לכתוב ספר – ובטח לפרסם אותו – זו משימה לא פשוטה. תשאלו את קייט מק'קין (Kate McKean), סוכנת ספרות מנוסה מברוקלין, ניו־יורק, בעלת תואר שני בכתיבת פרוזה מאוניברסיטת דרום מיסיסיפי, שכתביה הופיעו בכמה מגזינים נחשבים. כסוכנת ספרות לאורך כמעט שני עשורים, וככותבת שישה ספרים, היא מעידה על תהליך מתיש ותחרותי. מדי חודש היא מקבלת מאות מכתבי פנייה מיוצרים-כותבים-סופרים בהווה או בפוטנציה, כולם מקווים למצוא מקום ברשימה שלה ולזכות בהזדמנות להגיע לעסקאות הוצאה לאור.
"האמת?" היא אומרת, "רובם נופלים לאותן מלכודות מוכרות. נדמה שכבר הכול נכתב – אז איך בכל זאת אפשר לבלוט"? בדיוק על זה רציתי לדבר אתכם.
ב-2017 היא כתבה לראשונה על סוגי הסיפורים שסוכני ספרות אמריקאיים רואים שוב ושוב, ושוב. פחות או יותר אז נפלטה צעקה מפיה: אולי מספיק עם כל הזומבים?!? "היום העולם השתנה – אפשר לכתוב גם זומבים אם רוצים – אבל הגיע הזמן לעדכון" היא אומרת.
אז הנה דבריה וציטוטיה על עשרה סוגי סיפורים שמציפים את סוכני הספרות המנוסים, שכבר לא יכולים לראות אותם יותר, ובתוך כך מסתתר המסר "מה אפשר לעשות כדי שהספר שלך יבלוט מהעדר/מהיתר?"
1. סאטירה פוליטית
ברור שכולנו מתקשים להאמין למה שקורה לעולם שהכרנו פעם. גם אני מתקשה. גם ברור שכתיבה על זה עשויה לעזור לך לפרוק תסכול, אבל לרוב לא מעבר לזה. קוראים מזהים מיד את הדמות השקופה בסיפור שלך שמבוססת על פוליטיקאי מוכר. כדאי לזכור שספרות שממחזרת את עמודי החדשות לא מייצרת חוויית קריאה מרגשת באמת.
2. סיפורי קליימט-פיקשן (Cli-Fi) או 'אקלים בדיוני'
מדע בדיוני על משבר האקלים נשמע חשוב, אבל לרוב הוא ז'אנר שמטיף. הקוראים שנמשכים אליו כבר יודעים שהכדור בסכנה וכולנו אשמים. אם רוצים לגעת בקוראים צריך להציע משהו מעבר לקריאה נואשת מסוג "הכוכב שלנו גוסס!"
3. מכשפות מכל הסוגים
היסטוריות, מודרניות, רעות, טובות, קומיות, אפלות – ראינו הכול. השוק מוצף במכשפות בדיוק כפי שהיה מוצף פעם בערפדים אחרי הדמדומים. אם כתבת ספר על מכשפות, לפחות שיהיה בו חידוש אמיתי, לא עוד חתול לבן או שחור, ולא עוד ציפורניים מעוקלות, בקתות מעוקמות ביער או כל קלישאה מכשפתית אחרת.
4. "היי, גם אני ילד/ה מגניב/ה"
הרבה ספרי נוער עדיין מתמקדים בדמות ההיא שכל רצונה להיות פופולרית. האמת? בני נוער בימינו התפתחו משם – הם רוצים יותר להיראות בכלל ולהיות בטוחים בעצמם בפרט, מאשר להיות מלכי ומלכות הנשף. אם רוצים סיפור רלוונטי צריך להעמיק בשאלה "למה הדמות רוצה להיות פופולרית?" או "מה הפופולריות תיתן לה באמת?"
5. אינטליגנציה מלאכותית שיצאה משליטה
הרובוטים משתלטים? עוד לא? הם ישתלטו עלינו אם לא נזהר? אוקיי, שוב? שמענו את זה אלפי פעמים. זה כבר סיפור ישן. מה"חלל" של סטנלי קובריק ועד היום, עניין הרובוטים בעלי האישיות המרושעת או כאלה שיצאו משליטה כבר מוצה עד תום. אם כבר כותבים עוד ספר על AI – חשוב לשאול בתחילת כתיבתו: "איך הסיפור שלי יגרום לקוראים לשאול שאלות חדשות על עצמם ועל אמונותיהם?"
מהסיפור שלך — לספר שלך
יש לך ספר בראש?
שאלות קצרות יעזרו לך לעשות סדר ולגלות מאיפה מתחילים
5 שאלות קצרות · בקצב שלך · בלי התחייבות
6. ספרי 'יצאתי מהארון'
חשוב ויפה לספר סיפורים על יציאה מהארון, אבל זו רק נקודת הפתיחה. חייהם של דמויות להט"ב לא מסתכמים באותה יציאה הירואית. כולנו מצפים מהם להמשיך לחיות גם אחרי שהפכו את ארון מחבואיהם לקופסת נעליים. מה עם סיפורים על שמחה גיית? אהבה בין שתי נשים? הצלחה של זוג הטרקוסקסואלי למצוא את עצמם? מה עם חיי היומיום שלהם? העולם זקוק ליותר גיוון בתיאורים של חיים להט"ביים מאשר נקודת הפתיחה בלבד.
7. ספרי ילדים עם 'לקח'
עוד סיפור על "אל תמשוך לחתול בזנב"? ברצינות? ילדים מריחים מייד כשמנסים לחנך אותם, וזה עובד נגד אותם ספרים. ספר טוב לילדים לא מטיף אלא מספר סיפור אמיתי, סיפור שובה לב שבליבו פועמת דמות שעוברת שינוי. זה ז’אנר קשה במיוחד, ובצדק.
8. סדרת 12 ספרים מתוכננת מראש
רוב הסדרות המצליחות לא התחילו כתכנון רב־שנתי-עסקי עם שורת רווח ברורה. בדרך כלל אפשר להבחין בתופעה כבר בספר הרביעי או החמישי. אם הסיפור שלכם עובד רק אחרי ארבעה כרכים – הוא לא יעבור גם את הראשון. התמקדו בליצור ספר ראשון שעומד בפני עצמו, ורק אחר כך, אולי, אם הכוכבים יתיישרו מולכם, תגיע הסדרה.
9. "זה פשוט קרה לי ככה, פתאום"
גיבור שנקלע באקראי לאירוע ענק כמו תעלומה, רומן או מלחמה בין גלקטית – עלול להיראות כגיבור פסיבי. אם דברים קורים לו כל הזמן במקום שהוא יפעל בעצמו, הקוראים ישאלו שאלות שמופיעות מול סרטי אימה מגוחכים (למשל): למה הוא לא פשוט הולך? איפה ההיגיון בפעולותיו? תנו לדמות רצון ברור ותראו איך הקורא נשאב פנימה
10. "זו לא המצאה, זה קרה לי במציאות"
כתיבה יכולה להיות תרפיה, אבל לא כל מה שחווינו חייב להפוך לספר. לפעמים הקרבה לנושא מקשה לפענח איך הקורא יתפוס את הטקסט. זכרו שעצם הכתיבה היא בעלת ערך גם אם לא תצא לאור.
________________________________________
סוכנת הספרות שלנו מסכמת את דבריה ומוסיפה: "גם לי לקח שנים עד שזכיתי להוציא ספר. מה ששינה את התמונה היה לא רק מה שרציתי לומר, אלא כשהבנתי מה הקוראים זקוקים לשמוע. הקוראים חכמים. זמנם וכספם יקרים להם כמו לך, והם תמיד שואלים: מה יוצא לי מזה? אם התשובה תהיה "משהו שלא ראיתי ולא קראתי כמותו אף פעם" אין סיבה שהספר שלך לא יצליח לבלוט.
