הסופרת של ה'חיים' גַּיִל הַרְאֶבֶן, אמנם נולדה בתל אביב אבל גדלה בירושלים. אין פלא אם כן שהיא מיטיבה לתאר באופן כל כך חי את העיר שגם אני גדלתי בה. ואני יודעת… כי גדלתי בה. 'החיים' מתחילים עם סיפור על חבורה של ילדים בגיל בית ספר יסודי. הסיפור של כולם מעניין אבל מעל כולם מככבות שתי דמויות ראשיות; יואש וקסניה, שמפתחים סיפור אהבה אל מול עינם הבוחנת של הקוראים.
בשעה שיואש הוא הגבר האדיש, הנחשק אך הבלתי מושג, שמתפאר ב'רשימת המתנה' מרשימה, ואף נהנה ממערכות יחסים בדמותו (ללא כל התחייבות), קסניה משמשת כעזר כנגדו וחיה חיים תיאטרליים כ'דרמה קווין' אמיתית, שיום אחד נוסעת לצרפת ולארה"ב כדי לממש את הדרמה שפועמת בה.
כל אחת מהדמויות נחשפת לאורך ה'חיים' במלוא תפארתה; התפתחותן של הדמויות ניבטת מבין הדפים, יחסיהם, תהיותיהם, ההורים שלהם, היחסים איתם – הכול מסופר בצל גל הפיגועים של האינתיפאדה השנייה, אי אז בתחילת שנות האלפיים, כשאוטובוסים, בתי קפה ואנשים התפוצצו ברחבי ישראל וירושלים כמו פופ קורן בבית קולנוע אפל במיוחד.
אהבתי
הגאונות של גַּיִל מזמן לא מוטלת בספק מבחינתי. כבר סיקרתי פה את ספרה הקודם, 'אני ליאונה', ומצאתי שגם 'חיים' לא עולה ולא יורד מספרה הקודם. הפשטות בכתיבתה היתה ונותרה מרתקת. גם בספר הזה היא מטפלת בסיפור מאוד בנאלי, שנדמה כאילו כל אחת יכולה לספר, אבל מספרת אותו כמו אף אחת אחרת. איכשהו היא מצליחה לעשות מצבר האירועים הזה סיפור מרתק ושואב.
אז אמנם ידעתי שהיא טובה, אבל אחרי כמה עמודים חשבתי שזהו. קסמה פג. לא ציפיתי שאוהב את הספר הזה כמו את האחרים. היה איזה יובש מאכזב בתחילת הספר. למרות שתחילתו הרחיקה אותי מתקווה לספר טוב, ואפילו הנחתי אותו בצד באכזבה מסוימת, לא יכולתי להניחו מעט אחר כך, כש'שואב האבק' הספרותי שלה החל לפעול במלוא עוצמתו.
נוסף על הכול הסיפור מסופר מנקודת ראותו של מספר/ת אלמוני/ת, שלא יודעים את זהותו/ה עד הסוף. בתחילה לא שמתי לב לפרט הזה, וכשגיליתי מה קורה פה, בשלב מאוחר בספר, הבנתי שמחכה לי עוד קריאה מרתקת בספר, הפעם מנקודת ראות חדשה ומרעננת.
פחות אהבתי
לא רק הפתיחה החלשה, גם השפה בספר לא תואמת לרוח התקופה המסופרת. שימוש בביטויים של שנות התשעים ואחרים ששגורים רק בפי מי שחיה בעשור השלישי של שנות האלפיים, צרמו לי ממש. זה אולי ניואנס קטן אבל מספיק על מנת להוציא אותי מתחושת האשליה.
מהסיפור שלך — לספר שלך
יש לך ספר בראש?
שאלות קצרות יעזרו לך לעשות סדר ולגלות מאיפה מתחילים
5 שאלות קצרות · בקצב שלך · בלי התחייבות
רגע שיא בקריאה
פחות או יותר בעמוד העשירי החלה הראבן לצייר את ירושלים שאני גדלתי בה, ירושלים המבוהלת מטרור אבל חפצת החיים, ירושלים של סכנות והנאות, של מעלה ומטה. בבת אחת מצאתי את עצמי בימי נערותי, מסתובבת בשכונות, שותה בבתי הקפה ומזדעזעת מהגופות המרוטשות באוטובוסים המפוצצים. היכולת של גיל לתאר את ירושלים ההיא מתאימה רק למי שגדלה שם כמותי, ולמי שנוסף על הכול יש לה כישרון כתיבה כמו של גַּיִל.
שורה תחתונה
זה סיפור שכל אחת יכולה לספר ושאפשר לספר אותו על כל מקום בעולם, אבל אף אחת לא יכולה לספר אותו כמו גַּיִל על ירושלים. כולנו גדלנו באיזו חבורה של ילדים, אבל היפה והמיוחד ב'חיים' הוא שהסיפור כל כך מרתק וסגנון הכתיבה כל כך מוצלח עד שאפשר לצאת מהחלום רק כשהעמוד האחרון פוגש את קרטון הכריכה.
