לפעמים ספר מוצא אותך בדיוק כשאת מחפשת סיפור טוב. לפעמים הוא מגיע כשאת זקוקה לקצת חמלה, ולפעמים – כמו במקרה של סולם גנבים – הוא פשוט נכנס בדלת עם מגפיים כבדים ומציב אותך מול עולם שאת לא בטוחה שתרצי להישאר בו, אבל לא מצליחה לעזוב.
יודה טייב, בן זקונים למשפחת פשע אגדית משכונת התקווה, נולד עם חטא, אבל מקבל הזדמנות לחסד. אימו נודרת נדר: הבן הקטן שלה לא יהיה כשאר בני המשפחה. הוא לא ייסחף אחרי הכסף הקל, ולא ייגרר אל הצללים. להפך, הוא ילמד, ישתלב, יטפס על סולם אחר. וכך, כשהאח הבכור תופס את מושכות הארגון לאחר מות האב, יודה מנותב לתיכון בצפון תל אביב, עמוס בשיעורים פרטיים ובחלומות אחרים.
אבל גם אם אפשר להוציא את הילד מהשכונה, נשאלת השאלה האם אפשר להוציא את השכונה מהילד?
'סולם גנבים' עוסק בזהות, בערכים, ובקרב הבלתי נגמר בין ייעוד משפחתי לגורל אישי. הדמויות שזורות במורכבויות של נאמנות, קנאה, אהבה והקרבה, כשברקע רוחשים עולם הפשע, הפיתוי שבכוח והכסף מול קול פנימי שמנסה לשמור על דרך ארץ ו…דרך השם.

מהות שם הספר

סולם גנבים אינו רק משחק מילים. זו מטאפורה לטיפוס מסוכן, כזה שעלול לקרוס בכל רגע. לא רק גנבים יש פה אלא גם תקווה, וגם לא מעט צדק פיוטי.

אהבתי

הספר קריא, נגיש, כתוב בשפה זורמת ומודרנית – אפילו הפונט נעים לעין (לא עניין של מה בכך(. אהבתי את האווירה התמידית של סכנה מתחת לפני השטח, שמולבשת ביד עדינה על סיפור שיש בו גם אופטימיות. לקראת הסוף, המוקד עובר מהעולם החיצוני אל תוך הבית – אל המשפחה, אל האהבה הבלתי מותנית, אל השייכות שאי אפשר להימלט ממנה.
ואז הגיע גילוי מרעיש מבחינתי: הסופר הוא ליאור אנגלמן – רב מן המגזר הדתי־לאומי. הופתעתי, כי הספר מרגיש לגמרי 'חילוני' במובן הסגנוני. אבל מבט מקרוב מגלה עוגנים דתיים רבים. האמא, למשל, מתנה את דרכו של יודה בשמירת מצוות. ובכל זאת, או שאולי דווקא בזכות זאת, הספר מצליח לגעת בלי להטיף.

פחות אהבתי

הסיום. הסיפור שנבנה באופן מרתק, כמעט קולנועי, מסתיים בטון די צפוי ואפילו מהוסס. אחרי בנייה כל כך מעניינת, ציפיתי לטוויסט – וקיבלתי פחות.

רגע שיא בקריאה

הרגע שבו יודה צריך להסביר לבתו הקטנה, הנבונה והסקרנית, איך אבא שלה, שכולו ערכים ודוגמה אישית, מוצא את עצמו אזוק בבית המעצר. כאב, אשמה, אנושיות והרבה אהבה נמהלים פה בין השורות.

שורה תחתונה

אחלה ספר. מרתק, אנושי, עם לב גדול. וליאור אנגלמן? הפתעת השנה מבחינתי.
אני מתכוונת להמשיך לקרוא אותו משום שבספר הזה הצליח לעורר בי עניין רב (תרתי משמע), במיוחד אם ימשיך לכתוב ככה: על הקודש והחול, על הדם, ועל האנשים שנאבקים לעלות מהתחתית – גם כשהם מטפסים על סולם די רעוע.

⭐⭐⭐⭐✰
ארבעה וחצי כוכבים מתוך חמישה על רצפת העולם התחתון