את אריך קסטנר הכרתי מספרי הילדים המצוינים והמשובחים שלו. כשגיליתי שיש לו גם ספר 'למזדקנים' קפצתי על המציאה ומצאתי את הסופר במלוא תפארתו. סיפורו של יקוב פביאן מובא כאן, ב'אל האבדון'. זה סיפור על פרסומאי במפעל לסיגריות, ממש בתחילת התדרדרותה של גרמניה אל פשיזם טהור ונאציזם מרושע. חייו ואורחותיו אל מול הקולגות, הבוס, חבריו הבודדים, הבחורות שבחייו ובעלת הדירה שמחטטת בכיסיו, מובאים בספר הזה בלשון צינית, רווית סאטירה וצחוק מריר יותר, ולפעמים פחות.
בתחילה הסיפור עלול להיתפס כרדוד, הרי מה כבר אפשר לספר על חייו של בחור צעיר והולל, גם אם הרקע הפוליטי הוא דרמטי לאין שיעור? בכל בוקר הוא קם לעבודה כמו כולם, בנפשו חולפים ענני תהיות שבוודאי יש לכל כותב פרסום לפרנסתו. מטריד אותו הצורך להיות יצירתי כל הזמן, להצחיק, להבריק ולהצדיק את קיומו הקריאטיבי.
במהרה מתברר שקסטנר יודע לספר סיפור בוגר שכזה עד לעומקים לא רגילים. זה סיפור שמעלה הרבה חיוכים על הפנים, ותהיות על מעמדות, על עושר מול עוני ועל חיי ההוללות של המעמד העליון, כשברקע גרמניה מתבוססת באלימות של לפני מלחמה.
אהבתי בספר
ספר כזה שנון לא קראתי מזמן. אני מכירה היטב את ספרי הילדים של אריך קסטנר, הכרתי ואהבתי את 'אמיל והבלשים' ואת 'פצפונת ואנטון', אבל ב'אל האבדון' גיליתי עד כמה צנזר את עצמו בספרי הילדים, האיכותיים בפני עצמם. פה נדמה שהוא מביא לביטוי את סך יכולותיו כסופר. הוא מצליח לכונן שיח מאוד פתוח על מיניות ויחסים בלי להסתיר דבר, הכל באופן פשוט אך מורכב, מצחיק ועמוק.
במהלך הקריאה את חיה את גישתו המאוד מודרנית לחיים, על אף שהסיפור מתרחש לפני כמעט 100 שנים, ואת נהנית מסיפור קולח על דמויותיו הרבות והמורכבות. המגוון והעושר של הספר מוסיפים טעם ואיכות לעלילה. פביאן הוא לא עוד דמות ספרותית; הוא אמפתי, מחבק ומנחם על אף גישתו המצחיקה/מרירה. החמלה הלא אופיינית לגרמניה של אותם ימים, והרגישות האנושית של פביאן ניכרת ולא מפתיעה את מי שיודעת ומכירה ציניקנים, מנין הם באים ולאן הם הולכים.
פחות אהבתי
תוך כדי תיעוד התקופה והפילוסופיה שסובבת אותה הספר קצת מאבד עניין. התיאורים שקשורים בפוליטיקה של הדברים, במיוחד לקראת סוף הספר, לא תמיד מעניינים.
מהסיפור שלך — לספר שלך
יש לך ספר בראש?
שאלות קצרות יעזרו לך לעשות סדר ולגלות מאיפה מתחילים
5 שאלות קצרות · בקצב שלך · בלי התחייבות
רגע שיא בקריאה
סיטואציה דרמטית עם חבר קרוב הופכת לרגע שמעמיק את הדמות של פביאן. בזכות אותו רגע פביאן מתגלה כדמות תלת-ממדית ועמוקה יותר, שהותירה אותי בתחושה שהמנה הספרותית שבלעתי פה בשקיקה לא היתה פאסט-פוד אלא גורמה של ממש.
שורה תחתונה
'אל האבדון' הוא שם דרמטי שתואם את מצבה של גרמניה ואירופה בכלל, אבל בסופה של קריאה הוא כמו סוכריית מנטה מרעננת שפותחת את כל החושים. הייתי ממליצה על הספר הזה לכל חובבי הספרות הטובה, ובמיוחד למי שמחפשים להתרענן בסיפור על רקע היסטורי, שברובו מרתק, ולא חוששים ממנת סרקזם וציניות אל מול אחת התקופות האפלות בהיסטוריה האנושית.
