש ממש לא שגרתי גם בקרב נפגעות אמיצות אחרות. הרי יבוא יום שהיא תפגוש את קוראי הספר, בין אם בקרב משפחתה או חבריה, ואין לי אלא להעריך אותה ואת הילדה שבה.

פחות אהבתי

לפעמים היה לי קשה ממש להכיל את כל האמת שפרושה ב'תגידי'. כולנו שומעים על מקרים כאלה כל הזמן, אבל לקרוא לעומק, להכיר את הדמויות בתיאטרון חייה, כמעט להריח אותן, ואז להבין את חוסר האונים שיש לילד קטן מול מבוגר פוגעני שאמור להיות הסמכות המגנה עליו… זה קשה מאוד להכיל ולקרוא את זה לאורך זמן רב מדי. נאלצתי לעשות כמה הפסקות ולעבור לדברים אחרים וקצת פחות תובעניים כדי שאוכל לחזור לקריאה. מבקשת להדגיש שזו לא ביקורת על איכות הספר או הסיפור, 'תגידי' הוא יותר מספר טוב מאוד, שלפעמים 'עוצמתי מדי'.

רגע שיא בקריאה

יש יותר מאחד, אבל אחד הבולטים קורה בשיחה בין נועה לאימה, שיחה שבה האם מתמודדת לראשונה עם האמת ועם השבר של ביתה כמו שלא הכירה, שמעה והתמודדה קודם. הרגע בו כל אמא היתה שואלת את עצמה "איפה הייתי אז?", "איזה אמא הייתי בשבילה?" הוא רגע עוצמתי בכל מדיום.

שורה תחתונה

ספר חובה לכל אחד ואחת, ולו רק מפני שכוחות הריפוי באמת טמונים בכל אחד ואחת מאיתנו, גם אם לפעמים הם צריכים עזרה חיצונית להניע אותם, ו'תגידי' הוא לא ספר אלא מפת דרכים שאפשר להיעזר בה בדרך לריפוי. ספר מאוד מיוחד ומעניין.

ארבעה וחצי כוכבים מחמישה אפשריים על רקע שמים הולכים ומתבהרים של ילדה אמיצה